הריצפה עקומה?

אני בת 17 ורואה סביבי את חברותי עסוקות באוכל באופן מוגזם, חלקן הגיע למצב של אנורקסיה או בולמיה.לאמי גם כן יש הפרעת אכילה ,לכיוון השני -מכורה לאכול.ויש לציין שמנה.אני ממוצעת לגילי 1.62 ושוקלת 60 קילו.וכן ,הייתי יכולה להיראות טוב יותר.אך מכיוון שההפרעות אכילה הסובבות אותי, מבעיתות אותי כ''כ ,הן לקיצונות של חברותי והן של אמי.באופן מכוון אני לא מתייחסת למה שאני אוכלת, לא איכפת לי אם אני אוכלת שמן או לא, לא סופרת קלוריות ולא שום דבר.אבל באופן זה גם אני הגעתי למצב של השלכה על המזון משהו רגשי.האם אני כ''כ נדירה שאין לי הפרעת אכילה למרות שאני בגיל ההתבגרות?אני ממש מתוסכלת מהמצב...פוחדת מצד אחד להיות כמו אמי ומצד שני פוחדת להגיע למצב של הרעבה עצמית ובכך לאפשר למשאלת מוות להתקיים בחיי.מקווה שתענה לילילי

אני נאלצת לצאת, אני מבטיחה לענות לך יותר מאוחר בינתיים אני שולחת לך חיבוק ענקי והסבר מפורט בהמשך... שלך הילה

את ללא ספק שייכת לקבוצת סיכון של הפרעות אכילה.. מה זה אומר??.. האמת שהסביבה משפיעה אבל הבית משפיע יותר ואם אמא שלך נמצאת במצב של אכילה בלתי מבוקרת והשמנה כתוצאה מכך והיא גם מאובחנת כאחת שיש לה הפרעות אכילה, סביר להניח ושכיח ביותר שגם את תדבקי במחלה, מפני שאין לך מסגרת שלמעשה אומרת לך שאפשר אחרת. מה עושים? אני הייתי לוקחת יוזמה, מדברת עם אמא שלך ומסבירה לה שהמצב שלך מדרדר בגלל ההשפעה של כל הנושא שיש לזה עלייך ומבקשת ממנה ללכת לטיפול, איזה שתבחרי, זה יכול להיות פסיכולוגי, הומאופטי, תרפיה באומנות.. מה שאת רק רוצה כדי שלא תישארי עם זה לבד ושיותר מזה תוכלי בפועל ללמוד תרגילים מעשיים כיצד להיות אחרת ביחס לעניין ולנהל דיאלוג חופשי אוהב ומזין עם אוכל ועם עצמך בכלל. את רעבה? רעב לאוכל.. או רעב לאהבה? מתי שאנחנו רעבים לאכול ברור שהכי טבעי ללכת לאכול ולהשביע את הרעב באוכל טוב כשאנחנו רעבים לאהבה או לריצוי עצמי אז המשימה להשביע הופכת להיות מסובכת עד מאוד ויש מה לעשות ואפשר לעשות ורצוי להתחיל כבר מעכשיו כדי שלא תסתבכי אם הפרעות אכילה מה שאני מאוד מקווה שאת טרם שם ושאפשר להציל את זה עכשיו מבעוד מועד אפילו שמבחינת משקל את בסדר גמור ורצוי שתשמרי על זה אבל בעזרת עזרה נכונה ונבונה. וכן, לשאלתך הריצפה שלנו מאוד עקומה, הייתי אומרת שזה אפילו התקרה מאחר והכל נובע מההסתכלות המעוותת של החברה שלנו לגבי דימוי עצמי בלתי אפשרי לכל הדיעות, אבל בבחירה שלנו לא לשתף עם זה פעולה וזה מה שיהיה הכי נכון עבורך לעשות היום למרות הקושי הרגשי הפסיכולוגי שמלווה לכך ואני בטוחה שתצליחי. אני מזמינה אותך לכתוב יקירה מתי שאת רק רוצה דברי עם אמא וחפשי לך טיפול טוב אני מוכנה להמליץ לך באהבה רבה במידה ואת רוצה אל תיכנסי למעגל הזה כי החיים יקירים מידי ואת כבר יודעת מה עולה בגורל הדבר האיום הזה... ערב נעים :-) הילה