הילה...

מה שלומך, נשמה? למרות שאני מדפדפת מדי פעם, זה לא כמו להתכתב אליך, ובאשכרה התגעגתעי. תדמייני שאני נופלת על צווארך ומביאה לך חיבוק גדול. קראתי את מה שכתבת על המסכן ההוא מהרחוב. מסכן, גם הוא נפל קורבן לתרבות המטורפת שלנו. אני אומרת את זזזה גם על סמך איך הוא חושב שבחורה צריכה להראות, וגם איך הוא מדבר לבחורות ברחוב. חוסר חיים. בעיני גבר שבאמת מעריך ומכבד את עצמו (שלא נדבר על הבחורה שהוא רואה)לא ידבר ככה עם מישהי. חוצמזה, מצויין שבכית על זה. אני מבינה את הבהלה של 'הי, אני לא חולה, למה זה בכלל מפריע לי'?.. או משו בסגנון. אבל הילה, אם היית חולה, אפילו אם היית קצת פחות בריאה ממה שאת כיום, את לא היית בוכה על זה. היית מגיעה הביתה, ואו אוכלת את כל המקרר ביחד עם המדפים, או מקיאה, או סתם צמה לשבועיים הקרובים ולא נרדמת כל לילה מרב לחץ על איך את נראית. אבל כל מה שעשית היה לבכות... ועוד איזה בכי... איזה כיף לך! את מביעה רגשות בדרך הנורמלית במקום לברוח...וואו... תאחלי לנו בקרוב אצלינו... שלומי טוב ברוך ה', החיים שלי נהיים מטורפים (מבחינת עומס) מיום ליום. השבוע לימדת י את עצמי או הכרחתי את עצמי קצת להתנתק מהמשפחתון, וזה נתן לי תחושת שחרור עצומה, והעלה את התפקוד שלי בזמן שכן הייתי. חבל רק שנזכרתי לעשות את זה רק בסוף שנה... ועוד שכל הזזמן ידעתי שזה מה שיעזור לי... לצערי, מבחינה אישית, מבחינת אני האוכל ומה שביניהם, אני מרגישה שחזרתי למצב של תחילת שנה. עד לפני פסח היה לי שיפור עצום, השלמתי עם עצמי, הורדתי לחץ, הקשבתי לגוף, ובעקבות זה גם הורדתי כמה קילו. ואין מה לעשות זה גם שיפר לי המון את השלמות שלי עם עצמי, ואת האהבבהש לי לעצמי, גם כי נראיתי יותר טוב וגם הרגשצי יציבה ובראיה בנפשי ושאני מתנהגת בדרך הנכונה.פסח זה חג מאד מורכב מבחינת אוכל, במיוחד אצלי בבית, יש לנו מלא מנהגים מוזרים, ואנחנו אוכלים בערך רק תפוחי אדמה ובשר. ואני צמחונית.(התפוחי אדמה ובשר זה דימוי. יש עוד כמה דברים.. שוקולד למשל...) בקיצור עלה שוב קצת לחץ סביב נושא האוכל, התבלבלו קצת המנגנונים והרגשתי את זה. מאז פסח, באופן הדרגתי התחלתי לחזור לסורי. לאכול כשאני לא רעבה, לא לאכול כשאני רעבה (כיכ בר אכלתי הרבה..), להישבר, לאכול כמויות כפולות, לנשנש בלי הפסקה וקצת לבלוס. גם חזר הקטע של אכילה מאוחר בלילה, אני תמיד אחוש רצון מטורף לאכול כשאני אגיע הביתה איפהשוא בין 11 ל1 בלילה. בין אם אכלתי ארוחת ערב ובין אם לא (אלא אם כן אכלתי בבית). זה אפלו הגיע למצב השבוע, שלא הצלחתי להרדם כי התייסרתי בגלל שאכלית ועכשיו אני אשמין. ובאמת השמנת. אני משערת שעכשיו חזרתי למעל 70. ואני אל בחורה גבוהה. וקשה לי להשלים עם זה, כי זה לא טוב, ואני מרגישה לא נח עם עצמי, וג'יפה לי עם זה. כשירדתי (אני אל יודעת בדיוק, לא ממש נשקלתי), לא רצית כל הזמן לרדת עוד, אבל רציתי לפחות להשאר... הילה אני מודעת לזה שהלחץ בעצמו סביב הנושא הוא משמין, ושהכי בריא לקבל את עצמי ולהיןת בשלמות עם עצמי,אבל אני צריכה עזרה. תזכורת איך לחזור לשם. אני קצת בנפילה. אמרו לי פעם שלעלות חזרה למקומות שכבר היית בהם זה יותר קל מאשר לעלות בדרך חדשה לגמרי... אני מקווה... אני צריכה כמה טיפים,איך לקבל את עמ=צמי, איך להוריד לחץ, איך להרגע. אני גם כל הזמן פקעת של אנרגיה, אני לא יכולה לשבת במקום, קשה לי להרדם למרותש אני עייפה, אני כל הזמן מחפשת מה לעשות . גם האכילה שלי נראית ככה. אני נכנסת עוד שבוע לתקופת מבחנים וזה בכלל זמן מועד לפורענות באוכל. טיפול בגע זה ממש, לא כלך בא בחשבון. אני יודעת שכדאי שזה יבא, אבל לפני החופשש אין מצב להתחיל... אגב גם עוד לא קבלתי מחזור החודש. אני לא ממש יודעת תאריך קבוע, אבל בד"כ כנה ימים לפני מתחילות חגיגות האוכל, ואז כמובן זה עובר. ככה אני יודעת שה בא. החודש הזה אני כבר שבועיים כל היום מחפשת מה לאכול, והמחזור עוד לא הגיע.. הילוש, פעם שעברה העצות שלך עזרו לי מאד, גם אם זה רק עצות. בכלל, שתדעי שאת זזוכה לעזור לי המון המון. אני לא צריכה לספר לך כמה שאת עוזרת... אני מתה עליך. מדהים איך אפשר להרגיש קרובים לבן אדם, ושהוא משמעותי לך, מעל דפי האינטרנט.... אם לא נדבר לפני שבת רז שבת שלום. אוהבת, שיר

תקשיבי האמת שאין לי מושג מאיפה הגיעו הדמעות ונכון זה נגמר רק בדמעות והקטע הכי מכאיב שזה יצא כשאכלתי ארוחת ערב קלה ושבשבילי לבכות בין יתר שאר הדברים שסיפרתי בזמן שאני אוכלת זה בעיני נורא, אני עזבתי את האוכל נרגעתי והמשכתי לאכול שוב ואחכ שוב בכיתי כמו מטורפת ולאכול במצב הזה זה בפרוש נספג באוכל וזה היה לא נעים אבל נכון את צודקת לא היה לי חשק לא לצום, לא לזלול וגם לא סתם להקיא או לפצוח בריצה מטורפת או לחשוב איך אני נעלמת הכי מהר שיש , ממש לא התחשק לי אני אפילו לא חשבתי על זה מה שבדכ היה קורה כשהייתי חולה ואני שמחה שזה קרה ונכון זה באמת הייתה משימה בשבילי להביע רגשות בדרך האמיתית ואני מאחלת את זה לכולם על אף שלפעמים אני שופטת את זה וחושבת שזה הבילי אבל שטויות ונכון גם הוא חסר ביטחון וחסר חוט שדרה על אף שהוא שידר הפוך לגמרי. שיר מקסימה כמה עיצות אנחנו נשברים מתי שיש משהו שמעורר את התאים שלנו להגיב על סמך זכרון מסויים, כמה אירועים שונים יכולים לעורר את אותו תא מבלי שיהיה דמיון ישיר בינם אבל כן יהיה מכנה משותף בינם. סיפרת על פסח ונשמע שפסח די הפר את האיזון שכבר הספקת ליצור ובעיני הוא מסומן כאירוע מפר שלווה בהתחשב על סמך כל מה שסיפרת. אני חושבת שאת צריכה לעצור ולראות את זה, להבין שפסח שבר את ההרגל שלך, את הסדר שלך, כי את לא מספיק חזקה נכון להיום לעמוד בו מבלי להרגיש שאת נופלת לצורך של התמכרות. לכן עצרי וראי שאת פשוט נבהלת ואני יודעת שיש רגעים שאת אומרת שאם את חורגת אז יאלה מה זה משנה זה או שחור או לבן, כי זה ניצח כביכול את החולשה שלך, להיכנע לאוכל ככה זה פועל מבחינה רגשית ואת צריכה להבין שפסח נגמר ותנסי להחליט שאת חוזרת לאיזשהו סדר באוכל שהוא לא בהכרח לרזות ואולי זה באמת לא מתאים לך. משהו חשוב בקשר לרזון וזה פעם ראשונה שאני מעיזה לכתוב את זה בפורום, אחרי שכבר סיפרתי את זה לאמא סימה שכותבת פה. רזון זה לא דבר תמיד בריא והוא לא מתאים לכל אחד ואם הרזון הזה לא מולד ואם הרזון הזה הוא בגדר בריאות וכח עבור אנשים מסויימים עבור אלה שלא נולדו כך, זה מחלה. הגוף דורש דברים מסויימים וצריך לזרום עימם, לפעמים "משקל עודף" עד חמשה עשרה קילו לאנשים מסויימים זה מבורך, שומן הוא לא תמיד רע אבל סיגלנו את עצמנו לחשוב שכן, יש לו גם תפקידים חיוביים. אז מה שאני בעצם מנסה לומר לך שיכול להיות שעם כל האנרגיה שאת מוציאה ואני יודעת שאת מוציאה הרבה את פשוט זקוקה ליותר מזון, את "משמינה" מזה, כי את חושבת על זה כחטא וזה ידוע שזה משפיע על ספיגת האוכל לכן פשוט תביני את זה, לפעמים רק כשמבינים ורואים, מה בעצם הפר את השלווה ואני ממליצה שפשוט תראי את זה, יהיה לך קל לשחרר את כל זה אחכ ביתר קלות ולשוב לסגל לעצמך הרגל שהוא לא מאיים. אגב, קורס של דמיון מודרך ומדיטציה ככלי לתרגל אחכ כל יום, יכול להיות מדהים עבורך למקד את עצמך ולהיות שקטה עם עצמך, גם יוגה זה פשוט עוזר להיות בשקט וכשאת בשקט רק מה שצריך לצאת יוצא במקום הסטריה שהיא לא קשורה למה שאת מרגישה. אגב אני חושבת שגם האירוע של החתונה של אחותך גרם לך להרגיש משהו מסויים על עצמך, תנסי לבדוק אם לא הכנסת את עצמך לתחרות סמויה ושאת לא במקרה חושבת על זה גם היום ושזה לא במקרה מלחיץ אותך מאוד בגלל שאולי את לא נראית כמו שאת רוצה ואת חושבת שזו הסיבה אבל אם כן יש לזה יד בדבר, אני מודיעה לך שבן זוג טוב ושהוויה זוגית טובה מתחילה ונגמרת בקבלה שלנו את עצמנו ובתקשורת טובה ואמיתית מעבר לענייני אהבה. תחשבי על זה אולי אם תרשי לעצמך לחוות את הכאב שיש לך סביב נושא מסויים, זה מה שישחרר את הלחץ אבל לשם כך את חייבת למקד היכן זה יושב, לתת לזה מקום ואפילו לבכות כמו שאני עשיתי. שירוש מקסימה, אני חושבת שאם תתני לזה מקום את כבר לא תרגישי אותו דבר ולא תברחי למשו שלא טוב לך, את רק צריכה לאתר את זה ולהירגע לתוך זה אני מקווה שזה יעזור המון אהבה שבת שלום ומבורך :-)