אני מפחדת...

אני מפחדת.... מפחדת להישאר ככה... :(( שכל החיים אני יחשב קלוריות וישנא את עצמי... היום בבוקר יצאתי מהבית לבשתי גופייה לא הכי צמודה די רופפת והסתכלתי על הבטן והצדדים השמנים שלי והתחלתי פשוט לבכות אפילו שהחולצה לא צמודה עדיין רואים את כל מה שאני כל כך משתדלת להסתיר אין לי כוחות אני אוכלת כל היוםםםם כי כבר אין לי כוח להחזיק את עצמי אין לי כוח להיות רעבה.... ואני ממששששש רוצה לרדת אז אם אני כל כך רוצה ואין דבר העומד בפני הרצון למה לא הולך למה...?? אי חושבת שאחת הסיבות שאני אוכלת המון זה בדידות... יש לי המון חברות אבל תמיד הייתי מתבודדת בנפשי לא יעזור אז אולי האוכל הוא "חבר"..? אולי הוא תחליף.... הוא ממלא את הריקנות שבי הריקנות שאני מדמה לרעב... כי אני לא כל כך אדם רעב אני שבעה נורא מהר ואני יכולה לא לאכול שעות אבל קשה לי לעצור את עצמי שאני רואה משהו טעים.. בכל מיקרה אולי הטיפול יעזור לי ...ואולי לא... אבל אני ייתן לזה צ'אנס ניראה איך הולך ואם זה עושה לי טוב..

לרוני . את לא צריכה לבכות על דבר שטותי שכזה אף אחד לא יכול להיות מושלם תאהבי את הגוף שלך גם לי יוצאים לי קצת צמיגים מהמתניים אבל מה אפשר לעשות דבר אחד אני יודעת גוף של דוגמנית לא יהיה לי בחיים למה להרוג את עצמי בגלל משהו בלתי אפשרי אנחנו צריכים ללמוד לאהוב את הגןף שלנו כמו שהוא .לי יש סימני מתיחה בהתחלה התביישתי ללבוש קצר להראות בטן או רגליים (והייתי גם שמנה ) אבל לאט לאט למדתי לחיות עם זה אין מה לעשות והחבר אוהב אותי איך שאני .יש לי גוף יפה ףאך לא שדוף לגבי זה שאת בודדה אם יש לך חברים תהיי איתם כמה שיותר תעסיקי את עצמך ואם כיף לך לאכול תאכלי אך לא בהגזמה ביי לבינתיים

לרוני דבר ראשון כמו שלילי אמרה אסור לך לפחד נו אז מקסימום כל החיים תלכי עם הקלוריות אני בטוחה בסופו של דבר זה ישתנה!! מבטיחה!! אבל מה שאני כן אתיחס זה אל הגישה שלך נו אז מה אם ונגיד ושיש לך גמיגים נו זה נשי!! נו אז מה את פחות שווה? את אחם פחות טוב?? אני אענה לך לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא זה דבר ראשון דבר שני נו אז מה זה לא קריטי... ורוני גם אני פוחדת אבל הפחד שלי אחרת אני פוחדת שאני אפול שוב אבל הפעם לא יהיה לי את הכוחות לקום וזה לא שלא אני לא רוהצ אלא לא יכולה יש משפט אין לא יכול יש לא רוצה אבל כאשר את מצב של אי שליטה הגוף לא יכול הוא פשוט מתמוטט אבל לעומת זאת אני יכולה להמשיך להביס את המחלה שזה אני שמחה:)) ורוני כדרך אגב אני כל כך גאה בך!! את מראה לי את האור החיובי שאני יכולה להשתנות ואני יכולה להביס את המחלה!! לילוש את כל כך מתוקה אני לא יודעת מה הייתי עושה אילו הילונת לא היתה מרגיעה אותי(לאקיא לא בגלל שההורים איתי) לילוש את אמרת בקשר לחבר שלך אני לעומת זאת היה לי "בחור" והוא היה חרא של בן אדם אבל יש לי עדין רגש ואני אוהבת אותו הוא בגד בי הוא ידע על מצבי הוא ידע אם הוא מספר למישהו אני הורגת אותו אבל מה שרציתי לומר לך ח"ח בשבילו אני שמחה שהוא מראה לך כמה הוא אוהב אותך וכמה את חשובה לו ויותר מזה הוא אומר לך לאכול שאמרתי ל"בחור" נמאס לי אני הולכת להקיא אפילו שיצא מיצי קיבה אמר לי לכי כל עוד זה מרגיע אותך אמר לי פשוט לכי (את האמת אם היה אומר לי לא מישואל אותו פאקינג שיט!!) אוהבת דניאלה:)) וכדרך אגב : אני התעצבנתי כי זה היה בשעה 10 בערך שאכלתי את העוגה ואני לא רגילה לאכול בשעוטת כאלה ובגלל שנפלתי שאמבטיה אני לא מאמינה איך זה קרה לי-לא משנה אוהבת אותכן דניאלה

זה הרבה פעמים קורה בגלל תחושת ריקנות.. החלק האופטמי שתמיד אפשר ללמוד כיצד למלא תחושות כאלה.. אני מציעה לך לעשות דברים שאת אוהבת.. שיגרמו לך במודע לחיזוק בטחון עצמי ואת תראי לבד עם הזמן תוך כדי תרגול וסבלנות שהדברים ישתנו כי ברגע שהערך העצמי שלך יעלה כבר לא יהיה לך צורך להתעצב ממשהו כל כך ראשוני ובסיסי למען הקיום שלך .. את תלמדי להסתכל על ההזנה כפי שזה ללא כל תוספת נפשית רגשית שלא קשורה בכלל במזון.. ולדעתי זאת הדרך.. אם את חושבת על דרך אחרת מוצלחת יותר את מוזמנת לנסות העיקר שתביני שהערך שלך לא טמון באוכל ובטח שלא במראה חיצוני.... ואין מה לפחד... זה בר שינוי ואת יכולה כבר עכשיו ללמוד להעניק את זה לעצמך.. ואני מציעה לך במקביל לטיפול שתתחילי להירשם לסדנאת יצירה כלשהי אם זה אומנות .. משחק.. דרמה.. מחול.. מה שתבחרי זה ממש חשוב.... אני מניחה שהשילוב ביניהם מאוד ישפר את הרגשתך.. המון אהבה חיבוקים וחיזוקים .. שיהיה יום נפלא... שלך הילה :-)