חדשה..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי.. אני בת 19 בצבא ובמשך שנתיים הייתי באנורקסיה ומאז העלתי 15 קילו ואני במשקל תקין אפילו תקין מידי.. אני לא יכולה לשאת יותר את השינוי הזה וכיצד אני פותרת את הבעיה?- אני עושה בומוס או צמה. אני במצב רוח ירוד רוב הזמן. כול ך כועסת על עצמי ועל הכוח הרצון שלי שהוא בשטיח. אני לא מסוגלת לנהל חיים נורמאלים חשק ליציאות כבר אין לי ממזמן. אני רוצה שינוי ומודעת לבעיה שלי.. מה הלאה?
אני מבינה את הגלגל הזה של האי רצון לצאת ואי קבלה של עצמך והשינוי..הזה..לבריאות... את פשוט לא מרוצה מעצמך..ממה שאת רואה..ממה שאת עושה בחייך...אני צודקת?? יכול להיות שאני טועה אני מנשה לברר איתך. טוב שיש לך מודעות ואפשר לצאת מזה..אנני רוצה לברר איתך קודם מה לא טוב בחייך..מה עושה לך רע..מה את לא אוהבת.. דברי איתי נשמה ננסה לפתור יחד לפחות חלק.. נשיקות ואחלה של שבוע דינדין
אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הרבה פעמים אני מהרהרת איזה יופי יהיה כשיבכו על הקבר שלי חסרי האונים ויגידו שהיא כנראה באמת סבלה
השתחררתי בגלל הפרעת אכילה. הכל התעקם. ועכשיו אני שמנמונת. במקום אנורקסית- ותשמעי- כאן בפורום- זה רק בולך ונהיה יותר גרוע
כל כך אחוזת כעס וייאוש..מפה באמת אין הרבה נתיבים..אבל יש כאלה שלא מרגישים כמוך ולולא הפורום גם מי שישמע אותם לא היה ..כמו שלי היה.. מקווה שיום אחד..ההרגשה של רצון יבוא לך ועד אז אנחנו כאן.. דינדין
אני כ"כ מבינה אותך אני חושבת שכל אחת שחוותה אנורקסיה עוברת את השלב הזה בדרך להבראה שאת פתאום לא רזה כמו שהיית ושאת צריכה להתמודד עם זה שגופך במשקל תקין .... אני זוכרת את התקופה הזאת שלי שניסיתי להשלים עם הגוף שלי בהתחלה החלטתי שאני לא מסתכלת על הגוף שלי פשוט הולכת עם הראש למעלה וזהו לא מסתכלת על מכוניות שמשקפות את הגוף או מראות של חנויות זה תהליך מאוד קשה אבל חייבים לעבור אותו ..אני חושבת שאנחנו מפחדות להשמין או להיות במשקל תקין מכמה סיבות: החברה, איבוד שליטה, האחיזה במשהו,הלא נודע.... תחשבי מה יכול לקרות אם נשמין??? אני זוכרת שאני השמנתי לקח לי זמן להשלים עם זה ואז עצרתי ושאלתי את עצמי נו מה קרה? קרה משהו?? העולם התהפך, איבדתי שליטה?? מה קרה צמחו לי קרניים??? לא שום דבר לא קרה העולם נשאר כמו שהוא זה הכל..... ברגע שאנו מקבלות את עצמנו (ככל האפשר) אנו אוכלות פחות ופחות מתעסקות בגופינו ויכולות יותר לשמור ולאכול את הכמות שהגוף צריך מאחלת לך שתגיעי לשלווה מסויימת עם עצמך וגופך הרבה אהבה ממני אלייך....
אני ממש מבינה אותך.. אני יכולה לאכול וכאילו להתנתק מעצמי וזה הכי גרוע ושאני מבינה מה עשיתי או כמה אכלתי אני כועסת על עצמי. פעם שוקולד היה יכול להיות מונח לפני שעות והוא כאילו לא היה קיים השבילי. אני הייתי בעלת כוח רצון כ"כ גבוה ברור שהשקעתי בזה אנרגיות רבות אבל אנרגיות של רגשות אשמה אפילו יותר גרועות. אני מסתכלת במראה ויודעת שפעם אהבתי את עצמי מסתכלת בתמונות ובוכה, שמה ידים על המתנים וכבר לא מרגישה רק עצמות. אני יודעת שזה נישמע חולה אבל אילו רגשות אמיתיים.אני לא רוצה לחזור לרזון החולני אני רוצה למצוא איזון. אבל הייתי הרבה יותר מאושרת למרות כל המאבקים והריבים על האוכלעם המשפחה בתקופת הרזון וזאת עובדה.
