אנורקסית

היי כתבתי כאן כבר פעם אבל אכתוב שוב אני בת 27 שוקלת 46.7, בשלוש שנים האחרונות הייתי אנורקסית בדיעבד. היו ימים שהייתי צמה , שלושה ימים לא אוכלים(רק אייס קפה וקפה בבוקר) ואז יום אוכלת (כוס כרוב/קוטג/כוס תירס/ מלפפון עגבניה...). בשנה האחרונה ממש הגזמתי, החלטתי לא לצום אחרי שאיימו שיאשפזו אותי בכפייה והיתי שבועיים בפגישות באיכילוב. לא צמתי אבל אכלתי עגבניה מלפפון וכף גבינה 0.5%, וקפה עם חלב מוקצף בבוקר ובערב. ירדתי בטירוף ועשיתי מלא כושר , אני מכורה למסטיקים וסוכריות ללא סוכר. לפני חודשיים הגעתי לתל השומר (אחרי הרבה לחץ מהמשפחה ומצב בריאותי גרוע שחייב אותי) במשקל של 45 שזה לתענתם תת משקל וסכנת מוות, רצו לאשפז אותי וסרבתי אז התקבלתי על תנאי למפגש עם דיטאנית וקבוצת תמיכה. אחרי חודשיים עליתי 2 קילו (שזה איטי מבחינתם)נכנסתי ללחץ וירדתי שוב קילו והתחלטי שוב להקפיא הכל ולחפש דל קלוריות. קשה לי מאוד ואני מרגישה שיום אחד אני יכולה לאכול לפי התפריט(הענק מבחינתי) ולמחרת יש צורך חזק ממני לקזז. יש מישהו במצב דומה? לא יודעת כבר מה לעשות כי התייאשתי והפסקתי לאכול מה שצריך מצטערת על האורך...

ב"ה את כותבת כל כך הרבה על הסימפטום הסימפטום די מוכר. בעבר היתי במצב דומה. אולי זהה. לא יודעת אבל בעצם לא כתבת מה מפריע לך באמת והדרך שלך לרצות לקזז כל הזמן היא למעשה הסתרה מפני האמת ומפני מה שבאמת מציק לך שאולי את לא באמת רוצה לחיות. שאולי וויתרת. שאולי אין לך שום סיכוי בחיים. שאולי לא אוהבים אותך. שאולי מה? אבל שום דבר ממה שאת עושה לא מוביל אותך להזדמנות לבדוק אפשרות שזה עשוי להיות אחרת מבחינתך בחיים ללא הפרעת אכילה. איך? אין הוקוס פוקוס. את יודעת מהי הדרך ולשם כך נחוץ הרבה תרגול יומיומי גם אם יש נפילות וגם אם יש ימים שלא תוכלי לעמוד בתבנית שאמורה לרפא אותך אבל יהיה עלייך בכל מחיר להמשיך למרות הכל. מעבר לזה את צריכה להיות יותר בדיאלוג עם הרגשות שלך. הרצונות שלך כי הם מלכתחילה הביאו אותך למצב הזה. ללמוד לזהות מה הפיל אותך ולהתנגד לזה בכל מחיר. אני יודעת שבאינסטינקט ראשוני את עשויה לומר "לא, מה פתאום?!" אבל אין דבר שקורה כך סתם ללא סיבה. ואם את לא רוצה זה לא ילך. אם את לא רוצה לעלות במשקל ולתת צ'אנס למשהו חדש לא תוכלי. לא תוכלי להרפא ולכן את צריכה לקבל החלטה ולא משנה כמה קשה עשוי להיות התהליך, מציעה לך ללכת על זה בכל מחיר. מתים מזה והחיים גם ככה קשים. אני לא מבטיחה שלא תהיי בדכאון אח"כ אבל זו בעיה שבכל מקרה תצטרכי להתמודד מולה בשלב זה או אחר. אוי כמה מקרי, אני שומעת עכשיו שיר מתנגן של הקרפנטרס... את יודעת את הסיפור שלה? אני מאמינה במסרים. יש לי הרגשה שאת לא רוצה לצאת מזה ואני אומרת חבל, כי לחיים יש הרבה מה להציע ונכון שלא הכל בשליטה שלנו אבל אם יש לך דרך ואת מסכימה ללכת בה את לא תאמיני כמה הפתעות טובות יכולה לקרות בה אבל זה לא יכול לקרות כשאת ממוקדת בלהרעיב את עצמך. אני יודעת שלא לגמרי עניתי לשאלתך וזאת משום שאין לי מה לומר על זה כי אין לי שום רצון לעזור לך לרדת במשקל. אנחנו יודעים שלדבר על הסימפטום לא יוביל אותך לריפוי ואני מאוד מקווה שאת בטיפול נכון ושאין לך יותר מידי מרחב פעולה לעשות ככל העולה על דעתך ברמה של הרעבה כי לאור מה שאת כותבת התוצאה ברורה. ירידה במשקל. נזק פיזי בלתי הפיך ומוות! חשבי על זה! המון אהבה דין דין תהיה פה מחר להמשיך לסייע במידה ותרצי הילה

את למדת על כל הנושא הזה?? כי לפי התגובה שלךך את מדברת ממש בהבנה..בעצם יותר כמו מטפלת או פסיכולוגית.. בכל אופן את עונה נורא יפה ובחשיבה הגיונית. את מטפלת?? או שזה רק נובע מהנסיון שלך עם המחלה? אם כן אז את ממש חכמה..

אני לא מצליחה זה מאוד קשה אני רוצה לעזור לעצמי או שיותר נכון מכל הלב האמת היא שהגעתי למצב שאין לי ברירה ואני חייבת לצאת מזה . אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיכה כך לנצח כי בסך הכל אני כבר רגילה לחיים האלה וטוב לי מה שאני עושה(ירקות קוטג אייס קפה...) אני מיואשת מצד אחד שירדתי שוב את הקילו שעליתי אבל יש שמחה בעמקי ליבי אי שם בפנים זה עושה טוב. קשה לוותר על מה שרגילים ומכירים ולנסות לצאת מזה אני מרגישה שמנה מאוד אחרי שאני אוכלת וכואבת לי הבטן מאוד . אישפוז מפחיד אותי אני אשבר שם זה יהרוס אותי נפשית ואני לא מסוגלת מה אעשה? מוזר קראתי לעצמי אנורקסית אבל אני צוחקת על זה כי מבחינתי אני שמנה ורחוקה מאנורקסיה

ב"ה אנורקטית יקרה המלחמה שלך היא למעשה להתנגד למה שאת מכירה זה כל מה שצריך להנחות אותך עכשיו כדי לצאת מזה וכדי שלא יהיה מאוחר אני לא פוסלת אשפוז על אף הפחד. לעיתים אשפוז יכול להיות פוש מאוד גדול ליישם בחיים שלך את מה שאת מאוד רוצה. אני חושבת שהמשימה שלך היא לתת אמון באלה שלא איבדו את הראיה הנכונה של החיים ולתת להם להוביל אותך לדרך שממנה את תוכלי להמשיך להוביל את עצמך. כן. אני יודעת אם זה היה תלוי בך הית ממשיכה אבל זה בדיוק העניין ושתינו לא רוצות שזה יקרה. לכן התנגדי לזה ותני אמון כי יתכן וזה מה שיציל אותך. אל תפסלי הצעות לעזרה. אל תפסלי אנשים שבאים ורוצים לעזור לך אולי יש להם כלים עבורך. ברור שבסופו של דבר את היא זו שתצטרך לבחור בחיים ולא אמרתי שזה קל. אבל אפשרי. תלוי בך ואת יכולה!!!! בהצלחה והמון אהבה הילה