חייבת עזרה.
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
םאני בת 19 וחצי חיילת , עוד חצי שנה אני אמורה להשתחרר לפני כ3 שנים התחלתי להקיא את כל מה שאכלתי עקב לחצץ נפשי בבית ובעיות שונות שהיו לי אף פעם לא הייתי שמנה, עםס הגיוס המצב רק החמיר ירדתי למשקל 38 40 קילו ואושפזתי בביח על אנורקסיה כחודשיים שיצאתי מהבית חולים הייתה תקופה של החלמה עליתי במשקל ממש אני 1.73 ושקלתי 52 שזה לא שמנה אבל היה לי קשה פתאום לראות את עצמי מלאה ושמלא בגדים לא עולים עליי והייתי נמצאת בסגר נפשי עם עצמי.. לפני כחודש אושפזתי שוב היה חסר לי אשלגן נתרן והיתה לי הפרעת קצב... אני תלמידה מצטיינת ויש לי חלום להיות רופאה, אני מרגישה שקשה לי לחיות עם המחלה הארורה הזאת אני חייבת לצאת מזה עזרי לי בבקשה.....
אין לי הרבה מה לייעץ לך אבל... אני יכולה לומר לך גם המחלום שלי זה להיות רופאה ובעזרת ה' אחרי הצבא ניא אגשים את חלומי וכפי שאני מאחלת לך זה החלמה מהירה מהמחלה הנוראית הזו וכמובן להגשים את חלומך וללמוד רפואה!! אני יכולה לייעץ לך לעזור לעצמך... ליכנס למקום העוזר לבנות בהפרעה ולשם שיוי לא ליהלחם עם גופך כי רק תזיקי לעצמך יקירה אחרי 10 שנים שאני מחלה אני יכולה לספר לך רק דבר אחד דפקתי את החיים שלי עזרי לעצמך באהבה דניאלה
לבולמיות יש מחסור באשלגן ונתרן בשל ההקאות (ניתן להחזיר מחסור במלחים ע"י שתיית מים מיד לאחר ההקאה) וזה גרוע..במיוחד שאת יכולה לקבל דום לב וזה הסיכון שהבולמיות לוקחות מוות ללא ידיעה מוקדמת!! אני אעזור לך אני כל כך מבינה מה את עוברת..ואתחיל בכך שאפנה אותך למה שאת אמרת..הבעיות התחילו בגלל שהיו לי לחצים בבית..וכו..ז"א שההתמודדות שלך עם בעיה או לחץ או אי נוחות ואי וודאות בחייך גורם לך לפנות לאוכל ואז להקיא אותו כאילו למלא כאב או מחסור או רגש שאינך יכולה לסבול באוכל ואז להיטהר כאילו להוציא ..ואח"כ את מתבדה ורואה שהכאב נשאר וזה "כאילו" פותר אבל לא!! את מנסה להתכחש לרגשותייך ולהיעלם מהסיטואציות שגורמות לך לחץ וקושי ריגשי לתוך עולם לבד להלקות עצמך..ולהנסות להעביר את הכאב בלי להתמודד איתו!!! עלייך לגשת לטיפול שיחות..לקבל כלים להתמודדות עם לחצים וכו' במקום האוכל..והבולמוסים..כך גם אני עשיתי הצלחתי ואני בריאה לחלוטין..תודה לאל אפילו לא פעם אחת מקיאה..אחרי שנים שזה היה כל יומי!! תני לי לעזור לך ..אני אעשה זאת מכל הלב..וכדאי עכשיו כי זה לא נגמר יום אחד!! כמה שיותר מוקדם יותר טוב שלך דינדין..נישקות וחיבוקים חמים..פה בשבילך
כאמא שמלווה את הבת שלה אני יכולה לומר לך שהיא מצטערת על כל רגע שהיא דחתה את הכניסה לטיפול. הצוותים המטפלים במחלה זו הם רבגוניים ובאים מכמה תחומים ויכולים לעZור לך לצאת מזה. רוצי לקבל עזרה לפני שיהיה מאוחר מדי, נערה יקרה. רוצי, חמודה, בקשי עזה מקצועית. אני מחזקת את ידייך ומחבקת אותך. אמא של מ'
