אהלן הילה... ושלום גם למולאן, ברוך שובך!

מולאן- מה המצב מותק? לא קראתי את ההודעות שלך, רק ראיתי שאת פה.. טוב לשמוע ממך. הילה מה שלומך? אני מקווה שהימים האחרונים עוברים עליך בטוב.. אני די פעם קוראת תא ההודעה האחרונה שכתבת לי על העצות להתקפי אכילה... אני באמת מנהלת דיאלוג עם צעי, וב"ה יש לפעמים שיפור, ולפעמים ממש לא. אני מודעת לזה שתקופת מבחנים זה זמן יותר קשה בנושא הזה ,כי יש חופש, ופחות מסגרת וברו שזה ישפיע גם על האוכל. אני פשוט תוהה לעצמי, אם יש דברים שנובעים בעיקר מהרגלים דפוקים (כמו לאכול ב2 בצהריים למרות שאני לא רעבה כי זה הזמן לארוחת צהריים ויש ארוחת צהריים חמה על השולחן), ואולי המאמץ שלי צריך להתמקד בשבירת ההרגלים, אפילו לבנות לעצמי איזו תוכנית משמעתית? לא יודעת. אני יכולה כל החיים להתרפק על זה שיש לי הפרעת אכילה ויש דברים שמציקים לי וכו'... אבל כאן שורש הבעיה לדעתי. אני רוצה הרי להפריד את הדברים האלה מהאוכל, לא לסבך אותו עוד יות רבמקום רגשי. אולי זה הזמן פשוט לשבור הרגלים, להקפיד קצת....אולי טיפול באוריינטציה פסיכולוגית זה לא מתאים עכשיו ואני צריכה משהונ יותר לימודי, לימוד הרגלים... ראיתי שכתבת פה השבוע על איכילוב. זה נראה לך שיש משהו שם שיכול להתאים לי? אני כבר לא אנורקסית... :) חוצמזה את מכירה את מרכז נופית? ראיצ=תי שיש להם סדנא להרזיה ללא דיאטה מין קבוצה. את מכירה את זה? נשמע לך מתאים? באופן כליי שלומי ממש טוב ברוך ה'. אגב עשיתי בדיקות דם בפסח ועוד לא חזרתי לרפאה... פדיחות... אבל ז הנראה שהמ בתקין. יום נפלא אוהבת המון שיר

את יודעת, החלמה זה דבר ארוך וממושך אני כתבתי על 16 שנה הפרעות אכילה כאשר בפועל 9 שנים הייתי מרוכזת בהחלמה ורק במהלך הזמן הזה התאפשר לי לצאת משם, כשלמעשה 4 שנים אחרונות היו בסימן יציאה מוחלט. אבל זה לא היה מיידי וזה לא קרה לפני גם אם היו תקופות שלא הייתי לא פה ולא שם מבחינת הגדרה העונה על מה שיש לי, כי יש נטיה לחשוב שאם את לא אנורקסית ואם את לא מקיאה אז אין לך הפרעה מה שהופך את זה למשהו מבלבל למדי במסגרת הפרעות אכילה ועדיין משהו מאוד מציק לך סביב הנושא הזה, אז את מחזירה את עצמך למקום החולה כדי להגדיר בפני עצמך שיש לך בעיה ואז את נרגעת ושוב חושבת מה אני עושה כדי לצאת מהבעיה ולעיתים הרבה שנים יכולות לעבור כך, כי להיות בשלב ביניים יכול להיות מאוד מתסכל במיוחד אם את לא מבינה לגמרי עד הסוף מה באמת מניע אותך להיות שם. צריך להתרגל מחדש, צריך להבין ולהכיר לעומק יותר מה קורה לך ברגעים האלה ותמיד תקופות שהן יותר אנטינסיביות ומלחיצות יעוררו בך את ההפרעה או זיקים שלה. לגבי נופית, הפסיכיאטר שיש שם , שמו אביב הוא היה הפסיכיאטר שלי בצבא והוא המליץ על השחרור שלי, הוא למעשה דחף את כולם לשחרר אותי במהרה בטענה שאני בסכנת חיים, מאחר וכולם היו שם אטומים, הוא מקסים ונראה לי שכל תכנית במרכז נופית נשמעת לי ידידותית לגמרי, רציתי להתנדב שם אבל איך שהוא לא התאפשר והם לא חזרו אלי בסוף, כך שאני לא באמת מכירה את הפעילות שם אבל אני יודעת שיש שם סביבה נעימה מאוד. בכל מקרה שווה לבדוק כל דבר שאת חושבת שיכול לעזור לך כי אחרי הכל זו המטרה. לגבי איכלוב, אפילו שאין לך אנורקסיה, הקבוצות תמיכה שלהם יכולות מאוד לעזור. שווה לך לנסות. אני זוכרת שמעבר לכל הטיפול שהם הציעו שם, הקבוצות תמיכה היו האור בכל הדבר הזה למדתי המון מזה והבנות שהיו שם, כל כך אנטלגנטיות וחכמות מעבר לכל הקושי. את צריכה להבין שמעבר ללדעת באמת מה צריך לעשות ביחס לזה, צריך הרבה סבלנות, אל תשכחי שגם אם לכאורה את לא אנורקסית וכל הנושא של אכילה מציק לך, זה לא אומר שאת לא צריכה את הזמן לעכל ולהכיל מחדש את החיים ממקום אחר וזה לוקח הרבה אנרגיות וזה גם מבלבל ולעיתים לוקח הרבה זמן עד שמשהו כבר נהיה קבוע וזה לא מפריע לך יותר. אני דווקא ממליצה לך להירשם לקורס של דמיון מודרך, ללמוד טכניקות להירגעות, זה מאוד יכול לעזור לך. תנסי לפנות לעדיצין יש לה סדנאות נפלאות שמבוססות על הפרעות אכילה 0523320900 היא מקסימה ושווה לעבור אצלה קורס המון אהבה מקסימה שלי מצפה לשמוע ממך הילה

אני סבבה... מתחילה להבין... נראה לי שיהיה בסדר ולא היתי פה עד עכשיו כי לא היה לי מחשב..

אני סבבה... מתחילה להבין... נראה לי שיהיה בסדר ולא היתי פה עד עכשיו כי לא היה לי מחשב..