להילה

שלום הילה! מזמן לא ביקרתי באתר, כי פחדתי לאבד את המחלה שלי. אבל אני מבינה שכל יום שעובר הדבר מחמיר (אני בולמית אם את זוכרת ). את אמרת שבתל השומר ישנה מרפאה שמטפלת בבולימיה, וכנראה אני אתאשפז שם. רק רציתי לדעת האם את יועת מה הם עושים שם- אילו טיפולים הם נותנים. רציתי להתקשר אלייך אבל אני לא מעיזה אני ממש מפחדת להתאמת כנראה עם אדם שיוכל לעזור לי. אין לי מושג למה זה ממשיך כל כך הרבה זמן פשוט מתיש כל פעם מחדש. אשמח לקבל ממך תשובה . הלוואי שהבעיות האלה יפתרו. תודה ביי הילה מרי (שם בדוי)

וואוו, תהיתי לאן נעלמת אני שמחה שאת מטפלת בעצמך, אני בטוחה שזה יוביל אותך רק למקום יותר טוב, ככה זה כשמביעים נכונות לריפוי, אז קבלי את ברכתי. בקשר ללטלפן את יכולה להרגיש חופשי אבל אני לגמרי מבינה את ההתנגדות שלך, זה מוכר לגמרי בכל אופן אם זכרוני אינו מטעני הפעילות שם די שגרתית ולדעתי זה לא השתנה אני יודעת שקמים ב 7 אחכ יש בדיקות לא תמיד ב 7:45 יש ארוחת בוקר, בכל ארוחה יש מלווה צמוד לוקחים את המגשים ולפי תפריט שמסדרים לך פעם בשבוע מיד איך שאת מגיעה את ממלאת לפי התפריט את המגש שלך מתיישבת לאכול עם עוד מספר בנות סביב שולחן יש מעקב ובודקים כל פפס שלך יושבים איתך ובודקים שאת אוכלת הכל או לא אוכלת הכל, מודדת את הכמות שאת צריכה לאכול בדיוק לפי התפריט. אצל בולמיות זה פחות בעייתי למרות שכבר היו מקרים של בולמיות עם נטיות אנורקטיות לא פשוטות, הרעיון הוא שהכל עם מעקב. לפני שאת שמה בצלחת את שוקלת כל מה שיש לך באמצעות משקל מדידה שאת אמורה להביא מהבית לבית החולים. אחכ מתחילה ישיבת בוקר, הצוות הראשי וכולכם מתכנסים בחדר הגדול ומדברים על הסהכ, איך מרגישים, אם יש תלונות, אם משהו מפריע, שאלות וכו' זה בערך לוקח שעה אחכ יש עד השעה 12:30 עוד מפגש על מערכות יחסים אחכ ארוחת צהריים על בסיס התיאור שקיבלת על הארוחה הראשונה אחכ יש קבוצה או של פסיכודרמה או תראפיה בתנועה או מפגש עם דיאטנית או מפגש פרטני יש מפגשים על תזונה ומודעות על תזונה יש מפגשים בתוך המטבח כאשר התרגיל הוא להתמודד עם אוכל בהשגחה יש מפגשים של ציור כמובן שהכל מבוסס על תראפיה. בכל אופן כל הפעילות הזאת נעשית לפני ואחרי ארוחת הצהרים אחרי כל ארוחה יש השגחה, את לא יכולה ללכת לשירותים לבד ב 16 יש ארוחת ביניים אחכ יש השגחה של שעתיים וזה גם הזמן של ביקורים במידה ואת רוצה ללכת לשירותים מתלווים אלייך בשום פנים ואופן לא תוכלי להקיא ואם את נתפסת את מקבלת השגחה 24 שעות מעבר לזה שאם את לא אוכלת יש עונשים כמו לשתות אוסמוליט שזה הסיוט של כל אנורקסית וגם בולמית לדעתי או זונדה במקרה קיצוני שגם מסרבים לאוסמוליט. אחכ ב 20 אם אני לא טועה יש ארוחת ערב או לפני גם על בסיס תפריט ושקילה. אחכ השגחה וגם לפעמים תלוי יש טיול רגלי עד השעה 23 אחכ הולכים למיטות ואמורים לישון. פעם בשבוע יש יום מסוייט, אז זה היה יום רביעי יש על הבוקר בדיקת שתן, בדיקות בכלל, שקילה וועדה שזה בעצם אומרים לך איפה את עומדת וזה גם היום שמחליטים על טיפול תרופתי זה או אחר במידה ותקבלי. היום הזה זכור לי כסיוט, רצוי לא להתנגד ואת את צריכה לבכות רצוי מאוד שתבכי כי זה משחרר. אחרי חודש את מקבלת שישי צהרים עד שבת ערב לצאת מבית חולים תלוי בהתקדמות שלך כמובן שאת מחוייבת לעמוד בתפריט שקיבלת, את חייבת לדווח על כל דבר שקורה לך על מנת שיוכלו לעזור לך על הצד הטוב ביותר. אל תשאירי דברים בבטן כמו שאני עשיתי תדברי, כי הם לא יוכלו לעזור לך אחרת. בעקרון זה לא קל אבל מה שעוזר זה שאת לא לבד ותכלס אין לך לאן לברוח אלא אם כן את משחררת את עצמך ואני מאוד מקווה שלא תעשי את זה, כי אני עשיתי את זה וזה לא בדיוק הועיל לי, אני מצטערת שלא נתתי לזה צ'אנס למרות שכבר עברתי שם דרך לא קצרה. אחרי אשפוז יש מפגשים ושיקום אני לא יודעת איך זה היום אבל בואי לא נקדים את המאוחר, על זה יהיה קשה לי להרחיב כי זה החלק שאני סירבתי להיות בו. בכל אופן שום אשפוז זה לא דבר קל אבל זה פחות או יותר סדר היום שלכם. אני מאחלת לך המון הצלחה ומאוד רוצה שתכתבי ספרי מה קורה איתך המון חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

http://www.sheba.co.il/h/79/ בהצלחה :-)