אכילת יתר - ילדה בת 5

ביתי בת 5 ואוהבת מאוד לאכול (מאז שנולדה). כל היום היא עסוקה מה היא תאכל עכשיו, מה לקינוח, ואחר כך ממתק, וכשהולכים לאירוע שיש גישה חופשית לאוכל, היא אוכלת ללא מעצורים, ונדמה שאין לה נקודת שובע. אני מוצאת שאני כל הזמן מנסה לבלום אותה כדי שלא תפריז וזה מעסיק מאוד אותה ואותי. היא מגלה נטיה להשמנה ויש לה ממש כרס, גובהה 107 ס"מ ומשקלה 24 ק"ג. אני חוששת שהנסיונות שלי לעצור אותה והפחדים שלי שהיא תהיה שמנה מחמירים את הבעיה. שאלותי הן: א. האם יש מצב שאין נקודת שובע? היא אוכלת כמויות של מבוגר, ואם אני לא עוצרת אותה היא לא עוצרת לבד. ב. איך מונעים הפרעת אכילה אצלה היום ובעתיד? איך מונעים השמנה אצל ילדה? היא מאוד אוהבת פחמימות-לחמים וממתקים (בהם אני נאבקת), אך אוכלת גם ירקות ופירות (שנמצאים בבית בשפע). אציין שהילדה גדלה בסביבה מאוד אוהבת ומקבלת המון אהבה (כך שאם יש לה חסך במשהו אני לא יודעת מה?) בתודה מראש.

תראי אמנם אני לא מומחית אבל בתור ילדה שגדלה בסביבה דומה אני יכולה להגיד משו ... אני אמנם לא הייתי ילדה מלאה בכלל לא אבל אמא שלי תמיד הייתה מעירה לי בנוגע לאוכל ... מה אני אוכלת כמה ולמה .... זה נורא הפריע לי ותמיד הרגשתי שמנה ובכללי הרגשתי נורא מגעיל אחרי שהייתי אוכלת ובערך בכיתה ד' התחלתי דיאטת רעב ראשונה ... ומאז עד להיום פיתחתי הפרעת אכילה ... או שהייתי צמה כדיי שאמא סופסוף לא תעיר לי (ורוב ההערות זה סתם בגלל של לחסוך בקניות של הסופר .. ) או שהייתי אוכלת בסתר בלילה ומקיאה .... כי פשוט לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לאכול לידה .... הערות לא מתקבלות טוב במיוחד אצלל ילדים ... תראי אני יכולה להבין את הצד שלך אבל חשוב שאת הערות תעשי בצורה נעימה ולא בצורה שתגרום לה להרגיש רע עם עצמה או שתגרום לזה שהיא תרגיש "שמנה" כי זה לא יעזור בכלום חוץ מבלהכניס אותה לדיכאון ולגרום לה לאכול יותר ... אמנם היא קטנה עכשיו אבל הרגלי אכילה הם דבר שמשתרש !!!!!!! חשוב שתזכרי את זה ... ולפי דעתי כדאי לך לשבת לדבר איתה (עד כמה שאפשר עם ילדה בת חמש ..) ולהסביר לה שזה לא בריא וכו וכו'.... לפי דעתי כמויות האוכל ילכו ויקטנו עם הגיל ועם ההבנה שמשקל עודף זה לא דבר נחמד .... בנוסף מכיוון שהיא ילדה ולילדים אין שליטה בדחפים .. כדיי לעזור לה הייתי מציעה לכם לעבור לאוכל דל קלוריות ולהוציא מהבית את רוב הדברים המתוקים ודברי המאפה ... לא הכל .. כי ילדים צריכים קצת .. אבל בהחלט להראות גם אכילה טובה ובריאה לידה .. בנוסף לתת לה ארוחות גדולות ומשביעות -עם ירקות שתורמים להרגשת השובע ... ושאחריהם גם אם היא תרצה היא לא תוכל לאכול יותר .... והכי חשוב .. לתת לה הרגשה טובה ... ושלא משנה מה אתם תמיד תאהבו אותה -ציינת שהאוירה בבית אוהבת וזה חשוב ... כי אני יודעת שאצלי זה היה משנה הרבה !! חג שמח ומקווה שעזרתי ...

אני לא יודעת למה את קוראת אהבה אבל כל מה שתיארת רחוק ממנה. אני חושבת שהבעיה היא בך , לא ברמה שאני באה לשפוט אותך או לומר לך שאת לא בסדר אלא ברמה שאת מקשיבה ללחץ חברתי שאומר: שמן זה לא יפה, זה לא בריא והאמת שזה גם לא באמת נכון לגמרי, כי רזה זה לא תמיד בריא וגם לא תמיד יפה. הבת שלך זקוקה לאהבה והרבה, היא זקוקה לתמיכה רגשית לחיבוק,לומר לה, אני אוהבת אותך מפורשות את יקרה לי ואת חשובה לי בעדינות בלי שפיטה ואם זה נורא מזיק מה שהיא עושה לבוא ולומר לה שהיא נפלאה כמו שהיא אבל שתחשוב שכשעוברים גבול מסויים אז זה הופך להיות לא טוב ושאת מאוד רוצה שיהיה לה טוב, אז שתנסה לראות ולהקשיב מתי היא באמת רעבה ותתני לה את כל החופש לגרום לה להבין שהיא טועה במידה וכן בכל מקרה זה יגרום לה לחשוב ולפתוח אותה יותר לכיוון מחשבה אחר מתוך זה שתבין שהיא בסדר, ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם, אני יודעת על עצמי בתור אחת שזוכרת את עצמה כבר מהגילאים האלה. סוג כזה של דיבור אפילו לילדה בת חמש שמבינה הרבה יותר ממה שאת מבינה יגרום לה לחשוב, יגרום לה להיפתח,כי את אוהבת אותה באמת כל מה שאת עושה רק סוגר אותה ומרחיק אותה עובדתית וכל מה שקורה הוכחה חיה לכך. לאכול מעיד על הרבה שמחה וחיות ואם היא מרגישה צורך לאכול בין היתר זה מעיד גם על כך וזה דבר חיובי גם אם זה לכאורה יוצא מפרופורציות , זה מעיד הרבה על איך שהיא תהיה בחיים והיא תהיה מסוגלת לסגל לעצמה סדרים אחרים רק אם את תבואי ממקום של חמלה וחלילה לא שפיטה ופחד שמה שקורה לה מאבד כל גבול. הבת שלך תאהב את החיים, כי כל האכילה שלה מעידה על כך, את צריכה ללכת איתה ולא נגדה ולהעיר לה רק באמת איפה שצריך אבל לא ברמה שלבוא ולקחת לה את האוכל כדי שהיא תהיה רזה, כי משם את פועלת ואת טועה בגדול. מה שטלי כתבה לך מעולה, רק הימנעי מלהכניס מוצרי דלי שומן כי אז זה יכול לעורר בשלב יותר מאוחר אצל בתך "לא אוהבים אותי, לא מגיע לי...אני לא ראויה לאהבה" וכו' וברמה הרגשית כך זה יתפס, היי בטוחה. אז אני מציעה לך ללכת לטיפול טוב שמתמחה בגידול ילדים ובהבנת הפסיכה האישית שלהם. את חייבת להבין שככל שתגרמי לה להרגיש לא בנוח עם עצמה היא תברח לחממה שבטוחה לה, כי לכל אחד יש את המפלט שלו, לא הייתי מציעה לך בשלב זה לקחת אותה לדיאטנית שלא תעזי, כי את תגרמי לה נזק. תאהבי אותה כפי שהיא ותתאמצי לגרום לה להרגיש נפלאה ובטוחה כפי שהיא, השאר כבר לא יהיה חשוב ואת תראי שלבד הכל יסתדר אם הכל יהיה במינון הנכון שגם את צריכה ללמוד מהו. אני מבטיחה לך זה יעבוד. אני מציעה לך להתייעץ עם חנן גולדמן ויפעת ברונשטיין שהיא לכשעצמה מומחית בפסיכיאטריית הילד לא מפני שהיא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי אלא מפני שאולי לשמוע מהם יעזור לך להבין כמה דברים נוספים ביחס לגידול של הבת שלך. אז ככה חנן 03-9386342 יפעת 0522753401 אני אוהבת אותך ואני מאמינה שתצליחי, הבת שלך נפלאה ואם את לא אוהבת את עצמך, כדי שתתחילי ללמוד לאהוב בלי תנאים בלי ציפיות ותאמרי שלום לביקורת והבת שלך תהיה שיקוף מוחלט לזה ושיקוף חיובי לכל שינוי שאת תעשי עם עצמך. אני ישמח לשמוע ממך בכל שאלה או סתם להתייעצות ותמיכה המון אהבה וחג שמח שלך הילה

על ההערות וההארות, ועל הטלפונים. אני חושבת שאני באמת זקוקה ליעוץ מקצועי בנושא, ולא מהמקום שאני חושבת שאין לי מספיק אהבה לילדה שלי או לעצמי (כן, לפעמים יש לי ביקורת אבל זה לא מחוסר אהבה, כך אני חשה) אלא באמת לתת לי כלים להתמודד עם התופעה שבה היא מפרשת כל רגע חסר תעסוקה כרעב לאוכל. לפעמים אני מציעה לה לראות קלטת שהיא אוהבת או ללכת לגן שעשועים ואז פתאום היא לא רעבה יותר.... לפני שניה היא יללה שהיא נורא רעבה ופתאום היא מתלהבת ממשהו לא אכיל והכל בסדר. בקיצור - אני צריכה ללמוד איך להוריד את השיחה על אוכל בבית מהנושא העיקרי לנושא משני. ושוב תודה על היחס והתשובות.

ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם העתקתי את זה כי זה העביר בי צמרמורת.. זה מה שאני חשבתי כל הזמן!! במילים האלה.. הילה אני כבר לא יודעת איך להגיד לך כמה את מדהימה אותי כל פעם מחדש.. התשובות שלך כל כך לא צפויות.. אני קבלתי בום שראיתי מה כתבת לה בהתחלה ואז המשכתי לקרוא והבנתי יותר... רואים שאת רואה משהו מעבר... היא בקושי סיפרה על עצמה ואת כבר ידעת להגיד דברים שאני למשל.. בכלל לא ראיתי.. את רואה? בגלל זה אני אומרת שאת צריכה לעשות הרצאות את יכולה לעזור כל כך הרבה לאנשים זה פשוט בזבוז.. או שלפחות תזרזי כבר ת'ספר שלך העולם חייב להכיר אותך את יכולה ללמד אותנו כל כך הרבה אנני פשוט נדהמתתתתתתתתת ממך כל הזמן ולא קל להדהים אותי אבל את.. טוב זה פשוט תופעה כבר אני כולי בשוק ממך את מודעת לעצמך בכלללללללל? בחייםםםם אבל בחיים! לא ראיתי משהי כמוך את אוף אני לא יודעת איך להסביר.. מקווה שהבנת אותי אני פשוט עדיין בהלם אולי בגלל זה.. אגב היום היה טוב מאוד אכלתי קצת בצהריים כזה ולא התרטתי או התעצבתי או משהו כזה זה היה בסדר גמור מצדי.. ומאז לא היתי רעבה.. וזה היה מספיק אני חושבת בערב יצאתי להליכה ומזל שעשיתי את זה כי כל היום היתי במחשב והתחלתי כבר להתחרפן הרגשתי כאילו החיים נעצרים וכבר היתי מוטשת מלשבת כל כך הרבה .. לא ידעתי שזה יכול להתיש ולחרפן כל כך.. כל שניה שעזבתי תמחשב הרגשתי יותר טוב חח מוזר.. ואו את לא מאמינה מה קרה היום.. בגלל שנמאס לי לשבת אז חשבתי לעצמי שאולי אני ירקוד קצת כי שמתי מוזיקה במחשב לפני וזה.. בקצור הלכתי להביא מראה מהחדר יש לי 3 מראות בחדר אבל רק אחת אפשר להזיז ממקום למקום.. וזו מראה מרזה ממש.. זו מראה שמלווה אותי מהיסודי כאילו אני מתה עליה ..(וגם כל מי שמסתכלת בה..) תמיד שאני מסתכלת בה אני מרוצה ואפילו שאני מרזה עדיין נראה לי שבמראה הזו זה מה שהיתי רוצה להיות... ואת יודעת שלא מזמן חשבתי שכדאי שאני יוציא אותה מהחדר כי היא סתם תהרוס לי וכל הזמן שאני יסתכל עליה אני יחשוב שכדאי שאני ירד עוד קצת במשקל כדי להראות כמו במראה.. בקצור.. בדרך לסלון מהחדר .. אהבלה שכמותי החזקתי אותה כמו מזוודה מהחלק למעלה של המסגרת ופתאום היא נפלה לי מהיד.. היתי בהלם!! הסתכלתי עליה היא כזה קפצה על הרצפה פעם אחת ואז נשברה זה היה מפחידדדדדדדדדדדד היתי בשוק לא יכולתי לדבר.. את יודעת כמה פעמים היא נפלה לי ? היא בחיים לא נשברה! הסתכלתי עליה.. וזה היה רגע דרמטי ביותר.. ואז הלכתי לזרוק אותה עם גרביים וכל הדרך הלכתי כמו איזה זומבי מתחרפנת מהעובדה הזו שזהו היא לא תהיה יותר... כל כך הרבה עברתי עם המראה הזו.. הרגשתי כאילו אני הולכת לקבור את הילד שלי.. אני יודעת שזה הגזמה.. אבל עדיין.. אוף אהבתי אותה! טוף לילה טוב מאמי וברגע שיתאים לך ותעני לי באימייל אני יכתוב לך סוף סוף את כל מה שרציתי..... אוהבת אוהבת אוהבת!! מוואה..! מוואה...! מוואה..!