אשמח אם תכנסו ותעזרו!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום לחברות ולמנהלת הפורום! אני מבקשת מכן עזרה במחקר קטן שאני עורכת. אני חוקרת את שאלת העצב והשמחה בחיינו, ואני בטוחה שכל אחת ואחת מכן יכולה לתרום מהידע והחשיבה שלה ולענות על מספר שאלות. חשובה לי דעתכן האישית ואין צורך בהזדהות לכל מי שמעוניין לענות,: מדוע אנשים עצובים? מהו ההבדל בין עצב ודיכאון? מה העצב לוקח מהאדם ומה הוא נותן לו? העצב בעידן המודרני-דרכי ההתמודדות היום מול פעם,במה אתה רואה את השוני והדמיון? הצורך בנחמה,תמיד קיים? מדוע אנו זקוקים לנחמה? אתן מוזמנות לענות כהודעה לפורום או בכתובת המייל שלי [email protected] שאלתי מופנה גם כן למנהלת הפורום ואשמח אם תתייחס אליה. תודה מראש לילי
היי לילי..מהם בעיניי עצב ודיכאון וכו'..אגיד לך ממבטי שלי.. להאמין שאין מחר..לראות שכולם אוייבים מבחוץ, לראות עולם אכזר, ומתמוטט לקחת הכל או כלום, שחור או לבן אין אמצע, אין תקווה.., כולם שונאים אותי, רוצים ברעתי, אני לא אצליח בחיים, נדפקתי, תמיד אני מפסידה.. כל אלה ועוד רבות מחשבות בלב איש וחוסר התקווה מביאה אותו לראות עצמו כעלה נידף ברוח..כך הוא בחייו..וזה גורם לו להרגיש דחוי ולא שייך ולא רצוי ולא אהוב..והעולם נראה קודר וקר..ועולים בו תחושות עצבות..ובדידות ....ואם הוא ממשיך באלה האמונות כמנטרה לחייו הוא נכנס למעגל דיכאון שבעצם יכול להתפרש אצלו..כאין ערך לחיים, ליום, לשעה, להנאה, לכלום בעצם..והדיכאון יכול להביא אותו למצב של אובדן התחושה, הרגש, החיות.... הדיכאון הוא תוצר של עצב , עצב, עצב...המון עצב... מה הוא נותן לאדם? ממלא את חייו במחשבות רעות, אי רצון לחיות, אי הנאה מדברים שבדר"כ גורמים הנאות..נותן לו להסתגר בתוך עצמו ולא לראות שכל יום השמש זורחת והבריאה כולה מתחדשת..לא לראות שאת הקדוש ברוך הוא שברא אותנו בכדי שנמצה את עצמנו והוא שם רק אם נושיט לו יד..נותן לו לאבד שנים יקרות..ממש יקרות לבזבז אותן בהסתגרות לוקח? מה הוא לוקח?? בהתחלה כלום רק את השמחה אבל אם הוא לא עוזר לעצמו להבין שתמיד יש תקווה ואין יאוש בעולם כלל ויש בורא לעולם..ויש אנשים טובים ועולם יפה ולמי לפנות ושאוהבים אותו ויעזרו לו אם רק יבקש ואם היה רואה את עצמו כשם שרואים אותו הסביבה ..זה לוקח ונוטל ממנו את חייו ממש! אני רואה בעזרה ובנתינה הצלת נפשות ממש..גם בעניין ההפרעות אכילה בפרט! בעידן המודרני? הולכים אחורה..אנשים מוצאים נחמה בעזרת סמים אלכוהול, הפרעות אכילה והתנהגויות שסיגלו לעצמם...ככל שההתקדמות מגיעה כך האטימות. אבל בסדר גודל שלא היה פעם....פעם לא היו מחלות כמו היום אז מצד אחד מצאו תרופות למחלות שהיו אז אבל אז הגיעו מחלות אחרות..שאין להן פיתרון..מה שלא היה אז בכלל!! מה כן יש? יש מודעות גדולה יותר..והרבה נתיבים ורפואות שונות לפנות אליהן..מה שלא היה פעם..אבל היום לא מקבלים כלים להתמודד בכלל עם רגשות הכל הופך קר ומנוכר..ועד שהאדם מגיע לזה בעצמו לפעמים הוא איבד שנים יקרות שאני מאמינה שאם היה מקבל בילדותו כלים להתמודד עם עצב, כאב, אובדן שמחה וכו, היה משתמש בהם..אבל בעידן המודרני כולם עסוקים בלרוץ אחרי הזנב של עצמם ובסוף הרי כולנו מגיעים לאפר ולאדמה לא?? אני חושבת שהתרופה לעצב..היא אובדן האמונה..אין לאדם שורש ובסיס לחייו משמעות אמיתית..אם יבין שיש המשך תמיד..ויש מחר..ויש יום חדש..ויש מי ששומר ואוהב אותנו..והיה רואה כמה טוב יש בו...הוא היה ממלא חייו בשמחה אמיתית..וזה היה נותן לו כוח להמשיך לחיות ..ולהאמין ולפרוץ גבולות.. מקווה שעזרתי לך בובה יום נפלא דינדין
אוף...אבל למה זה קורה....למה כל זה קורה...כל העצב הזה והדיכאון האלו... אני מרגישה הרבה ממה שכתבת....ואני שונאת את זה...וכן באמת למה יש תקווה,למה צריכה ליהיות תקווה???לחיים האלה...לא נראה לי...לכאב הזה...אוףףףף מעיין
