הילונתת

מה שלומךך? התגעגעתיייייייי! סתם קפצתי לראות מה נשמע בפורום.. לא השתנה הרבה..חוץ מזה שנוספו פה כמה אנשים שאני לא מכירה.. מה איתי את בטח שואלת? חשבתי אם לכתוב לך את האמת או לא..יכולתי לכתוב לך שחזרתי לאכול מאוזן, לפי תפריט של דיאטנית, שאני עושה ספורט בצורה מאוזנת, שלקחתי טיפול אצל פסיכולוג, שהפסקתי לחשוב על דיאטות והשמנה,שהדימוי העצמי שלי עלה מאוד, שאני אוהבת את עצמי איך שאני, ושהתרחקתי מכל העולם של הפרעות האכילה. אבל אז..חשבתי לכתוב לך את האמת, שאולי בשביל אדם בעל ה"א היא תישמע טובה, אבל בשביל כל אדם אחר היא לא תישמע כל כך טוב. אז ככה: מאז שעזבתי כאן את הפורום הרצון שלי לדיאטה התחזק מאוד מאוד!! ואם קודם היית מוותרת לעצמי ואומרת: "לא נורא...יש נפילות בדיאטה", עכשיו כבר אין דבר כזה אצלי. חיזקתי את הדיאטה מאוד, שיפרתי אותה, נהיה לי הרבה יותר כוח רצון,נהייתי חזקה, יש לי פחות "נפילות", החלטתי לא לוותר לעצמי. עברתי לפורומים באתרים של פרו-אנה, שם נתנו לי עצות לגבי הדיאטה. גם האכילה השתנתה: אם קודם זה היה ארוחת בוקר+ ארוחה בבי"ס [[סנדוויץ' של לחם קל או לחמניה קלה]]+ בצהריים סלט+ בערב ארוחה מלאה עכשיו זה השתנה, אני אוכלת רק 2 ארוחות ביום שבהם: בצהריים-סלט בערב-ארוחה מלאה. אני שותה המון המון המון המון המוןןןןן מים!!, התמכרתי למסטיקים. אני שותה אך ורק עם סוכרזית אני מחשבת כל מה שנכנס לי לפה אני כל הזמן מסתכלת על בנות רזות ברחוב אוכל לא משמין לא נכנס לי לפה אם הוא נראה לי משמין. גם אם יש בו 0 קלוריות והוא נראה לי משמין אני לא ייאכל אותו. אני מתעצבנת המון. קורה לי לפעמים שאני פתאום מתעצבנת מאוד על המשפחה שלי.. אני לא יודעת אפילו למה. אני נעצבת המון. לפעמים קורה לי שאני ממש ממש עצובה ואני מתחילה לבכות. ותתפלאי-אני ממש לא יודעת למה או מה גורם לי לבכות. אני גם נורא פוחדת: אני פוחדת להפסיק את הדיאטה אני פוחדת מה יקרה להרגלי האכילה שלי כשאני אפסיק את הדיאטה אני פוחדת להשמין אני פוחדת להגיע למצב של אכילת יתר כפייתית. הדימוי שלי גם ירד נורא. אני נגעלת מלהסתכל על עצמי במראה והמשפט " אני יפה" לא יכול לצאת לי מהפה. חשוב לי להבהיר הילה: אני לא עושה את זה במטרה להפוך את עצמי לחולה. חלילה. גם חשבתי המון על הסכנות שטמונות בכזאת דיאטה. אם זה השפיע עליי? לא. אני חושבת שהרזון חשוב לי יותר מהכל עכשיו יותר מתמיד. הרזון תמיד היה חשוב לי אבל עכשיו זה התעצם! זה ממש שולט בי!! כאילו נכנס בי מעין כוח. אדיר. לא יודעת להגדיר. אבל רק חשוב לי שתביני: אני במטרה להפוך את עצמי לרזה ולא להפוך את עצמי לחולה. הילונת, זה אמנם נשמע רע,אני יודעת.. אבל...איך אומרים? המטרה מקדשת את האמצעים.. לא? אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן **חמודה**

האמת שהייתי שמחה להגיד לך את זה באופן יותר אישי ולאו דווקא באופן כזה שכולם רואים. אני הולכת לכתוב כאן דברים קשים- תהיי מוכנה. מלכתחילה ניתחתי את דמותך בפורום כאחת שנכנסת לפורום על מנת להטעין מצברים. על מנת להכיל כמה שיותר מידע בתוכך ובסוף להצליח להיות אחת מהן. אחת מהבנות של הרזון. השולטות בעצמן. המחושבות. ה א נ ור ק ס י ו ת. פשוט תודי בזה. תודי שרצית להיות חלק. לא בפניי- בפני עצמך- שלא מספיק לך רק להרגיש ש"יש לך בטן" ולהיות כל הזמן בדיאטה שלא מצליחה. רצית להיות בדיאטה קשוחה - ממש קשוחה- כזאת שבטוח מצליחים בה- שלא כל הזמן כשתיללי ש"אני רואה בטן והעירו לי על בטן ואני לא אוהבת את איך שאני נראית" יגידו לך- "לא נורא. ככה כולן". לא.- את לא רצית להיות כמו כולן. רצית לשייך עצמך לזרם שנראה בענייך אליטיסטי- שהיה לו פן רומנטי עמוק כלשהו, שעורר אותות ומופתים של מצוקה שגררה תשומת לב חיובית ושלילית.- מבנות כמוך- חיובית. ואת רצית שבנות כמוך יעריצו אותך. שבנות כמוך יסתכלו עלייך ברחוב ויגידו- "יו היא כזאת רזה, בטח לא אוכלת כלום, כל הכבוד לה". לא. את רצית את זה. כולנו אמרנו לך- הדלקנו לך אלף אלפי נורות אדומות- אבל את רק ראית כאן צד אחד- או שאת אנורקסית- או שאת שמנה. אין אמצע. אז זהו- יש אמצע. ואם היינו מוצאים אותו לא היינו בפורום הזה. יש. יש אמצע חמודה!!!!! הוא קיים ואפילו נראה טוב!! נראה רזה, מוצק, נקי וחתיכי. יש לו רגליים ארוכות ומחוטבות ובטן שטוחה ושרירית. לפעמים אפילו רואים את העצמות היפות- אלו שיפה לראות. ואת יודעת מה? באמצע לא מתעלפים. לא מעסיקיםן את עצמך כל היום באוכל. לא קונים 2 חבילות מסטיקים ביום ומתמלאים ממים או מדיאט קולה. לא סובלים ממצבי רוח. חיים טוב. חיים כמו בני אדם. מתעסקים בדברים נעלים הרבה יותר. אני יודעת שיצא לי מכתב יהיר ומתנשא מאוד. אני פשוט ראיתי כל הדרך את מה שכתבת. והזדיהתי עם המון דברים. גם אני כשהגעתי לפורום עוד לא הקאתי. פשוט חשבתי יותר מידי. לא לקח הרבה זמן- ו"ספגתי" מהפרום שכולם מקיאים או הקיאו- אז גם אני. את מבינה? זו החדרה בכוח של הדברים הללו- זו כניסה עמוקה לעולם השטני הזה!! את קונה לעצמך ילדות לא מאושרת. בגרות לא מאושרת. את בטח נורא גאה בעצמך על צליחת הצום שאת כופה על עצמך. וואו. כל הכבוד. באמת, אף אחת לפנייך לא הצליחה להרעיב את עצמה. יופי לך. מה זה אתגר מדהים. אולי אפילו תצלחי להתעלף! יוואו! אז באמת יגיע לך צל"ש! אולי עוד חודשיים תתאשפזי ואז באמת תקבלי את "עיטור העוז לאנורקסית". מה נראה? שקשה להיות אנורקסית??? זה קל נורא! זו ההנחה הכי גדולה למי שנכשלה בדיאטות ודימוי עצמי!! למטה תמיד קל להגיע. פשוט עוזבים. עזבת חמודה. ומשום מה את מאושרת לספר את זה. אל תגידי שלא. את לא הראשונה. סליחה שאני ככה. אבל זה פשוט מביך. למחלה הזאת יש כזו הילה מפוארת. של הצלחה. ואני תמיד הייתי כל כך נבוכה. כל כך הסתרתי בכוח אותה. כשהייתי רזה שילדית תמיד הייתי אומרת שיש לי בעיה בגוף- שלא רציתי את זה. לא אגיד לך שאני לא רוצה להצליח כמו אז לא לאכול. כי זה לא נכון. המכתב שלי היה מכוון אלייי בדיוק כמו אלייך. אני מתה לרזות עוד. אבל למזלי בפורום מתועדות השעות הקשות שלי. מזל שכתבתי, תמיד כשמסתכלים לאחור רואים רק את הדברים היפים. את הג'ינס מידה 34 שישב עליי מדהים, את הכניסה לשמלות של העבודה עם כל הדוגמניות שאומרות לי (בפעמים הראשונות בחיי) שאני כזאת רזה. היה תענוג. אבל הכל היה שחור. הכל. ואם תמצאי הודעות שלי מפבואר מרץ אפריל מאי תביני לבד. איבדתי אותי. לא את כולי. רק את מה שהיה טוב בי. יודעת מה? פשוט תתנתקי מהאינטרנט. תצאי לעולם האמיתי. או שתשתי רעל. ממילא אין הבדל בין הרעל שאת מאביסה בו את עצמ דרך מסכי המחשב והטלוויזיה. אשמח לתגובתך. תרגישי חופשי לתקוף

לפי מה שהבנתי מהמכתב שלך, את בעצם חושבת שאני רוצה להיות אנורקסית. ואני חושבת, שאת בעצם לא מפרשת אותי נכון!. אני ממש, אבל ממש לא מתכוונת להיות אחת כזו. אני מודעת לסיכונים, אני כבר יודעת כל כך הרבה על אנורקסיה, על מה שהיא עושה לגוף.. שלא. ממש לא נראה לי שאני רוצה להיות אחת כזאת. מה נראה לך? שאני חושבת לעצמי כל יום איך להיות אנורקסית הכי מהר שאפשר?? אז את ממש טועה! לידיעתך, אני כל לילה חושבת על הסיכונים שכרוכים בדיאטה הזאת. מה את חושבת? שלא חשבתי לעצמי כמה זה נורא להיות רזה שלדית ומגעילה, שאין בך נשיות, שהשיער נושר, שאין מחזור.. בטח שחשבתי על זה!! אני לא הולכת ולא מתכוונת להיות כזאת!! אני לא רוצה להיראות כזאת! אני רוצה להיות רזה בצורה יפה! לא רזה מדי. וכן, את אולי מתפלאה, אבל המושג "רזה מדי" קיים אצלי בלקסיקון! באמת נראה לך שאני רוצה להתעלף?? להתאשפז?? מה ייצא לי מזה?? עשית אותי קצת משוגעת. בנית לי תדמית לא נכונה. את יודעת? זאת בעצם אחת הסיבות שעזבתי את הפורום. שיגעו אותי פה. פעם אמרו לי ככה, ופעם אמרו לי ככה. התחילו לפענח אותי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. עכשיו יש פשוט דרך אחת ישרה וברורה- דיאטה. נמאס לי שמנסים לפרש אותי, שמנסים לפענח אותי, לבדוק מה אני עושה, למה, מאילו מניעים, מה ייצא לי מזה אח"כ, ומה אני בעצם מנסה להגיד. מה אני איזה אובייקט? הגעתי לכאן בתחילת הדרך, סוף כיתה ח', כי הייתי מבולבלת. הגעתי מבית שבה הדיאטה היחידה היא שאמא שלי עושה וזאת דיאטה של צום והקאות. לא ידעתי אם זו הדרך המקובלת או לא. אז הגעתי לפה. מלאהשאלות. רציתי להתייעץ. רציתי עזרה. רציתי מישהו לספר לו ולא היה לי למי. הילה ניסתה לשכנע אותי שיש לי הפרעות אכילה. הייתי מוכנה להשבע לה שאין לי. בסוף זה חדר אליי. אולי בכל זאת יש לי הפרעת אכילה. נגיד. החדרתי את זה למוח. אבל אח"כ, עוד גורמים נכנסו לענין פה בפורום. כתבו לי: אין לך הפרעת אכילה. מה את עושה בפורום הזה? זה רק טריגר בשבילך. את לא אחת מאיתנו.כביכול- את לא שייכת. אז עזבתי. רציתי להשתייך. לאנשהו. אבל לרזות לא השתייכתי. גם לא לשמנות. גם לא למופרעות האכילה כנראה. אז השתייכתי לבנות שבדיאטה. דיאטה כמו שלי. את חושבת שאני מתגאה. מתגאה לספר מה שאת ניסית להסתיר. אז לא. שוב את טועה. אם באמת היית עוקבת אחרי ההודעות שלי היית רואה כמה אני מתביישת לספר שאני בדיאטה. אני מתביישת. אני לא רוצה שיידעו באילו דרכים אני עושה דיאטה. אני לא מדברת על זה עם אף אחד. אני פוחדת שייגלו. עכשיו אני מבינה שייעוץ ועזרה אני לא אקבל פה. ובצדק. זה פורום ה"א-תמיכה. אני לא צריכה תמיכה. אף פעם לא הייתי צריכה. אל תדאגי, לא תראי אותי פה הרבה בפורום. בעצם, לא תראי אותי בכלל. אני לא מתכוונת "להטעין מצברים" פה. את בטוח יודעת שיש מיליון אחרים שבהם אני יכולה "להכיל מידע בתוכי". אם אני רוצה אני יכולה. גם להיות אנורקסית אני יכולה. אני פשוט לא רוצה.

היי חמודה...בת כמה את?

יום טוב.

את ממש דפוקה. באמת. את מנסה בכח להיות אנורקטית רק כדי לקבל צומי ועוד ממי? מאנשים שאת אפילו לא מכירה. אם את כל כך רוצה להיות חולה תעשי את זה בשקט. בפורום הזה יש בנות שהן באמת חולות אבל מנסות להבריא. את חושבת שלהיות אנורקטית זה כיף? אם כן אז תלכי לפורומים של פרו אנה ותפסיקי להתלהב כאן כי זה באמת לא מרשים אף אחד, אם לא אז פשוט תפסיקי עם השטויות האלה כי את לא יודעת לאן את מכניסה את עצמך.

ב"ה בשלומך לצערי הרב את מפתחת הפרעת אכילה קשה וכולי תקווה שתעזרי בהכוונה נכונה כי את הולכת בדרך שגויה. גם אם לא תכתבי תהיי ערה לכך והזהרי מתי תביני??? נשיקות והמון אהבה שלך