נ-מ-א-ס
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
נמאססססססססססססססס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לשתווווווווווווווווווווווווווווווווק כווווווווווווווווווול הזמממממממממממממממןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!! :( :( :( אף אחד לא מרגיש שהוא מושלם פרט לכמה כאלו ש"התברכו"ביתר בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוהה! אבל למה אני צריכה לשנוא את עצמי כ"כ הרבההההה כ"כ הרבהההההההה!! אני אף פעם לא יקבל את עצמי כמו שאני אף פעם שהיתי רזה מידי לא היתי מרוצה ועכשיו שהשמנתי הרבה אני לא מרוצה!!!! אין לי כבר כוח לכלוםםםםם אני לא רוצה לחשוב אני אף פעם לא חושבת לא רוצה להכנס לדברים כואבים אין לי כוח לזה אין לי כוח לאנשים אף אחד כבר לא מעניין אותי לא כי אני אגואיסטית ואנוכית ורעה אלא בגלל שאני שקועה בבוץ של עצמי ושום דבר לא מעניין אותי יותר! אני מוצאת את עצמי אוכלת ואוכלת בולמוס ועוד בולמוס אני אוכלת איזה 2,000קל' בשעה שעה וחצי וצמה עד למחרת! כרגע אני בתקופה כזאת לצעריייי:( אני יודעת שרק אני יכולה לעזור לעצמי אבל אין לי כוחות לעזור לעצמי פעם היתי הכי אופטימית וחשבתי שאני יכולה הכול וניסיתי לעזור לכול העולם והראתי שהכי טוב לי! אבל עכשיו זה כבר לא ככה קשה לי קשה לי מאוד להתמודד עם עצמי עם החיים עם הכול אני רוצה שמישהו יבוא ויתן לי יד ויקח אותי איתו ויגיד לי שהכול יהיה בסדר מי לא רוצה שזה יקרה לו?...האשליות תמיד קוסמות לנווו אבל בסופו של דבר זה רק אשליה אחת גדולה!!! אני גם לא יודעת מה אני רוצה למה אני כותבת פה אבל אני כותבת....... אני מרגישה שאני חייבת להגיד מה אני מרגישה....את זה עוד אני יכולה להרגיש!!! אני רוצה שהכול יהיה קל יותר אבל הכול נעשה קשה יותר נמאס לי לבכות אני לא יודעת מתי צחקתי באמת אני כול יום בוכה זה כבר הרגל במיוחד בלילה בחושך בש-ק-ט מרגישה כ"כ לבד אני מרגישה כאילו אני תקועה שנתיים וחצי באותו מקום כמובן שזה לא אותו מקום אבל מהבחינה הזאת שזה שנתיים וחצי של בזבוז שאנשים עברו כ"כ הרבה! לפעמיים אני לא רואה חברות שבוע שבועיים ואז יש להם ים סיפורום ומה בעצם לי יש כ-ל-ו-ם אין לי מה לספר כי אני באותו מקום עם אותן מחשבות אותו דיכאון אותו כאב שרק הולך וגובר....... עצוב לי שהתרחקתי מהמון אנשים שאני לא מנסה להתחבר שאני סגורה ומופנמת כ"כ אבל זה המצב זה המציאות! אני לא יודעת איך לשנות את זה אין לי בטחון.... תכלס לא משנה רזה שמנה אני פשוט לא אוהבת את עצמי ואין לךי בטחון רק שעכשיו השמנתי זה ניהיה עוד יותר גרוע! הילה קראתי לפני הרבה זמן שרשמת שבהתליך שלך שהשמנת עלית איזה 30 קילו ואז ירדת 10 ואמרת שזה קרה שהגוף יתאזן אבל עדיין..זה לא הגיוני שירדת ככה 10 קילו אלא עם כן עשית איזה דיאטה או משהוו.. אני לא רוצה להשמע כאילו את שקרנית או אני חושבת כככה כי ממש ממש ממש ממש לאאאאאא!!!!! אני חושבת שאת מדהימה ואין הרבה נשמות כמוך! וכול הכבוד על מה שאת עושה פה רק שזה באמת מסקרן אותי...... איך הרגשת אחרי שעלית 30 קילו בכמה זמן זה קרה? ואז שרזית 10 קילו איך הגוף יתאזן כמה זמן זה נמשך אני אשמח אם תעני לי על זה זה באמת מעניין אותי....את מענינת אותי..הפורום הזה.. ואני שמחה שאת פה! רק עכשיו אני קולטת כמה רשמתי..... מצטערת על האורך זה גם לא שרשמתי דברים חשובים רק נתתי ביטוי לרגשות שלי שמזמן שחכתי מהם:( זהוווווווו בכול אופן! שיהיה לכולםם המשך יום טוב ושנרגיש טוב ב"ה! ו.... תודה רבה!
ב"ה אין צחוק והחיים לא מאושרים אין שמחה במקום בו הקירות אטומים אין שמחה במקום בו אנחנו כל כך שופטים אין שמחה במקום שבו אנחנו כל כך מתעקשים בצדקתנו אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים אין שמחה במקום שבו "חיידק הרזון" הוא "האלוהים" של חיינו אני אומרת את זה גם לעצמי .. גם אני חוטאת לזה אחת לכמה זמן ואין בזה שום ברכה את מלמפרע יודעת ורואה יש לי גם תחושהשכל מה שאומר לך הוא לא בגדר חדשה יותר מזה נשמע שהמודעות שלך גדולה עד מאוד. אינני יודעת אם את מטופלת, אינני יודעת אם יש לך מסגרת תומכת. נשמע שגם אם יש או גם אם היה את לא ממש נותנת בה אמון אני יכולה להבין את זה אבל זה לא יקח אותך רחוק, אלא שכן רחוק מאוד מלהשיג את האושר והשמחה עליהם את "מדברת" לגבי המשקל שהורדתי כך מעצמו זה אכן קרה. זה תמיד קורה במצב שאת אוכלת מאוזן.. הרבה אנשים העידו על זה גם אלה שאין להם הפרעות אכילה. ולא!! לא עשיתי דיאטה לגוף לא היה צורך במשקל הזה והוא ירד לבד מתי שהתחלתי לאכול מאוזן, אחרי שהפסקתי לאכול כמויות גדולות. בהשוואה למה שאכלתי אחכ אולי זה נתפס כדיאטה אבל היו אלה כמויות נורמאליות לחלוטין עם אישור דיאטני לכך. כאמור לא חשתי יותר ברעב המוגזם ולבד ירדתי לשלוש ארבע ארוחות קטנות מאכילה ממושכת של יום שלם היקף הקלורי הגיע ל 1800 קלוריות ותתפלאי לשמוע מזה ירדתי את ה 10 קילו שידברתי עליהם. כמובן שבמקביל עשיתי הרבה פעילות. תמיד היתי פעילה אבל גם היא היתה מבוקרת מאוד. איך אוכל לעזור לך??... מה את למעשה מבקשת ממני?... אני בהחלט יכולה לנסות להפנות אותך לאנשים שיוכלו לתת לך יד מכוונת להושיע אותך מהמקום שבו את נמצאת וקיימים אנשים כאלה. הם היו קיימים בשבילי אין שום סיבה שהם לא יתקיימו בשבילך. לגבי הבולמוסים שלך בולמוסים תמיד קורים בגלל תופעה פזיולוגית בשלב מסויים כדי לעצור אותה יש להתרחק בזמן אמת מהזירה וממה שהמעצים וגורם לסימפטום לקרות לשם כך תצטרכי לזהות מה "מדליק" אותך ומזה להימנע גם אם זה ידרוש ממך לעזוב את הבית ולהיות עם מישהו ויהיה מישהו שיסכים לעבור את זה איתך. זה תלוי בך. לרב מצב זה מצריך השגחה. מסוג ההשגחה שאת יכולה לקבל רק במסגרת אשפוזית ואין לי מושג אם יש לך נסיון בהשגחה הזו אבל מהבחינה הזאת כשאני הייתי מאושפזת אפשר לומר שנגמלתי תקופה מאוד ארוכה מהקאות. על כל אחד זה עובד אחרת אבל לא חסרות אפשרויות אני לא באמת מכירה אותך ואני אשמח לדעת מהנראה לך ומה את חושבת לנכון כדי לעזור לעצמך אפילו שאמונתך כבתה ואת זקוקה שמישהו יאיר אותה... אנחנו יכולות לנסות ביחד האמיני לי גם אצלי היא כובה אחת לכמה זמן ובזכות מיומנות אני מדליקה אותה כל פעם מחדש אף אחד לא מלקק דבש ולחיות היא משימה לא פשוטה אבל גם מאתגרת כאחד... אפשר לנסות להפסיד?.. יותר גרוע מזה לא נראה לי שכבר תוכלי להגיע.... האם טופלת?? את מטופלת?? מה קורה עם השטח הזה בחיים שלך?? אני אשמח לשמוע, ואולי לנסות לכוון אותך אגב את יכולה לפנות לפורום של ד"ר יוסף דיין כשהייתי חולה הוא עזר לי הרבה מאוד עם הפרעות האכילה שלי בתור אחד שגם הוא סבל מהפרעת שומן יתר הוא התמודד עם זה לא רע אני לא אומרת לך שזה המקרה שלך אבל הוא בהחלט רגיש לנושא ושווה לשמוע אותו שווה לשאול אותו שאלות וגם אולי להיפגש עימו... אני אצרף לך קישור המון אהבה תחזיקי מעמד הילה
ב"ה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/675 אל תאמרי נואש בהצלחה הילה
את כ"כ טובה ומדהימה ואיכפת לך כ"כ כ"כ..(אני מקווה שגם מעצמך)ואם בסופו של דבר יצאת מהמעגל קסמים הנוראי הזה של הפרעות אכילה! אני מאמינה שאיכפת לך...וטוב שכך!!!! אני מודה לך על כול מה שכתבת... בנוגע אליי לצערי צברתי יותר מידי ידע בנושא הזה של הפרעות אכילה ואני אומרת לצערי כי בסופו של דבר זה לא הועיל לי כ"כ וגם עכשיו לא מועיל. אולי, אני מבינה את הדברים יותר בברור ולמה זה קורה וכו' אבל עדיין.........קשה לשנות את המצב! בסופו של דבר מכול התמכרות קשה לצאת...וכול התמכרות היא לא טובה!! אבל ההתמכרות לרזון להקאות או מה שלא יהיה הכי גרוע לדעתי זה משפיע על הכול אין דבר שזה לא הורס בדרך פשוט אין!!!!! בעיקר מרחיק אותך מהמציאות מהרגשות מהמחשבות מכול תחשוה שהיא.... וזה הכי כואב לא להרגיש כלוווווום רק לרחם על עצמך כול היום ולבכות עצוב:( אבל ככה זה...... ואני באמת אופטימית!לפחות היתי........ היתי בטיפולללל לא עזרררר!!!! ולמה?? האמת לא יודעת למה אולי אני לא רציתי לעזור לעצמי מספיק(!!!)הרי טיפול פסיכולוגי לא יכול לעבוד אם אני לא יעבוד על עצמי וייתן מעצמי לפחות 90% ואני לא היתי מוכנה לדבר על כול מה שכואב לי..וכמו שאמרת לא היה לי הרבה אמון..(היתי אצל פסיכו...אחת עד לפני חודשיים ואחת היתה לי לפני שנה וחצי)היתי גם אצל דיאטנית(אצל שתיים)..לראשונה הלכתי בתקופה שגם ככה לא היתי מוכנה לעלות גרם אז זה לא עזר בשיט! ולשנייה הגעתי עוד במצב שרציתי לעזור לעצמי אבל כנראה שלא יותר מידי כי מהר ברחתי גם משם... בקיצור דיי התגלגלתי..... וכרגע אני לא בטיפול ולא רוצה לשמוע על זה... אמא שלי הציע לי שאני יילך לאישפוז יום או משהוו כזה את יודעת במה מדובר??? איפה?מה עושים שם?... ואם את יודעת על עוד טיפול אפשרי אני דווקא רוצה לשמוע מה עזר לך למשל?? או מה עוזר או לא יודעת כול דבר אני רוצה לשמועע...בינתיים רק לשמוע!!...נראה מה יהיה הלאה.... אני יודעת שאף אחד לא מלקק דבש אף פעם גם לא חשבתי ככה.... אבל כמו שאמרת "אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים" חושבים רק על עצמנו בוכים על "מר גורלנו" את יודעת אני באמת זקוקה שמישהו יאיר את אמונתי והצלחת לעודד אותי לגרום לי לחשוב על עוד כמה דברים! תודה! אם את מצליחה להאיר את אמונתך כול פעם מחדש את באמת משהוו מיוחד חחח אני לא מגזימה את-משהו-מיוחד-במינו!!! קראתי הודעות קודמות לא רק בדף הזה ונכנסתי לאתר שלך וקראתי בערך כול מה שיש שם... ובגלל זה אני חושבת שאת משהוו מיוחד מלאכים שומרים עלייך ואת גם מלאכית:) לא כול אחד יכול לעזור לאנשים ולגרום להם להרגיש יותר טוב ומי שמצליח הוא משהוו מיוחד במינו!... אני מקווה שאני יוכל לעזור לעצמי פעם אחת ולא רק להרוס כמו שאני עושה! את חושבת שאם אני יתחיל לאכול מאוזן כול העיניין עם הבולמוסים הסתדר?ממה נובעות התופעות הפיזיולוגיות האלה??? אני כבר לא יודעת מה זה לאכול מאוזן קשה לי לאכול מאוזן....זה או כלום או בולמוס מן הסתם.. גם בעיקר בגלל זה שאני לא יודעת מתי אני רעבה מתי שבעה זה התחרבש... נתת לי תקווה להמשיך.. תודה רבה רבה וסליחה על האורך! ואת זה: אין צחוק והחיים לא מאושרים אין שמחה במקום בו הקירות אטומים אין שמחה במקום בו אנחנו כל כך שופטים אין שמחה במקום שבו אנחנו כל כך מתעקשים בצדקתנו אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים אין שמחה במקום שבו "חיידק הרזון" הוא "האלוהים" של חיינו אני העתקתי אהבתי את זה:) לילה טוב שיהיה לך ולכולם פה:) המון אהבה וכוח להמשיך הלאה ....... הלאה ....... בתקווה שיהיה טוב יותר לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם
