כמו סערה בלב ים
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני בעבודה. צריכה לעבוד אבל לא מרוכזת. רוצה לאכול. להקיא. לאכול. אבל צריכה לעבוד. לחייך. אנשים חולפים. לא רואה פרצופים. מנהלת שיחות על אוטומט... לוקחת עוד מסטיק... לא לחשוב על אוכל. לא לחשוב על אוכל. איך את בכלל מרשה לעצמך לאכול. שמנה. רעבה. לוקחת עוד מסטיק.... אמא, תצילי אותי! מחשבות שרצות לי בראש. לא יודעת להתמודד איתן אז כותבת אותן כאן. מוזר, כבר מרגישה קצת יותר טוב.ברגעים כאלה מרגישה הכי חלשה בעולם. חיה כדי לאכול, אוכלת כדי להקיא, מקיאה כדי להיות יפה,יפה כדי שיאהבו. נושמת עמוק. אבל עדיין לא שקטה. מרגישה כמו בים. גל אחד חלף. תכף יגיע הבא..... לא שקטה. אבל לא מתייאשת. שונאת את עצמי אבל רוצה כל כך לאהוב. צריכה לעבוד.
מטורף כמה שאני מזדהה איתך... באמת מדהים. ריגשת אותי.... אין הרבה מה להגיד או לעשות עם זה- הרי זה משהו שכל אחת מאיתנו צריכה לעבור אותו לבד.... אבל אם זה מנחם אותך, תדעי שאת לא היחידה ש"אוכלת חרא".... אבל רציתי להגיד ש... אני הכי מבינה אותך שבעולם, אל תיתיאשי, אל תרימי ידיים... המון בהצלחה .... חיבוקים גדולים....
אבל יש הרבה אופטימיות במה שכתבת אפילו שמאוד קשה לך ואני בטוחה שזה יקרה זה יקרה! את מוכשרת מאוד.. אני מקווה שאת רואה את זה .. אני חושבת שזה כל הכבוד שאת מצליחה איכשהו לתפקד עם כל הקושי הזה אני מסוגלת לראות גם את הדברים היפים שכן קורים לך ושאסור לשכוח אותם דווקא במצבים האלה אני שמחה שאת כותבת זה נפלא.. ואני בטוחה שהשינוי שאת מייחלת לו יגיע כי יש לך הרבה אמונה אני מרגישה את זה אבל אני יודעת שקשה לך אז אני שולחת לך חיבוק מקווה שזה יעזור והמון המון אהבה לילה טוב מחר יום חדש אולי הוא יהיה נחמד יותר אני מקווה שזה לא יהיה כל כך קשה עבורך.. חיזוקים.... הילה
