אצבעונית והילה מתוקות...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני יודעת שאלו החיים שלי, שבסופו של דבר אם אני "מענישה" כאן מישהו זה רק את עצמי. אצבעונית, כבר הייתי אצל כמה וכמה פסיכולוגים, לא התחברתי, הייתי במחלקה הפסיכיאטרית, ממש לא התחברתי לסוג הטיפול שם... הגעתי למטפלת אלטרנטיבית, שהתחברתי, השעתיים השבועיות שלי אצלה עוברות מצויין, רק חבל שאיך שאני יוצאת משם הכל נופל עליי שוב... עכשיו החליטו שלא מספיק, ושכדאי גם פסיכיאטרית, שבלי כדורים אני לא יצליח לעבוד על עצמי. עכשיו למצוא פסיכיאטר מתאים, כדורים מתאימים... כבר אין לי כוחות... למה אני מתייאשת- כי גם כשהייתי בתקופות ממש טובות, שעבדתי והייתי עסוקה, והיה לי חבר הכי חתיך הכי אוהב והכי מקסים, שאהב אותי ודאג לי וכל היום תיזזתי בין עבודה הכי כייפית בעולם לחבר הכי מקסים בעולם והסתדרתי עם אמא והמשפחה... עדיין היה לי רע! למה זה?! לא משנה כמה טוב אני אקבל בחיים תמיד המוח שלי יהפוך את זה לרע, תמיד אני אמצא סיבה להיכנס לדיכאון... אז מה הטעם? מה יש לי להעריך?-אם כל טוב הוא רע וכל רע הוא עוד יותר רע?? לא רואה עתיד, לא רואה אור, לא רואה שמחה, אני מעבירה זמן בחיים שלי כדי שיעבור לא כדי שיהיה יותר טוב... אולי הילה צודקת, שאני צריכה למצות את זה כדי לרצות לעזור לעצמי... אולי המשפט הנדוש: הזמן יעשה את שלו- נכון גם במקרה הזה...
העניין שהתכוונתי אליו הוא שאני חושבת שאת זקוקה לזמן להבין כמה דברים וזה לא עניין של זמן בהכרח זה עניין של איך שאת חווה את הדברים ואני מאמינה שיש סיבה להכל וזה יקרה השינוי הזה שאת מייחלת לו עמוק עמוק בתוכך אני מבינה שהכל זה עניין של תהליך והתהליך הזה לא תמיד מובן יש בו הכל וצריך לעבור אותו כדי להבין באמת וכדי לבחור אחרת ועד שאת לא נמצאת שם את לא יכולה לבחור אחרת כי ככה זה בחיים ואל תשאלי אותי למה על זה אני לא יכולה לענות אבל בשביל זה בין היתר את חיה.. כדי לחיות וכדי לתקן את ההוויה שלך ..ואת חייבת לשם כך למצות את ההרס הזה עד הסוף אני מאמינה שזה יקרה לך ואת גם תשיארי בחיים ותמצי אותם בעזרת השם אמן אז המון אהבה וחיבוק ענקי אל תתיאשי שלך הילה
