סתם משהו שחשבתי...

הרגע יצאה שבת ואמרתי לעצמי שאני חייב לשתף אותכם במשהושמאוד מציק לי מאתמול בערב. בערב שבת נפגשנו כמה חברים אצל מישהו וסתם ישבנו ודיברנו בגלל שרוב החברים שלי עכשיו התחילו את הצבא כמובן שהיו כל מיני "סיפורי גבורה" כאלה ואחרים וכל אחד סיפר חויות על איך שמתזזים אותם ואיך שהם סובלים וכו' וכו' בשמן השיחה שמתי לב לנקודה מענינת אם הייתי בן אדם רגיל בריא אני מתאר לעצמי שהייתי קצת מקנא בהם. בכל זאת הם עוברים כאלו חוויות ואני לא בצבא אז אין לי מה לספר... אבל שמתי לב שאני לא מקנא בהם בגלל שהם בצבא ואני לא - להפך, כל פעם שמיהו סיפר איך הם זחלו אעל קוצים או משהו כזה - אמרתי תודה רבה שאני לא בצבא ואני לא סובל ככה מאבל מה שכן "קינאתי" בהם זה שהם סובלים ואני לא אני עשוה לעצמי חיים קלים, יושב בבית ולא עושה כלום ואפילו עבודה אין לי. אין לי התמודדויות, אני לא קם ב5:30 בבוקר (והם כן) אני לא זוחל על קוצים (והם כן) אותי לא מתזזים ולא מריצים אותי הלוך חזור בלי שום סיבה (ואותם כן) ועוד כל מיני דברים שסובלים מהם בצבא מה שהפריע לי זה שפתאום חשבתי שאם אני הייתי שם, כלומר לדוגמא אם אני הייתצי בצבא והיתי צריך לקום ב5:30 בבוקר - פשוט לא הייתי מסוגל וזה מה שממש ממש הפריע לי למה הם כאלה חזקים ויכולים לעמוד בדברים האלה ואני לא הם מתאמצים וסובלים ואם אני הייתי במצב שלהם פשוט לא הייתי מסוגל לדברים האלה. זה אומר שאני ממש כישלון פתאום שמתי לב שזה לא רק בקטע הזה אלא גם בעוד הרבה תחומים בחיים. למשל שבוע שעבר סבתא שלי הייתה אצלנו למשך שבוע בבית ואני ראיתי איך שהיא עובדת כל הזמן ואני כמו איזה פדלעה קם לי בנחת ב8 ואחרי זה אוכל ארוחת בוקר בנחת, ממש כאילו אני איזה פנסיונר. ממש הפריע לי איך היא מסוגלת לעבוד כל הזמן במסירות, ולשטוף את הבית, לעשות כביסה, לתלות כביסה, לעשות קניות בסופר ועוד הרבה דברים ואני כל היום נמצא בבית ולא עושה כלום. גם כשאני רואה את אבא שלי קם כל יום ב6 בבוקר לעבודה זה ממש מעציב אותי ואני מרגיש תחושת כישלון שאני לאאאא יכול לעשות את זה. אני לא מסוגל לכל הדברים האלה מבחינתי זה ממש כישלון או למשל כשאני מדבר עם חבר שלי (שעובד באולם אירועים כמעט כל יום מ12:00 בצהריים עד 1:00 בלילה) אני ממש מקנא בו איך הוא יכול לשרוד ככה ואני אם הייתי כמוהו פשוט לא הייתי מסוגל. אני לא מסוגל לכלום אני מתכנן את סדר היום שלי מראש ככה כדי שלא יהיה לי לחץ והכל יהיה רגוע אבל זה חיים קלים, זה לא חוכמה מפריע לי שלהם יש חיים קשים ולי לא אני לא יודע אם הסברתי את עצמי מספיק טוב אבל אני מקווה שהבנתם... בכל אופן שיהיה שבוע טוב

ת'אמת אני מקנאה בך אני בכל בוקר לא 5 וחצי קמה אלא אני קמה ב4 וחצי ולפעמים ב4 בבוקר כדי רק להספיק לצחצח שיניים ולהחליף בגדים:-( בקשר לזה שאתה קורא לעצמך כישלון אתה לא!! ממש לא אבי היה קם כל בוקר ב4 בבוקר וחוזר ב8 בערב כדי לפתוח את המפעל בו הוא עובד כי הוא אחראי שם זו היתה תקופה די קשה שלא ראיתי את אבי באותה תקופה את האמת לא הייתי זוכה לראות את אבי בימי חול אלא רק ביום שבת ובו הוא היה ישן רוב הזמן כי הוא היה פותח ימי שישי את המפעל גם או שהיה יוצא עם אימי לטייל קצת(מגיע להם) קיצר-בזה שאני לא הייתי קמה ועובדת ורק כל היום נמצאת בבית צופה בטלויזיה ובמחשב ועם חברות לא מראה על כישלון אלא על ההנאות בחיים חלק מן ההנאות בחיים פיספסנו אני למשל אוכל אומרים שיש 3 הנאות בחיים אוכל סקס ושינה תדע להנות מן החיים אל תראה את עצמך ככישלון כי אינך כישלון אתה אדם חזק יש אנשים שלא עושים ספורט ואתה אדם ספורטיבי ומגיע לך הערכה בגלל היוזמה שלך בזה שלך דניאלה

ב"ה המראות האלה קשים לנו, השיקופים האלה לעיתים מבלבלים לנו את כל הסדר שיצרנו לעצמינו והוא כל כך נוח, מוכר, בטוח ולא מספק , אך לעיתים הם אלה שמובילים אותנו לשינוי בחיים. קנאה מדומת שיוצרת כאב שמעורר בך רצון למשהו אחר ואני בטוחה שזה יוביל אותך למקום שבו תרצה לחפש את הדרך איך לשוב לחיים, לקחת אחריות ובבוא העת לתפקד כמו החברים שסיפרו על ההתנהלות שלהם בצבא או התנהלות אחרת שיש בה מן החיים. בעיני זה משמח מאוד שזה קרה לך, כי זה גירה אותך לחשוב ולתהות על קנקנך ועל זה שהדרך שלך נכון להיום, לא נכונה ולא מספקת עבורך. אני בטוחה שזה יוביל אותך למקום של שינוי, של עשיה וצמיחה ב"ה, עוד יבואו ימים. בהצלחה המון אהבה ושבוע טוב הילה