להילה ו/או דידין
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מה שלומכן? רציתי לשאול אתכן אם אתן בטוחות שכל זה מאחוריכן? איך אתן בטוחות שזה לא יחזור? אין לכן רגעים שהייתן רוצות לחזור לתקופה ההיא? סתם שואלת... האמת שחשבתי שחזרתי להיות "נורמלית". אבל הכל מתחיל לחזור... הכל. מבינות? כאילו זה היה חסר. מצד אחד הייתי כבר בסרט הזה ואני לא רוצה לחזור לשם, ומצד שני (והיותר חזק), זה המקום "המוכר והבטוח". כן, סוג של פיצול אישיות קלה... פשוט כבר נמאס לי מהמאבקים עם עצמי.
ב"ה האמת שכן אני מניחה שכל החיים תהיה רגישות לנושא הזה אבל ואבל גדול היום יש בחירה אם להכנס לזה שוב או לא מה שלא היה אז וזה הבדל עם הרבה כוח וכל פעם שיש טריגר או רצון עושים הכל כדי להעיף את זה וזה מצליח עם הרבה עצב שכן קיים גם היום. דידוש גם חזרה לזה אחרי שיצאה מזה והיום היא ממש בסדר אבל גם היא עברה שלבים עם כל הטריגרים שבעולם וזה לא פשוט והיום אני כבר לא פוחדת לומר שכן זה תמיד קורץ וזה תמיד מפחיד אבל יש לי ויש לך את הכוח להחליט שזהו. לא! אני לא נכנסת לשם ואני גם אומרת שאם אפול לשם לא אסלח לעצמי לעולם. לכן אני מחוייבת לזה. תהיי גם את ולא. לא חשבתי שזה קל. נשיקות הילה
הילה, רק רציתי להגיד שאני מעריצה... הלוואי שהייתי יכולה לדבר ככה. אני באמת רוצה לצאת מזה! באמת!! אבל יש בזה משהו קל ונוח, שגורם לי לא ממש לרצות לוותר על זה. מבינה?...
הילה, רק רציתי להגיד שאני מעריצה... הלוואי שהייתי יכולה לדבר ככה. אני באמת רוצה לצאת מזה! באמת!! אבל יש בזה משהו קל ונוח, שגורם לי לא ממש לרצות לוותר על זה. מבינה?...
למרות שהיא לא הכי מעודדת בעולם, אבל כנראה שזאת המציאות. זה אף פעם לא ייעלם לתמיד. לא כל-כך מסכימה איתך שהיום זה מתוך בחירה כי את אף פעם לא בוחרת להיות ככה, זה פשוט בא... בכל מקרה, כל הכבוד לך, זה באמת משמח לקרא, בטח צריך בשביל זה כוחות עילאיים, שאני לא בטוחה שיש לי כרגע. (עובדה שנתתי לזה לחזור..) קראתי את הסיפור של דינדין, וזה גם פשוט... וואו. מדהים. חבל שזה לא יכול להעלם לתמיד :( שוב תודה על התגובה.
למעשה אחרי למידה רווית נסינות מרים כואבים קשים טיפול ארוך אבל בהתמדה כי רציתי לחיות למדתי מה הם המצבים הגורמים לי להגיע לבולמיה ומה יחסי לאוכל כשאני מרעיבה את עצמי וכך אני בוחרת לא להשתמש בדרך הזו כי בוודאי שאני יודעת שיש אופציה אחרת..שהיא אשליה ענקית!!! לא פותרת שום בעיה אלא מחמירה כאב ודיכאון ענקי..אז למה לי..אני כבר הרבה מעבר לתקופה ההיא אפילו לא עולה לי בראש מצב לעשות משהו... ואני גאה בעצמי כל כך הייתי לבד ורציתי הצלחתי תודה לאל..שתמיד רק הוא היה ועדיין איתי נשיקות המון כוח דינדין
קראתי את הסיפור שלך והוא באמת מדהים... גם אני יודעת מתי ההתקפים האלו (אצלי זה רק הרעבה) מתקרבים שוב אבל אין ממש מה לעשות מולם, הם יותר חזקים... אבל עם הזמן אני מקווה שזה יקרה כמה שפחות... אפשר להסתכל על זה כמו על תינוק, שזוחל מצויין אבל הוא יודע שעדיף לו ללכת, כי הוא רואה שכולם הולכים, אבל עד שהוא ילמד ללכת הוא יפול הרבה פעמים בדרך. וזה יכאב. בהצלחה ותהני מהחיים, הם באמת מתנה.
