צריכה הרגעה קטנה או שאולי זאת רק פריקה..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
ביומיים האחרונים יש לי בערב חשק למתוק... זה אולי לא הרבה ומתסכם בעוגיה וחצי, כף גלידה,כפית דבש ועוד איזה קוביית שוקולד אבל זה מצליח איכשהו לבאס אותי. כשאני לא מבואסת מזה שאכלתי, אני מבואסת מזה שאני לא מבואסת.. הפעם אני לא יודעת מה משפיע על מה. אני לא רוצה לעלות במשקל ואני מפחדת שזה מה שיקרה אם אני אלך לפי התפריט של הדיאטנית. כבר 5 ימים עברו ועוד לא אכלתי כמו שהיא אמרה. אני פשוט לא מסוגלת, גם לא מבחינה פיזית. כך אני אוכל כל החיים שלי?! אני לא מרעיבה את עצמי, אני אוכלת בריא, לפעמים עד שאני לא נושמת...אז מה לעזאזל היא רוצה ממני?! מקווה שהיומיים האלה לא יראו עלייה במקשל אחרת...יהיה רע מאוד....
ב"ה אז ככה, אני שומעת ממך כל הזמן שני קולות "אני רוצה לצאת מזה".. "אני לא יעמוד בזה"... יש שלב בהפרעה הזאת שהוא די ארוך ויכול להתפרס על שנים אם את לא באמת עוצרת את הדפוס הזה ומספרת את האמת למטפלים שלך ושנים יכולות לעבור והם לא ידעומה קורה מפאת הבושה שלך והאכזבה שלך שאולי את לא מגשימה את זה מספיק מהר כמו שאת רק רוצה ... היכולת לחשוב כביכול שאת רוצה לצאת מזה ולעשות הכל כדי לא לצאת מזה. את לא יכולה לטפל בעצמך ולחשוב שאם את תלכי לטיפול אז השינוי יקרה מאליו ואם תראי שהוא לא קורה תאמרי לבטח שהטיפול לא שווה, את מנסה למעשה להוכיח לה שאת בסדר, בעוד שאת רק מחכה לרגע הזה כדי שהיא תאמר לך שאת לא בסדר ואת לבטח תתענגי על זה, כי אז זה אומר שאת משיגה מה שאת רוצה, להיות רזה ממש והיא מאשרת שאת אנורקטית ואת זקוקה לשמוע את זה, כי זה חלק מהחולניות של העניין. הטיפול נכון להיום הוא יותר כלי עבורך, טריגר להידרדר, לשמוע את מילת הקסם, אני יודעת שהיא כמעט תמיד כמו סם ואם מישהו אומר לך שאת ירדת, זה חגיגה, כל מה שאת מספרת זה כדי לחסות על העיוות שבעניין אבל את יודעת שמשהו פה לא בסדר ואת מנסה לשכנע את עצמך שהכל בסדר. הטיפול נכון להיום עבורך, לא באמת עוזר לך, כי את לא באמת רוצה לטפל בזה, כי את רוצה לרזות וזה בדיוק העניין בשביל זה לכאורה שום דבר לא עוזר ואת לא משתחררת מזה ויותר נכון את רק יוצרת עוד ועוד טריגרים כדי להידרדר. אני לא יודעת למה אבל היה חשוב לי לשקף לך את זה, כי את יכולה לכתוב שאת לא יודעת אבל את כן יודעת ואת יכולה לכתוב ולספר לכולם שאת לא מבינה ואת כן מבינה ויודעת בדיוק מה את רוצה להשיג וזה בדיוק מה שמפחיד אותי. את מספרת על דברי מתיקה כאילו שנחשוב שאת בסדר, את מספרת על זה שזה אסור לחיות, שזה אסור לאכול, שזה אסור שאת תהיי את כי אחרת מה???? וכל מה שאת כותבת ואני לא שופטת, אני רק משקפת כדי שאולי תוכלי ללמוד מזה משהו ואולי תרצי שזה יוביל למשהו אחר, את אומרת " מקווה שהיומיים האלה לא יראו עלייה במשקל אחרת... יהיה רע מאוד..." כי אולי זה יוכיח שהיה לך בולמוס ואולי זה יעיד כביכול על כישלון ואולי זה הופך להיות תחרות בשבילך מי מגיעה יותר מהר אל התואר הנכסף להיות אפס במשקל?! אני יודעת שלא ציפית לתשובה כזו ואולי תשאלי אוקי אבל מה אני עושה ועד שלא באמת תהיי כנה עם מה שבאמת קורה לך כולל בולמוסים, כולל הרעב הזה שאת מרגישה בפנים ושאת מפחדת להגיד לנו ולעצמך שאת רעבה ואני אומרת לך שזה הכי אנושי שרק יכול להיות אז למה את מונעת את זה בעד עצמך, למה?? אהובה שכמותך למה????? שמרי עלייך ותהיי כנה עם עצמך, את לא חייבת להוכיח לאף אחד כלום אבל עם עצמך תהיי כנה כי את יקרה ואהובה.. אני אוהבת אותך :-)
ויש משהו בדברייך, אבל אני כן מנסה. עכשיו חזרתי מהחדר כושר ויש לי בחילה נוראית בגלל שאכלתי מלא בצהריים בגלל התפריט ועכשיו שוב אכלתי ביו דנונה וגרנולה כי חייבים לאכול אחרי ספורט. בקיצור, אני כן אוכלת ואני מתכננת ומחשבת את השעות כדי לא ליצור יותר מידי הפרש.חולני במקצת אבל זה מה יש.... מצד שני אני עדיין מפחדת להגיע לכל הכמות הכתובה לי בתפריט ועדיין לא עשיתי את זה. אתמול בערב נתקפתי בפחד עצום מלעלות במשקל. עשיתי אתמול יום כיף עם אמא וארוחת צהריים במסעדה. הבלגתי ואכלתי עם הנאה מסוימת. אחרי זה ארוחת ערב גם יצא לאכול דברים משמינים יחסית וכבר היה לי קצת רע על הנשמה ובלילה פתאום נפל לי האסימון של האוכל שאכלתי (שהיה פחות ממה שאני צריכה) והרגשתי רע עם עצמי. אני בקונפלקטים פנימיים עצומים. מצד אחד לא רוצה לעשות שביתותרעב כי אחרי זה יש בולמוסים וסתם הרגשה נפשית חרא אחרי זה, מצד שני אני מפחדת לאכול באופן "חופשי" בלי ביקורת עצמית... אכן שני קולות יש אצלי בראש. בריא וחולה. ואני עוד לא יודעת מי ינצח....
שונאת את עצמי שונאת את הסופש הזה שונאת את הבטן שהיא נראת ככה שונאת את זה שאני לא נושמת שונאת את זה כשאני אוכלת כדי להשביע משהו שהוא לא רעב שונאת את האידאלים הלא הגיוניים שונאת את זה שאני לא שונאת את המחלה כלל סתם יומיים קשים אני עומדת להקיא\להפסיק לנשום....
ב"ה יפה שלי אני מצטערת לשמוע על כך ההידרדרות הזו אבל אני יודעת ממבט לאחור שזה תהליך וקורים בו תהפוכות רבות וגם ניסים ונפלאות אני מציעה לך לשקול אשפוז, זו לפעמים כתובת לא רעה בכלל בהתחשב בכל מה שאת מתארת. עדיף לתפוס את זה עכשיו ולקבל את כל העזרה שאת רק יכולה מאשר לחכות עם זה עד למצב בלתי הפיך. תאהבי את עצמך כי יש הרבה מה. אני אוהבת אותך יפה שבוע טוב :-)
