היי

שלום לכל בנות הפורום ולהילה המקסימה... הילה- אני חייבת לציין שאני אמנם לא כותבת כאן לעיתים תכופות כמו שאר הבנות, בעיני את עושה עבודה מעולה! את כ"כ נבונה, יש לך תמיד את המילים הנכונות וזה נורא חשוב... הדברים שרשמת לי מקודם, היו מילים מאוד חזקות והשפיעו עלי מאוד, חשבתי על הכל, וזה מדהים כמה בנות מרגישות כמוני... קראתי את דבריה של רוני, זה פשוט כאילו הוציאו את המילים שלי מהפה... אני פשוט מתקשה להבין כיצד כל העולם הזה נהיה כ"כ מר עבורנו? איך ביום בהיר אחד הכל התהפך? כיצד אוכל, שהיה עד לפני 4 שנים הדלק לחיים, נהפך לשטן! זה משהו שכ"כ לא ניתן להבנה, ממש מיסתורין.. ברור לי שהשאיפה לשלמות, ע"פ הכללים שהחברה שלנו מציבה לנו, וכל הדוגמניות המסכנות הללו שמרעיבות את עצמן, היא אחת מהסיבות... פעם- מלא היה יפה... עכשיו זה ממש גורם לניכור מהחברה. מה שמתסכל אותי, זה שאמא שלי וחברותיי וידידיי תמיד אומרים לי שאני נראית טוב, ובמקום להבין זאת ולקבל את עצמי, אני חושבת שזה ההפך... לגמרי! קשה לי להשלים עם העובדה שאני אראה ככה, כל הזמן מנסה לתקן ולתקן... עד מתי? רק עד שירדו הק"ג המיותרים... משהו שקורה ואז אני ב"היי" לתקופה מסויימת, ואח"כ, מתחילה להגזים שוב ועולה הכל בחזרה עם תוספות... לחשוב שהיתה לי ילדות כה מאושרת ואח"כ באזרחות הכל נהיה שחור, זה משהו שמציק לי יותר מכל. אני מרגישה שפיספסתי המון דברים בחיי, ועדיין, בשל המראה שלי.. תמיד אני דוחה אירועים, לובשת בגדים ש"מסווים", לא יוצרת קשרים עם בחורים שמחזרים אחרי, וכאילו כל העולם שלי ב-pause כזה... הכל נעצר... לפעמים כשאני הולכת לשיעור ריקוד, דבר שאני הכי אוהבת בעולם(!), אז אני מסתובבת סביב הבניין לפחות 5 פעמים עד שאני אוזרת אומץ ונכנסת... מפחדת שיבחנו אותי, יבקרו אותי, ירכלו עלי, כל הזמן באי שקט כזה... והנשים האחרות לא יותר טובות ממני- גם להן יש כל מיני תסביכים עם ה"שומנים" שלהן... למרות שכשאני רואה מישהי שהיא נראית טוב ומדברת ככה, אני לא קולטת איך היא יכולה בכלל??? הרי זה לא הגיוני! אך כשזה מגיע אלי, הכל הגיוני... לא מעניין אותי מה יגידו... סתם, הרהרתי לעצמי, זה נורא עוזר לשפוך את הכל, מאחר ואני מאוד מופנמת, תמיד אוגרת הכל בפנים... ולא מרשה לאף אחד להיכנס... אבל זה עושה טוב... נורא טוב. גם העובדה שאת כאן לחזק מאוד מקלה עלי. אז שוב, תודה לך. יום נפלא, שרון.

שרון מתוקה אני כל כך מבינה אותך אבל אצלי זה אחרת כל החיים אני זוכרת את עצמי שהאוכל היה פיתרון להכל להרגשה שלי כאשר אני כועסת,עצובה וכ"ו.. ובקשר להילה היא מלאךךךךךךךךךךךךךךך ואני מתה עלייה שלך דניאלה

אחלה שאת כותבת .. ותודה על החיזוקים אני ממש משתדלת שזה יעבור באופן שכל אחת תבין ותעשה עם זה משהו טוב למען עצמה כי אחרי הכל אני הייתי בנעליים האלה לא פחות מאף אחת מכן ואני עדיין מרגישה שווה לכן בכל רמ"ח ושס"ע כי זה חלק שאני לא יכולה לשכוח מהחיים שלי ואני רוצה להעביר את זה הלאה במיוחד שהצלחתי להביא את זה למקום של חיים באמת .. ואם זה משרת את המטרה זה ממש מעלה בי חיוך.. מעבר לזה שאת חייבת להבין שהעבודה האמיתית היא של כל אחד מאיתנו לחוד אני עם עצמי, את עם עצמך וכל אחד אחר הוא לעצמו.. האבסורד הכי גדול הוא שככה אנחנו מתאחדים כי ברגע שאנחנו מפסיקים להתפצל בתוך עצמנו הסביבה שלנו בתמורה מפסיקה להתפצל ולא רק, היא גם מתחילה לזרום עם השינויים שאנחנו עוברים ומשתנה בעקבותינו .. תעשי ניסוי .. תראי שזה עובד.. בלי שום קשר .. אני רוצה להתייחס למה שאת כתבת ... אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי לאלינור בהודעה שמעל זה מאוד חשוב גם לגבי מה שכתבת ... אני לא יודעת אם את יודעת אבל אני רוקדת 14 שנה פלמנקו בנוסף רקדתי מודרני וקלאסי.. אני גם היום משלבת את זה בריקוד שלי.. בכל אופן דיברת על הריקוד... ואני רק רוצה לומר לך שלרקוד מהמקום של האגו זה המקום שמביא עימו את המפלה הכי גדולה... ומרחיק אותך מהסיבה שבכלל לשמה התחלת לרקוד ואחרי הכל זה תחום כזה ... לרקוד מהמקום שאני רוצה להיות הכי טובה ואני רואה שאני אולי לא.. ואני רואה שאולי בעצם יש בי הרבה הרס עצמי שאפילו לא מאפשר לי לפתח את הפוטנציאלים שלי להגיע למקום טוב במחול או בכל תחום אחר .. אני בוחרת לוותר... לעשות סיבובים מסביב לבנין כי משהו בקנה מידה של השאיפות שלי הוא לא מציאותי.. ואז אני פוחדת .. אני מתרחקת כדי לא להתמודד עם הכשלון ויש לזה רק סוף אחד .. כישלון ומפלה!!!.. במקום שתהיה לי את האפשרות לקחת את זה באיזי .. לעבוד על עצמי .. לפתח את עצמי בסבלנות מבלי להקשיב לכל הרעש שבחוץ שרק רוצה להפיל אותך מפאת כל הקנאה והתחרותיות שיש שם שקורת בתוך עצמך במידה שווה לגמרי... אבל לא .. אני נכנעת! ואז בפועל הריקוד שכל כך אהבתי מפסיק להיות אהוב .. אני כבר לא רואה כלום ואני לא נהנית ואני תמיד חושבת שאני הכי גרועה גם אם מאוד יחמיאו לי .. זה אף פעם לא יספיק.. בכוונה הקדמתי וסיפרתי על עצם העובדה שאני אולי נחשבת לרקדנית על אף שאיני מגדירה את עצמי כאחת כזאת מפאת העובדה שאני עושה מליון ואחד דברים שלא קשורים רק במחול ותכלס אני לא מתפרנסת ממנו... אני פשוט מכירה את ההתמודדות שיש במחול ואת הנתיב שהולכים בו לכיוון מקצועי.. ואני מכירה את כל החינוך שאת גדלה עליו כדי להיות שווה .. ואני רוצה לומר לך שזה בולשיט אחד גדול.. אני לא יודעת אם הופעת... אבל אני הופעתי הרבה מאוד.. וגם בחו"ל וגם עם אנשים מחו"ל... הם העריכו אותי כנגד כל ציפיותי .. אני לא ראיתי כלום.. פשוט לא ראיתי!.. הייתי עסוקה בלהתעקש שזה לא מספיק.. וזה באמת אף פעם לא הספיק ואני זוכרת שאף פעם לא הייתי טובה בשביל עצמי על אף שתמיד הדהמתי.. אני אף פעם לא ראיתי את עצמי וכשירדתי מהבמה היתה לי משאלת לב אחת... למות! אני זוכרת שכשהתחלתי לרקוד אני מאוד אהבתי את זה ... אני השקעתי את כל כולי.. אני הייתי מוכנה למות בשביל זה .. הדבר שאני הכי אהבתי בדיוק כמו שאת מעידה על עצמך.. רוב שנות ההתמחות שלי בתחום הייתי בהפרעות אכילה ולכן גם לא ממש הצלחתי כי זה תמיד בא עם השאיפות הלא הגיוניות וזה תמיד בא עם הרצון להרשים ולהיות מושלמת וזה תמיד בא עם הרצון להוכיח לכולם שאני שווה ומן הסתם זה נכשל.. כי הלחץ סביב העניין היה בלתי אפשרי זאת אומרת שגם אם אני רציתי .. פשוט התעייפתי והמחלה הכניעה אותי.. נשארתי בלי הריקוד שכל כך אהבתי כי כבר לא היה לי כוח .. הייתי מאושפזת .. לא היה רצף וכל השמחה שלי פשוט אבדה .. ואז רציתי רק למות אני מספרת לך את כל זה כי אם הייתי באה מהמקום שמלכתחילה בגללו התחלתי לרקוד.. לשם הנאה .. זה היה נגמר אחרת .. והמסר שלי .. אל תאבדי את ההנאה שלך כי אחרת הריקוד יהפוך לגהינום ולא בגלל הריקוד אלא בגלל כל מה שיהיה לך מסביב ובגלל כל הרעשים שבפנים שבאים בעקבות המסביב.. כי זה עולם של אגו וזה עולם של כור נחשים ואף פעם לא יאהבו אותך במיוחד אם את טובה .. ואת תמיד תישארי לבד... אני יודעת .. זה לא או שחור או לבן.. אני בכוונה מדברת כך כי אני יודעת שזה בדכ מה שקורה לרקדניות ולכל מי שנכנס לעולם המחול ורוצה להיות לא פחות ולא יותר סטאר... וכשיש לך הפרעות אכילה זה מאבד כל פרופורציה... אני לא אומרת לך לוותר על זה כי אני לא ממש ויתרתי בגלל החשיבות שיש לזה בחיים שלי .. אבל אני כן נאלצתי לשים את זה במקום שפוי אחרי שהעפתי את הפרעות האכילה שלי מהבמה של חיי ואני כן נאלצתי להביא את זה ולהחזיר את זה למקום שאני נהנית מזה כי אם לא הייתי עושה את זה סביר להניח שהייתי מתחת לערימת עפר.. כי הביקורתיות מאוד גדולה והשיפוטיות מאוד גדולה .. ואני אומרת "נאלצתי" כי לא פשוט היה לי לוותר על כל מה שהכרתי אפילו אם זה היה הדבר הכי מסריח שעשה את חיי הכי אומללים...זה היה מוכר וזה היה סוג של בטוח בשבילי.. והיום אני פשוט רוקדת כי אני אוהבת ..וזה מוכר חדש וזה שפוי וזה הכי חשוב אני רוקדת ועושה דברים מעניינים עם עוד אנשים מבלי לדעת לאן זה יוביל.. ואני מספרת לך את כל זה .. כי זה מאוד חשוב למצוא את האיזון .. אחרת זה הופך להיות משהו רע מאוד.. ואם את אוהבת לרקוד.. אל תאבדי את ההנאה שלך בגלל אגו ובגלל ציפיות לא הגיוניות .. תרקדי בגלל שזה דבר נפלא.. ובגלל שרצית.. וכל השאר יבוא אם פשוט תניחי לעצמך להיות את כפי שאת.. תבואי לשיעורים ותחיי את השיעור... לא את הפנטזיה שיש לך בראש .. כי אז תאבדי את השיעור והרבה מעבר לזה וחבל.. תבואי לבנות מהמקום שמקשיב לא מהמקום שרוצה להיות בתחרות כי אז את פשוט תהרגי את עצמך... תעזרי לאחרות להבין שהן נפלאות בדיוק כפי שהן כי אז תרוויחי לעצמך שפיות ... והכי חשוב אל תאבדי את המשמעות הראשונית שבגללה התחלת לרקוד.. ואם יש הרבה דברים אחרים שמפריעים לך אל תקברי אותם בתוך עצמך ותהפכי את הריקוד שעיר לעזעזאל של כל אלה.. תטפלי בעצמך.. ותתמודדי עם הדברים האלה.. ככל שתכירי אותם וככל שתתני להם ביטוי.. את תרוויחי את כל עולמך.. להבין שאין מצב של או שחור או לבן ושהכל חלקי .. ללמוד להינות מזה ולקבל את זה כפי שזה ולא קרה שום דבר אם לא הצלחת כביכול להיות מדהימה ...בעיני אלוהים את תמיד מדהימה.. ואני יכולה להבטיח לך שעם כל התרגול הזה גם הפרעת האכילה תהפוך להיות בצד ואת לאט לאט תחזרי להרגיש נורמאלי ביחס לאכול ב"ה אמן.... המון אהבה מתוקה ושיהיה יום נפלא שלך הילה :-)