הצילו...הבת שלי נגמרת לי מול העיניים

אני אבא לבת 17 שבחודשים האחרונים ירדה מאוד במשקל. כיום שוקלת כ- 45 ק"ג גובה 1.65. אני רואה שהיא אוכלת באופן סדיר אך ממשיכה לרדת במשקל. מצאתי הבוקר במחשב שלה תכתובת בבלוג מסויים אך שהיא מרגישה שמנה ושהיא חייבת לרדת במשקל וכמה שהיא שונאת את עצמה במשקלה הנוכחית. היא הכינה לעצמה תפריט המפרט ארוחות ב- 200 קלוריות ליום (לא טעיתי 200 ) היא ממשיכה לכתוב שהיא קונה אוכל רק בכדי להקיא. תדירה שהיא מקיאה כ- 10-15 פעמים ביום. קיים קשר טוב ביני ובינה ולאמא שלה. אנחנו ממש בהלם. אלו צעדים מידיים אנחנו אמורים לנקוט כרגע?? האם עלינו לקחת אותה הערב לבית חולים? סיפרנו לה שראינו את התכתובת... תודה מראש א.י.

לפי מה שאתה מתאר אני יכולה לומר לך שהבת שלך לא תגיע רחוק.. היא תגמר לך מהר מהר... אני מציעה לך דבר ראשון לדבר איתה לומר לה שאתם יודעים, יודעים על המצב בו היא שרוייה ואתם רוצים לעזור לה אם אתה רוצה אתה יכול לשלוח לי מייל אולי אם הבת שלך תרצה אני אדבר איתה(לדעתי היא לא תרצה כי כרגע אתם לוקחים ממנה דבר שהיא לא תסכים לוותר ואני יכולה לומר לכם שזה יהיה צעד קשה לכם ולה) בכל מקרה אני מציעה לך אחרי שבוע של שיחות ולראות באיזה מצב היא נמצאת ולראות מה היעד שלה לפנות כמובן לרופא המשפחה שימליץ מה לעשות אישפוז, פסיכולוג דיאטנית... אני מאוד מצטערת על המצב שבו הבת שלך נמצאת זה מעציב אותי כל כך המצחלה הזו הרסה אותי.. ספגתי 2 מקרי מוות של סבתא שלי ובן דוד שלי בגלל המחלה וכמובן אני ואחותי היינו במצב גרוע לא פחות.. הגעתי למשקל 45 לפני שנה עד שאלוהים יודע מה קרה לי ו"נבראתי" מקווה שהמצב ישתפר בכל מקרה אם רופא המשפחה אל ממש עוזר לכם לעזור לבתכם אני מציעה לך לפנות לאיכילוב ולקבל ייעוץ מה לעשות באיכילוב יש אחות בשם יהודית ושמעתי שהיא נפלאה!!! שלך דניאלה

קודם כל , מצער אותי לשמוע על המצב של הבת שלך . נראה כי בתך במצב לא טוב . הן פיזית והן נפשית . לפי הנתונים שמסרת על המשקל והגובה שלה , היא כבר ירדה מתחת למשקל שהיא אמורה להיות . היא כרגע נחשבת תת משקל . ( אם כי גבולי , ועלייה של קילו שניים יכולה להחזיר אותה להגדרה של "משקל תקין" , אך זה לא מה שיעזור ה2 קילו ) . אני מציעה שכהורים עירניים ( כן ירבו כמוכם עוד ) לילדה עם ה"א שהולכת ומחמירה , ומתחת לגיל 18 ( כלומר מבחינת החוק עדיין תחת שליטתכם ) , תאשפזו אותה . למרות שאינני נוהגת לומר זאת , לא כניסיון ראשוני לפחות . אני חושבת שכאן , לאור חומרת המקרה , אישפוז יהיה הכי אפקטיבי . כי למעשה אם דברייך נכונים , והבנת שהיא אוכלת 200 קלוריות ביום , ומקיאה 10-15 פעמים , היא תרד במהירות אדירה מתחת למשקל שלה כרגע , שהוא נמוך גם ככה .... אני רוצה להבהיר לכם כמה דברים על מצבה : קודם כל זה טוב שאתם ביחסים טובים איתה . זה מעולה שאתם עירניים להדרדרות שלה , וזה לטובתכם שאתם עדיין כן מבחינת החוק יכולים לאשפז אותה . אפשר להגיד , אפריים , שכרגע אתה מציל את הבת שלך . פשוטו כמשמעו . אבל אל תצפה שזה יהיה קל . ממש לא . כרגע הה"א היא זאת ששולטת בה . היא זאת שמנווטת את דרכי המחשבה שלה ואת סדר היום ולכן היא גם מרגישה כפי שהיא מרגישה , כי משקלה לא תואם את הציפיות שלה . זה כמובן תסמין ברור לה"א . ההפרעה מבטאת הרבה דברים נפשיים . לעיתים חסכים , לעיתים טראומות עבר , לעיתים דימוי נמוך , בטחון נמוך , ולעיתים זה גנטי ופשוט מתפרץ בעל כורח . מה שבטוח תמיד יש טריגר ראשוני . אני רוצה להכין אתכם מראש , שהשיחה לא תהיה קלה . שהיא תתנגד , תתכחש , לא תבין מה אתם רוצים ממנה . היא לא תרצה שתיקחו לה את מה שהיא הכי רוצה כרגע . אתה מבין , העיוורון של המחלה מעוות לה את ההגיון . אפרים , ההגיון שלה עכשיו , הוא לא ההגיון שלכם ! אתם חייבם להבין את זה . הילדה שלכם , אף על פי שאתם ביחסים טובים איתה , יכולה לשקר , לרמות , להכחיש , להתפרץ ,להסתגר ,להתבודד, ולעשות הרבה דברים שאינם אופיינים לה ביומיום - רק במטרה להמשיך להחיות את ההפרעה שלה . שכמובן היא אינה מבינה שזאת הפרעה בכלל . כך שתצפו להכול ממנה . בנוסף אני שוב מדגישה , שאתם חייבים לדאוג לה לפסיכולוג . אולי היא תזדקק גם לפסיכיאטר . אני לא יודעת . תלוי מה מצבה . אל תשללו שומדבר . תנו למומחים לעשות את העבודה שלהם - אם צריך אישפוז , כדורים , אישפוז יומי ...מה שלא יהיה , לא לבטל רק כי זה נשמע קיצוני . זה בסופו של דבר מה שיעזור לה להבריא . אפרים היקר והחזק , אני מחזקת אתכם , מעודדת אתכם , ומצפה לשמוע על המשך התפתחויות . תעשו זאת כמה שיותר מהר . ילדתכם אולי אינה יודעת כרגע שאתם מצילים את חייה , אך כשתבין זאת , ושתגרמו לה להבין , היא תודה לכם על החיים החדשים שהענקם לה ! אז יישר כוח , תמשיכו להיות עם יד על הדופק כל הזמן , במעקב אחריה , ומעקב אחר הטיפול שהיא תקבל . אתם ההורים ואם משהו לא הולך כשורה , דברו עם הרופאים על כך . אל תתביישוו ! זאת זכותכם ... המשיכו בדרך הזאת . אל תרפו , זה טוב שאתם מפחדים - כמה שזה נשמע מוזר . כך אתם יותר דרוכים למצב . יותר מודעים לו . וכך יינקטו צעדים בהתאם . מצפה לשמוע מכם בהמשך , ובהצלחה בינתיים תמי נ.ב. איך הלך בשיחה איתה על ההתכתבות ...?

ב"ה אני ממליצה לפנות ישירות לביח שניידר או תה"ש להביא הפניה מרופאת משפחה. להסביר את המצב בפירוט היא זקוקה לטיפול במיידי!!! אני לא רואה דרך אחרת מלבד אשפוז ודווקא עכשיו כשזה עוד טרי. היא חייבת גבולות ושמירה מסביב לשעון, אחרת ההרגל יכניע אותה ואני לא מאמינה שהיא תצא מזה לבד נשמע שהיא נשאבה לזה עם כל כולה. בשום פנים ואופן לא לאשפזה במחלקה פסיכיאטרית אלא רק בזו שמתמחה בהפרעות אכילה. היא לא תאהב את זה אני לא רואה אלטרנטיבה אחרת אם היא לא היתה בולמית אולי כן אבל בולימיה חייבת השגחה. גבולות והתנגדות להרגל. היא יכולה לקבל את זה רק באשפוז עדכן אותי המון אהבה בהצלחה

אפריים יקר..אני חושבת שבמקרים כאלה יש ראשית לשוחח עם הנערה על מנת לעזור לה שתבין שהיא בבעיה ולראות האם היא מוכנה לעזור לעצמה, איני חושבת שמשהו כנגד רצונה יעזור כל כך...כי היא תמשיך לשקר ולעשות מה שהיא רוצה ובעצם לא תצליחו לעזור לה..זה שאתם ערים למצבה זה נפלא כי מאוד חשובה תמיכת המשפחה..אהבה, חום והקשבה אמיתית למה שכואב ומפריע לה... שנית יש להתייעץ עם בתי החולים בהם יש מרפאה להפרעות אכילה בדבר הצעדים שתנקטו בשיתוף עימה אני מדגישה..היא כבר בת 17 וכל החלטה שתיקחו כנגד רצונה גם אם הוא לטובתה..לא יועיל..זה מסוג הבעיות שדרוש עבודה פסיכולוגית מאסיבית..תמיכה...וזה יביא הצלחה לתמיד רק בשיתוף איתה בהחלטה של מה נעשה בעניין!! אני טופלטי בתל השומר ניתן לפנות לשם לד"ר איתן גור..ולפרט את הבעיה ומה מומלץ לעשות כל זה יקבע לאחר שיחה עימה..ורצוי מהר ככל האפשר..ההקאות מחמירות את המצב הגופני והנפשי כאחד.. ו-200 קלוריות ליום זה פשוט בלתי אפשרי לגוף להתקיים למרות שאפשר לעשות זאת.. ולהימנע מאכילה כל היום!! אפריים יקר..לקחת את ביתכם בידיים זוהי מטרה נעלה..להצלת חייה...כי זה פשוט מוות איטי..וקריסה לכל מערכות הגוף..יש להסביר והמון לדבר..ובמיוחד לא להתייאש גם כשהיא מתעקשת יש מצבים בהם נמצאת החולה בשלבים בהם היא מודעת או לא..בהם היא רוצה עזרה או לא..ועוד המון דברים שמתחוללים לה בראש...וכל זה מלווה בדיכאון הסתגרות ועוד הידרדרות במצבה.. רק במידה והיא לא תראה נכונות לעזור לעצמה והיא מעמידה עצמה בסיכון...גבוה..אפילו שהוסבר לה (לאחר ששוחתם מה לעשות) יש לפעול ללא רצונה !! בהצלחה המון כוח..ואל ייאוש אפשר לצאת מזה..והלוואי ולכל אחד היה הורים כמוכם ערים מודאגים ועוזרים... טיפ קטן...- אין לצעוק ולדבר עימה בתוקפנות כי היא תגיב בהסתגרות והכחשה לשמה!! בהצלחה אבא יקר.. דינדין