הפרעות אכילה

שלום , אני בחור בן 30 , גובהי 1.73 ואני שוקל 48 ק"ג . ברצוני לציין כי יש לי מבנה גוף קטן וכי מעולם לא שקלתי מעל ל -60 ק"ג . במשך שנים רבות עמד משקלי על 50 קילו לערך ולא חשתי בבעיות כלשהן . בשלוש השנים האחרונות התחלתי להרגיש בהשפעות המזיקות שבאו לידיי ביטוי בהרגשת חולשה כללית , בעיות של לחץ דם נמוך ת דיכאון וכד' . לפני כשנתיים התגרשתי וזמן קצר לאחר מכן חוויתי לראשונה בחיי התקפי חרדה . התקפי החרדה ( בסה"כ 2 ) , שהיו מלווים בקשיי נשימה וחוסר יכולת לשלוט על חלל הפה באו בזמן שאכלתי במסעדה. מאז , פיתחתי פחד מאכילה וכיום אני מתקשה לאכול לא רק במקומות ציבוריים . שאלתי היא מה ניתן לעשות על מנת להתגבר על הפחד מאכילה והאם משקלי הוא בבחינת אנורקסיה . בתודה מראש

עסק עם גירושים יכול להיות טראומטי למדי עבור כל אחד, על כך אחד זה יכול להשפיע ולעורר דברים שמן הסתם היו קבורים שם והושתקו, כי כך האמנו שצריך אבל אירועים מהסוג הזה הם תמיד יהיו טריגר ושעיר לעזעזאל לכל ההתפרצויות האלה וזה יהיה הזמן להתעמת באמת מול מה שאנחנו באמת מרגישים ולא רצינו להרגיש, ברמת הסימפטום הוא תמיד ידאג להשתיק את זה כי זה תמיד יותר נוח ופחות מכאיב להתמודד מול מה שבאמת כואב לנו. המשקל שלך הוא בערך 10 ק"ג מתחת למינימום שאתה צריך לשקול וזה בהחלט בגדר תת משקל וזה לא לטובתך, לכאורה הסימפטומים הם של אנורקסיה אבל לא הייתי ממהרת לקרוא לזה כך, מפני שגם חרדה עצומה יכולה לעורר את זה ולהשתיק את הרעב. מה זה רעב? רעב בין היתר זה היכולת שלנו להרגיש באמת, להכיל באמת וכשהערוץ הזה נפגע והחיים עצמם מאיימים על כל כושר הביטוי שלך, ההכלה שלך, הרגשות שלך, המקום הזה נפגע כי הוא הכי ראשוני שיש ועוברים בו תמיד רגשות רצוי של אהבה וכשזה לא, זה יכול לגרום להתכחשות מוחלטת לכל מה שמניע אתצ החיים האלה להיות וזה בין היתר גם סוג של דיכאון. אני כן הייתי מציעה לך להיות במעקב פסיכולוגי ודיאטני בדחיפות, כדורים פסיכיאטרים יכולים לסייע הרבה מאוד במצב הזה ולגרום לשיקום מיידי, אני מכירה כמה אנשים באופן אישי שלסוג הבעיות האלה כדורים פסיכיאטרים השפיעו עליהם נפלא והם חזרו לתפקד אבל לא מתוך הכחשת הרגשות שלהם ומה שקרה עבורם לא היה בבחינת לעבור לסדר היום, אלא באמת לנסות לנהל דיאלוג עם זה להוציא את כל הרעל, לסלוח ולעבור הלאה. בשביל כולם זה תהליך. וכדורים פסיכיאטרים יכולים לעזור פה מאוד זה לא אומר שאתה חולה נפש או כל מיני הגדרות שמממילא לא מועילות ולא מובילות לשום מקום. יש אנשים שמתביישים לקחת אותם כי מה זה אומר עליהם אבל אף אחד לא צריך לדעת וזה יכול לעזור המון. ואני מציעה לך להיעזר באדם קרוב אחד שירתם לעזרתך, שבו ביחד לאכול ולאט לאט כל פעם במודע תרגיל את עצמך להתיידד עם הפחד שלך והרתיעות שלך ורק עם הזמן הכאב ישכח ותחזור לחיות הכי שבע שניתן, הכי מסופק שניתן. אבל אתה צריך טיפול כי מה שקורה לך קשור בזה שאתה מחניק משהו מאוד כואב בתוכך והוא צריך לבוא לידי ביטוי אבל לא באופן שיהרוס אותך. טפל בזה מיידית כי המשקל שלך נמוך מידי והוא בקצב הזה יכול להמשיך לרדת וצריך לעצור את זה. יש לי שאלה מעבר לכל מה שכתבתי, אם אתה מרגיש שמן וזו הסיבה שאתה לא אוכל, אם הגוף שלך אינו לשביעות רצונך וזו הסיבה שאתה לא אוכל, עם פעילות גופנית מעוררת בך רצון להתמקד ולהשיג משהו שהוא מעבר לגבולות הגוף שלך ברמת רזון, אז יש פה בעיה שהיא יותר קרובה להיות אנורקסיה או הפרעת אכילה ויש עןד הרבה סימפטומים שלא מניתי אבל כולם קשורים בהשגת משקל גוף נמוך במיוחד עד היעלומות. הסימפטומים מורכבים, הם משתנים מאחד לאחד, אבל מה שקורה לך זה ביטוי של חרדה איומה שניתן לשקם אותה ברמה הכימית ע"י תרופה מתאימה וחרדות בהחלט יכולות ליצור סימפטומים של אנורקסיה אבל משום מה זה לא נשמע לי הסיפור, יש לי תחושה שאם היית מרגיש שאתה יכול לאכול בלי לפחד או להרגיש חרד סביב זה היית אוכל, במצב אנורקטי אין סיכוי שהיית מוכן להיכנע לתאווה שיש באוכל, כי זה ההישג הכי גדול של האנורקטים להימנע מכל התאווה הזאת ולהרגיש כביכול אלוהים, אני מצליח, אחרים לא וזה בגדר לא אנושי. אני מציעה לך לבדוק את הנושא הזה, כי הפרטים שנתת לי מצומצמים ביותר, בכל מקרה אתה חייב לגשת לטיפול, לשיחות ולמעקב תזונתי בהקדם. זה יכול להתפתח לאנורקסיה אם תמשיך כך בלי לטפל, כי מצב של רזון יכול לגרום להיי מאוד גדול ולעוורון מוחלט של המציאות וזה יכול להיות מהר מאוד הרגל והתמכרות שזה כבר נשמע לי בדרך לשם, אז אפשר למות מזה וזה לא מצחיק וזה לא משהו שאפשר לעבור לסדר היום איתו, כי זה עושה דברים איומים יותר מכפי שאתה יכול לתאר, יש גבול כמה הגוף יכול לספוג וכשאנחנו לא אוהבים אותו ומספקים לו את צרכיו ובעקיפין הרבה מעבר לכך הוא מנהל את עצמו לבד עד הקצה שהוא יכול ואם הוא עובר את גבול היכולת שלו, אז הכל יכול לקרות. משבר נישואים... אתה צריך לשאול את עצמך מה קרה שם שסגר אותך כל כך, מה קרה שזה הכי נכון פתאום להיסגר, לברוח ולא לקחת אחריות לחיות מתוך עצמה וחיבור למי שאתה, מעדיף להתפרק כי זה באמת הכי קל עם כל הקושי שיש בזה. בכל אופן זאת תקופה והיא תעבור, אבל תדאג שהיא תעבור הכי מהר שאתה יכול. המון בהצלחה ואני ישמח לשמוע על כל התפתחות יום טוב הילה

ראשית ברצוני להודות לך מעומק ליבי על ההתיחסות המעמיקה שלך . אינני רואה בעצמי כשמן או כבעל רצון לרזות , להפך , אני מודע למצבי הגופני ולעובדת היותי רזה מדי . לא מזמן עברתי סדנאות מסויימות ודיברתי המון על נושא הגירושין ( גם עם חברים ) , ה " רעל " לעולם לא יעלם אך לפחות הוצאתי חלק ממנו החוצה וזה עזר לי להתקדם הלאה . כיום יש לי חברה חדשה ואנחנו מתכוונים להתחתן . הבעיה שלי היא בפירוש ההרגל והפחד( שכנראה עדיין נשאר אי שם בתת המודע ) .. הרגלתי את עצמי לאכול בכמויות קטנות וארוחות לא מסודרות וכיום זה בא לידי ביטוי. לפני כשנה כשבקירתי אצל דיאטנית עליתי 7 ק"ג בחודש אולם הפסקתי את הטיפול מסיבות שונות . אני יודע עד כמה זה קל לעלות חזרה במשקל ( כח רצון ) , ואת ההרגל ניתן לשנות דיי במהרה . הבעיה שנשארה היא אותו הפחד ( טראומה ) מאכילה , הפחד להיחנק מאוכל כתוצאה מאותן התקפי חרדה ובזה אני נלחם כרגע . אני מקווה שטיפול תרופתי יוכל לעזור להתגבר על הפחד הזה ...כי הכי חשוב לי כרגע זה לעלות במשקל ולאכול באופן סדיר . שוב , תודה רבה על התיחסותך ..