הילה!!!

הילה, נכנסתי לפורום אחרי תקופה שלא הייתי בו, והרגשתי צורך פשוט להודות לך. את עושה עבודה מדהימה, ורק עצם העובדה שאת מקשיבה לי מחזקת אותי יותר ומעודדת אותי. מה שאמרת לי בהודעה האחרונה כ''כ נכון, ואיך לא ראיתי את זה קודם? אני מתעסקת כל היום במודעות ומודעות ואיך אומרים "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין". אני בצומת דרכים. התחלתי לפני כמה חודשים לקבל מודעות למחלה הזו ולטפל בה. אז התחלתי ללכת לשיחות עם הקב''ן (ויצאתי משם עם חורים יותר גדולים) החלטתי ללכת לקבוצת תמיכה בתל השומר (שנורא עוזרת לי- אבל פעם בשבוע במשך שעה! זה ממש לא מספיק). אני בקשר פעם בשבוע עם מטפלת שלומדת רפואה משלימה ובזכותה נכנסתי לכל התהליך הזה. אני אוכלת נכון יותר (כשאני אוכלת וזה לא בולמוס) אני משתמשת בויטמנים (אבץ, ויטמים C , קומפלקס B ופרוביוטיק) הפסקתי עם המשלשלים :) והכל נראה כ''כ ורוד ונפלא- אבל בעצם אני רק יורדת יותר- ואני לא מבינה למה?! אם אני מנסה כ''כ לעזור לעצמי אז איך אני נופלת ונחבטת כ''כ חזק? הבולמוסים לא מפסיקים! זה נהיה גרוע מיום ליום, אני יותר מתנתקת, יותר נעלמת מכולם והכי גרוע- רק משמינה. אני פשוט מרגישה שמרוב מחשבות נשרף לי המח. אני עומדת מול המראה ושואלת את עצמי שוב ושוב: איפה הילדה היפה שהייתי? זו שצוחקת? זו שמתחברת עם כולם? מלאת חיים? זו שאוהבת? ואולי הכל בראש?! אני כבר לא יודעת! אני רק יודעת שאני מזיינת לך במח, ולעצמי - עוד יותר. לאן ממשיכים מפה? מה השלב הבא? ושוב- תודה רבה על הכל. אוהבת אותך. אני.

ב"ה וואי את מזכירה לי תמונות קשות ביותר מההחלמה שלי ואני בטוחה ששום החלמה היא לא פשוטה. צריך לעשות המון וויתורים. לנו "המופרעות" יש נטיה לראות תמדי את הדברים בשחור או לבן ואז לא רואים שום דבר טוב. אני בטוחה שבכל החרא הזה את בעצמך אמרת יש גם דברים "וורודים" אם את שואלת אותי הצבע הזה לעולם לא קיים בחיים. הציפייה לראות אותו הוא זה שמפיל אותך ואז בלי שתשימי לב אם לא תצפי ולי תזכי לראות משהו קרוב לזה. אל תוותרי. אני מרשה לך ליפול!!! אבל אם נפלת תבטיחי לעצמך שאת ממשיכה הלאה כאילו לא קרה כלום ואם נפלת שוב תאמרי לעצמך "זה בסדר אני ממשיכה לנסות". תמשיכי להעזר ואל תוותרי. יהיו עוד הרבה נפילות ו תתרחקי מאיתנו תמשיכי לכתוב לי ולי הכתיבה תוסיף עוד משהו שיוכל לעזור לך אוהבת המון אני הילה

ב"ה ואל תתרחקי מאיתנו נשיקות