איי...!נפלתי..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
זה כאבב.....!!! עדיין......... לא הקאתי... שקלתי את זה ממש לרגע אבל יש לזה יותר מדי חסרונות.. זה עדיין בולמיה אני יודעת.. מה שהכי עצוב היה שכל כך לא הייתי רעבה כל כך לא ושהתחלתי עם זה רק אז הבנתי כמה הקיבה שלי התכווצה בימים האחרונים .. ידעתי שאני הולכת לעשות את זה היה לי כואב יותר מדי הלכתי לקניות עם אבא והוא הקפיץ אותי כך שהיה לי ממש שביל קטן ללכת ועדיין הרגשתי כל כך פרה מה אני יגיד זה לא היה מגיע לי ... חזרתי והתמודדתי למרות הכל לא עשיתי את זה.. רק אחרי איזה שעתיים שלוש .. שמאז כמובן לא הפסקתי לחשוב על כמה שאני שמנה הבנתי שאני הולכת לעשות את זה לא ידעתי אפילו מה אני יאכל רק ידעתי שאני חיבת וכן ידעתי שאני משתמשת בדבר הזה כדי להפסיק את הכאב... זה מה שרציתי וידעתי גם שזה לא יעזור ואחרי זה יהיה לי רק יותר רע ידעתי... אבל לא היה לי משהו אחר להשתמש בו.. והאוכל.. הוא פועל כל כך חזק.. כל כך מהר.. ועדיין זה לא היה פזיז מדי חיכיתי שאני יסיים לשטוף את החצי של הבית שרציתי ואז חשבתי מה לאכול ולקחתי את מה שאמא שלי הכינה בצהרים..(חחח חרימי מכירים..?) מה אני צוחקת בא לי לבכות!! אכלתי איזה שני ביסים והרגשתי מפוצצת איכס לא רציתי וזה היה מוזר כי מה שאכלתי מהבוקר היה רק תפוח וגזר.. אז החזרתי את זה אחרי שהבנתי שאני לא יכולה עם זה ואז חשבתי על משהו אחר ואכלתי בוטנים עם שוקולד שזה דבר שבד"כ אני אוהבת אבל זה היה בכח פשוט אכלתי בכח והיתי שבעה רצח וזה עצבן אותי כי רע לי כל כך ואפילו בולמוס אני לא יכולה לעשות כמו שצריך.. ואז אמרתי "מה? זהו"?" לאאאאא! אין מצב את תאכלי עוד עכשיו ותשתמשי ותפני לאוכל כמו שאת יודעת טוב מאוד לעשות קדימה לא שכחת איך עושים את זה.. תמצאי משהו שאת יכולה לאכול.."! ואז אכלתי שניצלונים כאלה עם אורז ות'אורז כבר זרקתי כי לא יכולתי זה היה פיצוץ אדירררררר מדהים איך אפשר ללכת ולעשות במודע כל כך דבר שאת יודעת כל כך את התוצאות וההשלכות שלו שלב אחרי שלב.. אם הייתי רעבה הייתי מקבלת את זה אבל אפילו המשפט "עם האוכל בא התאבון.." לא עזר פה.. אז ככה שגם אכלתי בהתקף וגם זה היה בכח וסבלתי מכל רגע.. ואט דה פאק פאק!!! מה קורה פה.........? מצטערת הייתי חייבת לספר אני חייבת להיות כנה אני לא רוצה שתצטייר פה תמונה שלי מחלימה ונקייה מנפילות כי היום היה ברור לי שיש עוד בעיה למרות שלא חשבתי לרגע שזה נגמר סופי אבל מקרה כזה לא צפיתי.. מודה! איך אפשר להיות כל כך חכמה לדעת הכל להיות עם ניסיון טוב של שנים ועם ידע כל כך רחב.. ובכל זאת ליפול.. למטה למטה למטה............ האם הנפילה לא תסתיים לעולם?
אויש אני מזה מצטערת בקשר לנפילה שהיתה לך.. מאד!!! אני מקווה שלא אקאת כי את יודעת מה ההשלחות של זה... בכל מקרה מתוקה אני שולחת לך מיילים שישפרו את המצב רוח שלך אבל אח"כ כי עבר עליי יום ארוך ומייגע:-) בכל מקרה גם אני אוהבת בוטנים ושוקולד-זו החולשה שלי שוקולד... מאמי אני כל כך מבינה אותך -אנחנו לפני שאנחנו מקיאות אנחנו יודעות שזה הולך לקרו אבל אנחנו יותר מידי בתוך הפאקינג מחלה ואנחנו לא יכולות\רוצות לעזוב אותה וזו הבעיה שלנו -בכל אופן מה שאני מבינה אוהבת אותך אשלח לך מיילים לעידוד ומצטערת שזה הודעה מאוחרת כי רק עכשיו ראיתי דניאלה
מאמי כתבתי לך תגובה ענקית ורק עכשיו אני קולטת שזה לא עלה שיט! אוףףףףףףףףףף לא משנה בגדול שתדעי מה שחשוב שאלת אז לא.. לא הקאתי! אוףףףףף מעצבן.. לא משנה במלא מה שכתבתי היה יותר קשור אלי מאלייך.. נדבר כבר אחותי משגעת אותי פה..
זה מעצבן ובטח ממש לא בא לך לשמוע שזה בעצם לא אומר כלום על התהליך שאת עוברת ועל העובדה שיבוא יום שתהיי מסוגלת למנוע את ההתקפים האלה. אמרת שחשבת על משהו, אותי מעניין לדעת על מה שחשבת כי סביר להניח שזה מה שהפיל אותך לזלילה. אני זוכרת מתי שכבר זה היה קורה לי, היה לי קטע כזה שמה שהרגשתי לפני נפילה היה בלתי נסבל וכשהייתי מתחילה לאכול באופן לא מבוקר, אני לא הרגשתי בכלל טעמים, או רעב, או שובע, אני פשוט לא הרגשתי כלום, אולי אפילו לא הייתי שם, אין לי מושג מי זאת הייתה שעוללה לעצמה את ברית הגיהינום הזה אבל את יכולה להיות בטוחה שמה שקדם לזה היה רע למדי. מה אני בעצם אומרת, שיהיה כדאי לך לכתוב מה את מרגישה לפני שאת מזהה שמשהו כזה קורה לך, להוציא את זה ולתת לזה ביטוי באיזשהו אופן ואני מאוד מקווה שזה לא קשור במה שקרה עם אחיך ובעקבות מה שאני דיברתי איתך עליו, שכן גם שלחתי לך מייל ארוך ומקיף בתשובה על מה שכתבת לי ואני מאוד הייתי רוצה שתתיחסי לזה כפי שזה מבלי לחפש מעבר. נפילות קורות ואני ממש מקווה בשבילך שהיום הצלחת לחזור לתלם ולאיזשהו איזון, אני מאוד מקווה. ואם יש לך משהו לומר לי ולשאול אני יותר מישמח לענות לך כפי שאת כבר יודעת באהבה רבה אלייך שיהיה שבוע טוב מקסימה :-)
זה מה שחסר לי עכשיו... שתחשבי גם שההתקפים שלי קשורים אלייך.. לעניין הזה.. לא! ממש לא! זה לא היה קשור.. בשלב הזה אני כבר הרגשתי הרבה יותר טוב לגבי כל העניין.. אמרת להגיד מה חשבתי לפני.. -לא הבנתי לא כתבתי שחשבתי משהו לפני.. אלא אם כן התכוונת לזה שאמרתי שחשבתי מאז שיצאתי לקניות עם אבא שלי ועד שחזרתי שאני שמנה.. לזה הכוונה? היום חזרתי לאיזון.. אני בסדר.. היו מחשבות ליפול אבל התגברתי תודה לאל ומה ששונה עכשיו זה שהיום למשל הרגשתי שאני באמת "חושבת על זה" ו"שוקלת" את כל היתרונות-חסרונות.. בנגוד לפעם שזה היה כאילו "ברור" שלא.. (לא לעשות את זה..)והייתי מקיפה את עצמי בהסברים ללמה לא כל כך הגיוניים ונכונים..- אבל בצד בראש זה היה ממשיך וידעתי שזה יקרה וברב הפעמים זה גם היה קורה היייתי מצליחה להמנע מנפילות רק שלא הייתי מגיעה למצב שהייתי חושבת עליהם אבל אם הייתי מגיעה למצב שאני מרגישה שאני רוצה וצריכה ומתחילה לתכנן אפילו.. אז זה כבר היה אבוד ולא משנה מה היה קורה או על מה הייתי חושבת.. את מבינה.. בקצור אני יכולה לומר שהיום אני יותר מרגישה שזה נתון להחלטתי ואני לא מנהלת דיאלוג שהוא בעצם חד שיח- עם אחת שרוצה -לא מקשיבה לי -תעשה מה שבא לה בכל מקרה בלי קשר אליי.. היום אני מרגישה שגם הדעה שלי נחשבת..! שגם לי יש מה לומר ואפילו יש סיכוי שזה יתקבל ושזה מה שיקרה בסוף.. זה הישג שאני כל כך מאושרת ממנו.. זה מדהים.. גם לא עבדתי קשה בכלל להגיע אליו.. לפעמים אני מרגישה ואפילו די בטוחה שבסופו של דבר אני עושה מה שנח לי וקל לי.. יותר מדי פעמים אני שמה לב שכשמשהו קשה מדי או דורש מאמץ גדול מדי אני עוזבת.. אני מוכנה להתמודד רק כשזה קל אם יש כאן עבודה אני מחפשת מקום אחר שבו אפשר לנוח.. מבינה על מה אני מדברת.. לא נראה לי שזה בריא במיוחד.. אני כמעט ולא מוצאת את עצמי מתמודדת וזה שעד עכשיו עשיתי שיפור גדול זה רק כי זה היה קל! מדי.. לא יכולה ממש להגדיר את כל הגורמים שהפכו את זה להיות קל... אבל אני יודעת שהתוצאה הסופית היתה העובדה שלא ליפול ולעשות את הדבר הנכון.. היה גם הדבר הנח והמתאים לי ביותר.. אולי אני סתם מבלבלת במח.. ככה נראה לי לפעמים.. לכתוב לפני? גם לי זה נראה רעיון טוב.. מאוד.. הבעיה היא שכשזה קורה אני נוטה לבטל כל מחשבה ושיקול שיכול להיות טוב ונכון בשבילי.. והרי זה חלק מהעניין "להרוס"... ואם את הולכת ועושה משהו בונה וחיובי כל כך כמו לכתוב.. הרגש התוקפני ויצר ההרס העצמי לא מקבל ביטוי... -וזה נשמע מצחיק כי המטרה היא-שיצר ההרס לא יקבל ביטוי.. אבל זו כל המשמעות וכל הבעייתיות בעצם של המחלה הזו .. העניין הזה הוא אחד הדברים שמבטאים בצורה הכי טובה את הפרדוקס של הבולמיה הידיעה הברורה של הדבר הנכון לעשות ושיכול להציל אותך..וההליכה העיוורת אחרי הדבר השלילי ביותר ..אחרי הטעות הזו שתהרוס אותך... כל - פעם - מחדש..!!! שאלת אם יש לי מה לשאול.. אני חושבת שכל דבר שאת מספרת לי על עצמך בעיקר על הבולמיה שלך עוזר לי.. את לא יודעת כמה!!!(או שאולי את כן..) כל הדברים האלה שפתאום אני מבינה שלא רק אני עשיתי ולא רק לי הם קרו והעובדה שגם אחרים עשו את אותו דבר כך שאני לא שונה בעניין הזה ואצלי זה לא -"לא אותו דבר"... עוזרים מאוד.. הם פוקחים את העיינים.. מכריחים אותי להסתכל.. זה דברים חשובים שעזרו ועוזרים לי כל כך .. אי אפשר למדוד את החשיבות שלהם.. מאוהבת בך מדהימה שלי לנצחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח! מולאן! את תמיד תהיי תופעה מדהימה בשבילי אין לי בחיים עוד אדם מיוחד כמוך! את הכל בשבילי אין לי איך לתאר................ שיהיה לך שבוע טוב ממוש שלי מהממת!!!!!!!!!!!!!!!
