אני חייבת עזרה.הילה.

הילה, היי ..התגעגעתי,המון. אני עדיין בזה,כמובן.. זה כמו שרשרת של אסיר, שלא משנה לאן תלך,היא תסחב אחרייך..ותכביד. אני כבר חייה על סלטים,כמעט כול יום סלטים..לוקחת ויטמינים. פעמיים בשבוע אוכלת בגדול ורצה לשירותים. מקיאה חצי מהכמות,כי אני רואה שהבטן עדיין נפוחה,זה אומר שעדיין יש בפנים. שקלתי 48 שהייתי באילת, חזרתי..התחלתי לאכול נורמלי,כי באילת כול היום לא אכלתי, שתיתי רק שייקים.היה לי כולכך כייף..נהניתי. הרגשתי מלכה. שאני לא אוכלת, החיוך שלי גדול...אני מרגישה כאילו כול העולם שלי. אני עולה, אני מרגישה שאני דוחה.. שאין אדם יותר דוחה ממני,שהטן נפוחה,אני מרגישה שאני מיותרת בעולם. שאני סתם עוד אדם מגעיל,מיותר. שמן. לא יודעת למה, אני עליתי. אני שוקלת 49.7 עכשיו. וזה לא זז.. אני רוצה 48,זה לא יעזור,כבר ציינתי. אני חייה על סלט..אני מתפקדת ממש טוב..אני מצטיינת בלימודים,אני עושה הכול כמו שצריך. מה אני יעשה צום ?! מה אני כבר אעשה. לא יורד ? כבר נמאס לי מהכול. מהחיים. אני לא שואפת ל-26 ק"ג. אני לא רואה ברזון יתר בתור דבר יפה ושפוי,ממש לא. זה דוחה בעיניי. אני רוצה את ה -48 שלי . אני רוצה את החיוך של אילת. אני רוצה את הבטן הדבוקה לגב, הבטן שלא נפוחה בחיים. אוהבת,בלי סוף. בר.

את לא יורדת בגלל שאת חיה רק על סלט את עושה את הטעות שגם אני עושה לצערי וגם אני מתאכזב מזה שאני צם כל הזמן וכמעט לא אוכל ועושה המון אבל המוווווון ספורט ואני לא יורד גרררררם קטן במשקל וזה מאוד מאכזב אותי ואני כל הזמן מנסה ומנסה ומנסה ולא מצליח ואני ממש ממש מתוסכל ואני יודע את הסיבה - זה פשוט בגלל שאני משגע את הגוף שלי ואני עושה צומות עד שמגיע רגע שאני לא יכול יותר ואז יש לי התקף אכילה (לא בולמוס אבל אני אוכל איזה 1500 קלוריות בבת אחת במקום לאכול את זה ב3 ארוחות שזה הרבה פחות משמין) ומה שבעצם קורה זה שכשאנחנו לא אוכלים הגוף מאט את חילוף החומרים כדי לחסוך באנרגיה ואז כשתוקף אותנו הרעב הגדול ואנחנו דופקים ארוחה הגוף לא מבזבז אף קלוריה ואוגר את הכל וכך לא רק שאנחנו לא יורדים - לפעמים אפילו עולים במשקל מה שצריך לעשות (אולי אני יודע יפה להגיד את זה אבל אל תחשבי שאני עושה את זה כי גם פוחד) זה פשוט לאכול 4-5 ארוחות מסודרות נורמליות (ולא סלט) במשך היום ולא להגיע למצב של הרעבה כדי שהגוף לא יכנס למצב של סטרס (לחץ) ויאגור קלוריות אני יודע יפה מאוד לדבר אבל זה קשה מאוד וגם אני לא עושה את זה כי אני מפחד לאכול נורמלי אבל מי יודע אולי את לא תפחדי תנסי ותגידי לי איך הולך לך בהצלחה

אנורקס ? בינתיים. יקר . ממ..אין סיכוי.אני אומרת את זה בלי לפחד,כבר התרגלתי למצב..אין סיכוי שנכון לעכשיו אני אהיה מסוגלת להכניס יותר מארוחה אחת ביום לפה. ובמידה ואני כן אכניס,זה יעשה לי כאלו נקיפות מצפון,שהארוחה תסיים בסופו של דבר באסלה,מעוכלת למחצה. חבל . אני לא יודעתץ למה כולכל קשה לחזור לפעם..איזה ילדה מאושרת הייתי פעם,כמה אהבתי לאכול .אוי,כמה נדפקתי מאז. כמה כואב לי..שומדבר לא מציק לי יותר מעניין התזונה שלי. היום היו לי בדיקות דם,אמא שלי הכריחה אותי..וכולכך לא רציתי,אני מפחדת מהתוצאות,אני כולכך מפחדת. אם התוצאות ייצאו גרועות..הם יאכילו אותי בכוח .אני אשמין,אני אהיה כזו מגעילה. כנראה שאלו החיים, לא בחרתי אותם..הם נוצרו. בלי ששמתי לב אפילו. קל לך להגיד,גם לי קל..אני יודעת שמה שאנחנו עושים הוא לא דרך חיים.הוא כמו להיות חיים אבל בעצם זה כמו מוות. ואתה יודע עד כמה זה נכון .. החיוך היחיד שיכול לעלות לך בפנים,זה רק אם תראה חצי קילו פחות במשקל,או שתדע שלא עובר עליך בולמוס לאחרונה.. ואתה לא אוכל.ואתה מרגיש חזק, כי שלא אוכלים מרגישים שמנצחים את המפלצת הנוראית - הרעב . בר.

ב"ה השאיפות שלך לא שפויות. יפה שלי, אני לא יודעת כמה החיוך שהיה לך באילת היה שלם והעיד על שמחה , אני יודעת שכשמח בלב שום דבר חיצוני לא יכול להעיף את זה גם לא קילו יותר וגם לא טיל שמתעופף באוויר ומאיים על חייך,כי ככה זה כשזה מגיע לעושר רוחני. אבל זה חלק מהעניין, רומן עם הפרעות אכילה זה עסק של שנים, לכל הדיעות את לא אמורה להישאר במשקל הזה , המשקל הנוכחי שלך הוא בגדר תת משקל כמעט חמור הייתי אומרת ואת נקראית אנורקסית גם אם את לא רוצה להודות בזה אל תשכחי שאת גבוהה מאוד ו29 קילו בשבילך זה כמו להוריד 10 קילו מהמשקל הנוכחי שלך וזה יהיה שווה ערך למי שהגובה שלה הוא 167 ותשקול 29 כי החלוקה שונה כשהגובה מרקיע לשחקים וזה במקרה שלך. מעבר לזה שאת מתארת מצב של אגירת נוזלים, הגוף שלך אוגר ומתנפח, הוא כנראה הגיע לשלב שאם את לא צמה הוא נלחם על כל פירור שאת מכניסה לגוף, יותר מזה הוא כל כך גועש שהוא הופך להיות כבד וזה לא תמיד קשור לשומן,למעשה זה כמעט אף פעם לא קשור לשומן יותר מזה ברגע שאת בולסת ומקיאה הגוף מעכל בשניותאת האוכל בגלל שהוא יודע שאת הולכת למנוע את זה ממנו ואז את סופגת הרבה יותר ממה שנדמה לך וגם משמינה. אם תעשי בדיקת אחוזי שומן בדם,את תראי את זה, המשקל הזה נובע מההלם של הגוף, כי הוא לא מסוגל להתמודד עם הרעיון שאין לו הזנה טובה. אני מבינה שעכשיו כל עניין ההקאות מתחיל להיכנס לחייך והאמת שזה ממש לא משמח אותי כי זה אפילו יותר חמור מתת משקל. את מבקשת ממני שאני יעזור לך ואני שואלת אותך איך?? כי זה מאוד פשוט, מה צריך לעשות, אני רק לא בטוחה שאת עוד מוכנה לזה אני מוכנה לבוא איתך אם את רוצה לבקש עזרה אני מוכנה לדבר בשבילך אם קשה לך אבל את היא זו שתצטרך ללכת לקבל אותה, אני לא יוכל לעשות את זה במקומך, כי ככה זה. יש כתובות טובות ממש העזרה שאת מבקשת היא יותר ברמה של לעזור לך להגיע ל 48 קילו ועם זה אני לא מוכנה לשתף פעולה. אז אני מתנצלת ואני מקווה מאוד שתשמרי על עצמך, כי זה נשמע לא טוב. אני ישמח שתמשיכי לכתוב, אולי תביני שאין דרך אחרת, יש הרבה דוגמניות תודה לאל היום שכבר מבינות שצריך להזין את הגוף באופן נבון למדי והן נשארות רזות, תתפלאי לשמוע אבל אני להבדיל, אני לא רואה את עצמי דוגמנית גם לא מתקרבת, התחלתי לרזות ממש רק כשהתחלתי לאכול, הפוך על הפוך, ככל שזה ישמע לך אבסורד ככה זה לבתים מסויימים וזה מה שקרה לי בתוך הבית של עצמי,עד כדי כך שזה אפילו הגיע למשקל שהכי הייתי מאושרת איתו, חזקה איתו ובריאה איתו ושמחה איתו. זה יכול לקרות גם לך אבל רק אם תאפשרי, הגוף לא בנוי לצום כדרך חיים. יש מה לעשות.... הרבה אהבה שלך הילה

מטורף מה שקראתי עכשיו. הילה, לא מובן איך לצאת מזה..כיף לי ככה. תראי, בעצם..לא נגיד כיף,כי זה סיוט. אני נהנית מהמרדף,אני מרגישה שיש לי עיסוק, אני כולכך מנסה להישאר במשקל הזה, את לא מבינה עד כמה. אני חייה על 340קלוריות ליום בלבד. וזה סבבה לי.. ולפעמים אני קמה עם בטן כזו נפוחה,ולפעמים אני קמה עם בטן דבוקה לגב. הגוף שלי משתגע,אני הייתי רוצה לדעת מה בדיוק עובר עליו.. הקאתי לפני מספר שעות,והושט ממש שורפת לי.. אבל ממש. אני לא מזוכיסטית, התחלתי כבר ללכת לישון אחרי הסלט והחזה עוף של הצהריים.. רק בשביל לא להוציא אותו בעזרת ההקאות או כדורים משלשלים או כל דבר אחר שאני רואה. אני מטורפת, אני פשוט לא מסוגלת שיהיה אוכל בגוף שלי.. אני רוצה להיות רזה לנצח. אני רוצה להיות דקיקונת.להיות קלה תמיד.. שתמיד לא יהיה עלי עודף. הילה,תרשמי לי בבקשה את האימייל שלך,אני אשמח לשלוח אך ורק לך תמונה שלי, בבגד ים, שתראי את כול הגוף..שתביני שאני כלל וכלל לא נראית חולה. ואת תראי . אני גבוהה, נכון .. אבל אני עדיין מלאה טיפונת ביריכיים,כמובן שזה יחסי..אבל יחסית לגוף שלי,לבטן הדקה שלי הרגליים טיפה עבות וכול מיני דברים כאלו. שמעידים על כך שאני לא כזו כזו רזה הילה. באמת שלא, באמת באמת שלא. אחוז השומן בגוף שלי הוא 7.2 וזה ממש קצת,אני יודעת..אני שוקלת עכשיו 49 וחצי. זה לא זז.. לא למטה לפחות. רק למעלה ,מדיי פעם. להקיא אני שונאת,תמיד שנאתי..ואת יודעת כמה אני מנסה להימנע מזה. אם כבר אני מרעיבה את עצמי,אבל זה כבר לא נקרא להרעיב,כי שאני ממש רעבה אני בשום אופן לא מצליחה לא לאכול. אין מצב . אני לא מרעיבה את עצמי כבר, כי תחושות הרעב שלי הולכות ונהיות נדירות יותר ויותר, הן כבר בקושי מגיעות.. רק לפעמים. אוי הילה,כמה שכואב לי. גיליתי השבוע שחברה שלי בולימית,היא חזרה משנתיים בחו"ל.. והיא בולימית כבר שנה וחצי. וזה כולכך עצוב לי לחשוב שאני ככה נראית, מהצד. משועבדת לקלוריות, בודקת הכול.. דכאונית מכול ביס. זה עצוב לי כולכך. היא אומרת "אל תבכי ילדה,היית נהדרת.." ואני בוכה. אוי,עד כמה שהייתי נהדרת. מה אני היום ? סתם עוד ילדה עם הפרעות אכילה, שרואה את האור בקצה המנהרה אבל לא מבינה למה האור לא מפסיק להתרחק ממנה. אני נמצאת במרדף אין סופי שהסוף שלו הוא מוות,ואני מודעת לכך. אבל זה לא המקום שאני שואפת אליו, אני שואפת ל-48 עם חיוך. אני שואפת למצב שבו אני אוריד את השמלה וארגיש כולכך שלמה עם עצמי.. שאני לא אצתרך להגיד ..אוי בר,נכון שלא היית צריכה לאכול את הפרחית הזו. זו פרחית לעזאזל. שאני לא אצתרך לפגוע באחרים רק בגלל שאני כזו פגועה מעצמי בפנים. שנאה עצמית,איך שנקרא לזה .מאז ההפרעות..אני כולכך רעה לאנשים. כבר לא אכפת לי. שיסבלו, גם אני סובלת . אז מה. אבל אני אוהבת ..אני כולכך יודעת לאהוב. אבל את עצמי אני כולכך שונאת. ואני תלמידה כזו טובה, ואני ילדה טובה..ואני טובה לאמא ,לאבא, לאחי. ואני לא מאכזבת, ואני נמצאת עם 2 בנים במקביל,ואני אוהבת את שניהם..ואני פוגעת בשניהם. ולא אכפת לי. ואני בוכה. למה להפרעות אכילה יש כזו השפעה ? אני כזו קטנה. אני קטנה עדיין,אני לא רוצה לאבד את התמימות האפסית שנשארה בי. להגיע למקום ה"טהור".. המקום שלא קיים. אני אוהבת, בר.