מדממת.

אני שבורה, מתמוססת על הרצפה . אני שוקלת הרבה, וזו אשמתי. אני אכלתי,ואכלתי המון. ועליתי 5 קילו, וזו אשמתי. אז לפני חודש וחצי החלטתי שזהו, ונרשמתי למכון, לחזור להיות אנורקסית, לחזור לשקול 48. אני גבוהה, וחשבתי שזה קל. אני תמיד זכרתי שקיץ שעבר תוך חודש הורדתי ממשששש המון , וישר חזרתי. אז זהו , שעכשיו אני הולכת למכון, ואני אוכלת רק סלטים, והפסקתי לגמריי לגמריי להקיא, אפילו אל נפילות פה ושם, ואני עדיין שוקלת המון. וכל החודש הזה, החודש הכאוב הזה שגורם לי רק לבכות בו כל היום, הורדתי חצי קילו, וזה גם בלחץ. עכשיו, אני בוכה. אני מכורה, אני בדיוק כמו אדם שרוצה לעשן סמים אבל אין לו מספיק כסף, או שהוא לא מצליח... אני כ"כ רוצה לחזור להיות נוצה, לחזור להרגיש את ההיי המטורף הזה, לחזור שגכולם נגעלים ממני ולהרגיש הכי יפה ומיוחדת בכל העולם, שכולם מגעילות.. ורק אנחנו, אנחנו שונות.. שאין עוד כמונו. רק לנו יש אופי, רק לנו יש כוח רצון. האוכל הוא האויב שלנו! אסור להכניס אותו לפה! צריך לשתות המון, לאכול ירקות.. וזה מספיק. והשניים שלי מתחילות להתפורר. וכבר לאאכפת לי.. לא אכפת לי שאני לא אוכלת . אכפת לי שאני שמנה עכשיו, ואני צריכה 5 קילו להוריד. והגוף לא נותן לי.. מה כבר אני אעשה ? הטירוף אכל לי את התאים במוח.. חיסל לי את כל התאים בגוף. לשתות רעל זה הפתרון היחיד ? מה לעזעזאל מה . אבודה, כמו שלעולם לא הייתי.

בר יקרה שלי..אהובה שלי.. לפעמים קל לנו יותר לשקוע בכאב שלנו, בבכי ברחמים העצמיים מאשר לקחת אחריות על חיינו ולהתמודד.. נוח לנו להיות בתוך הביצה הכואבת והמוכרת ולהאמין שאולי יבוא מזור חיצוני, דימיוני..מבחוץ ש"יציל אותנו" מבלי שנרצה אפילו..אולי יבוא יום??.!@ לא ולא היום הזה לא יגיע הוא יתאחר אפילו אם לא נקום ונעשה החלטה אם לא ניקח אחריות במקום לבכות בביצה ..בר יש לך ברירה אחרת תשתמשי בך..אל תיכנסי לנישה השחורה..יש עולם מעבר נפלא אוהב ומחבק..מספיק לכאב.. אני אעזור לך כבר אמרתי לא?? אוהבת אותך וכאן בשבילך המון כוח נשיקות ואהבה דינדין

בר, בייבי. זו פעם ראשונה שאני מגיבה להודעה פה. אמנם אני חדשה וההצטרפות שלי לפורום הזה נעשתה מייאוש ומדמעות. הרגשתי שאין עוד בעולם הזה בנאדם שיבין אותי, שיגלה את האני האמיתי שלי מבפנים את הסודות הכי כמוסים, את השקרים לכולם ולעצמי, את הלכלוך שבפנים, את המפצלת שמתחבאה לה שם ויורקת אש מפנים, ורק אני שומעת אותה- ויאהב ויקבל אותי כמו שאני באמת. אני כ''כ רוצה לצרוח אבל אני כ''כ מתביישת. הכל יוצא מהגרון החוצה אל האסלה ושם נשארת הצרחה שלי. אני מסתכלת במראה ואני יכולה להגיד לך בוודאות שאני לא אוהבת את מה שאני רואה. ובדיעבד כשאני חושבת על זה עכשיו, גם כשהייתי במצב הכי קשה של אנורקסיה ובולימיה ומה לא, שנראתי כמעט 10 קילו ממה שאני עכשיו ועכשיו אני נחשבת (לפי הרופאים והתזונאיות) במצב מצויין, עדיין לא אהבתי את עצמי. את יכולה להעיד שאת מרוצה מעצמך? מהעיסוק הבלתי פוסק הזה באוכל? מעגלים שלמים שלא נגמרים, גומרים לך את היום ואת הזמן, גומרים לך על הנשמה. לא בא לך לנשום? בייבי, אני, וכל כך הרבה בחורות מבינות את המצב שלך. את לא לבד. את לא לבד. כדי לצאת מזה את צריכה להכיר בבעיה שלך. את צריכה לקבל את עצמך מבפנים ולהבין איזה בנאדם יפיפה את. אז הג'ינס של פוקס קידס לא עולך עלייך יותר. מאמי, את הופכת להיות אישה. את כבר לא ילדונת. זה הטבע שלנו ואנחנו צריכות לקבל את זה. ולהבין- שמה שאנחנו רואות במגזינים ובשלטי חוצות זאת עבודה ממחושבת!!! ושיפסיקו לזיין לנו במח! תתחילי בזה שתתחילי לקחת ויטמנים. כי אחרת העצמות שלך יתפוררו ולא משנה כמה תשלמי, כושר כבר לא תוכלי לעשות. יש לי כ''כ הרבה עוד מה לומר. ואני בטוחה שכבר נמאס לך לשמוע. אני לא מכירה אותך אבל אני יכולה להיות פה בשבילך אם את רוצה תהי חזרה מתוקה. הרבה אהבה. אני

אמרת לבר שהיא לא תוכל לעשות יותר ספורט! ומכוון שאני באותו מצב אני מעוניית לדעת למה לא????