המקדחה בתוך הראש שלי

יש לי עבר של אנורקסיה ממנו יצאתי. אבל הפרעת אכילה נשארת לנצח. השמנתי בצבא ומאז אני לא סובלת את עצמי. ירדתי שוב (מהר מידי) ולאחר ההרזייה התחילו להופיע לי בולמוסים, אכילה בכמויות ומתוך הכעס והחרטה אני אוכלת עוד. יש לי חבר אוהב. אני עומדצ במשקל טוב כרגע אבל מפחדת להשמין ללכן התחלתי להקיא אחרי אכילה מוגזמת... זה קודח בראש ומעייף ואני לא רוצה להשמין שוב... איך משקיטים לי כבר את המקדחה הזאת... זה גם גורם לי רק להשמין וגם מתיש כל כך...

דבר ראשון יש לך שם מאוד יפה. דבר שני-כן ככה זה בדיוק עובד.. כרוניקה ידועה מראש... אבל אפשר להתגבר על זה... גם אני הייתי בתקופה של בולמוסים ולהקיא- ממש הרגשתי אובדן שליטה מוחלט! אבל מצאתי פתרונות לבולמוסים הללו- אכילה של הרבה מאו דירקות בזמ הבולומוס או שתייה מוגזת שתנפח אותך כל כך שלא תוכלי להכניס עוד פירור לפה.חוץ מזה- כדאי לך לבודוק מתי מגיעים הבולמוסים- ממה הם נובעים ולנסות למגר את התופעה ע"י שינוי קטן באורח החיים בהצלחה (((((::::

ב"ה איך משקיטים את הטרור חסר תקווה הזה? כדי להשקיט משהו שלא נותן מנוח ולא עוזב באמת, כדאי יהיה לתת לחלקים האלה יותר ביטוי ומקום. הצורך לבלוס והפחד להשמין הם לא יותר מאשר הסתרה, הסתרה על משהו אחר. נסי לשאול את עצמך מה באמת מסתתר שם... מה קורה מתחת לפני השטח שלא נותן לך מנוח ולא עוזב מהתנסות אישית אני יודעת שככל שנותנים לחלקים שאנו נוטים להסתיר ביטוי רב יותר אפילו אם הדבר יהיה מכאיב או יגרום לאי נוחות כלשהי, אז אין צורך יותר לברוח למקום של הסתרה. ככל שתכירי את החלקים האלה וככל שתזהי אותם לא תזקקי לבלוס ולהקיא אח"כ. נשמע פשוט, בפועל זה כמעט בלתי אפשרי ליישם כשרק חושבים על זה. אני כן חושבת שיהיה כדאי להחליט שאת מנסה ולא משנה מה יקרה את מנסה להניח לרעש הזה ללכוד אותך ולהתרחק שוב ושוב ממה שבאמת מציק לך. איך עושים את זה? אני מצאתי שכתיבה ושאלת שאלות מנחות עוזרות מאוד לזהות ולראות מה בעצם מוביל אותך לרצות לברוח. הרי בינינו, שתינו יודעות שכל מסכת ההשתוללות הזו היא די מנחמת ברגעים מסויימים, רק אחכ אנחנו מתעוררות ולא אוהבות את התוצאה מפני שלרוב התנהגות כזו היא אשליה ואין בכוחה באמת להשקיט את מה שמלכתחילה יצר את הדחף להשתולל. אני לא יודעת אם את בטיפול, אבל מסגרת טיפולית טובה תוכל לאפשר לך להכיר יותר ויותר את חלקי ההסתרה שלך, לזהות אותם ועם הזמן להימנע מהם. תמיד תנסי לפרק זמן קצר להימנע מכך ואם את מצליחה תמשיכי כי כל הצלחה שלך תחזק את הביטחון שלך ואת הרצון והנכונות שלך להמשיך לעזור לעצמך אבל אם התנאי להצלחה הזו הוא לשוב להיות אנורקטית שאת טוענת שאת כבר לא, אז אין פה הצלחה אלא חזרה על דפוסים שאין מהם שום ישועה, את מסתובבת סביב עצמך ואין פתרון. כדי למצוא את הפתרון חשוב להחליט שלא משנה מה ולא משנה כמה מפחיד לראות את עצמך ללא הפרעת אכילה את נותנת אמון גם במה שלכאורה את לא מכירה ולא יודעת. את לא באמת יודעת אם את תצליחי לאכול מאוזן ולהישאר במשקל תקין בניגוד לפחד שלך להשמין כתוצאה מכך, כי לא ניסית ועד שלא תנסי את לא באמת תדעי וזה רק מתי שתניחי לתת לפחד שלך דרור ולנהל את חייך כשל וכזב. אני יכולה לומר שזה באמת לא קשור בתזונה ולכן הישועה לא תבוא משם. זה כן קשור ליכולת שלך להתקרב לעצמך, לקבל את עצמך וליצור לעצמך בטחון שלא משנה מה יש לך את עצמך ושזה לא תלוי בשום דבר חיצוני או לצורך העניין במשקל. אנחנו לא מכירות ואני לא באמת יודעת מה מצבך אבל אם את מרגישה שזה יוצא מכלל פרופורציה ושליטה אני מציעה לך לגשת לקבל עזרה, לא לפני שתרצי בכך באמת ותמנעי מלקבוע שהפרעות אכילה הן לנצח. גם אני אמרתי את זה שנים רבות מידי ואני כבר כמעט שנתיים מחוץ לזה. החיים הסתברו לי מפתיעים למדי אבל גם זה היה תהליך תחשבי על זה.. ואני אשמח לשמוע עלייך קצת יותר המון אהבה חג שמח :-) הילה