איך מוותרים?

היום הייתי קצת חולה, לא התחשק לי לאכול. אמא ישבה לידי בארוחת צהריים וכשהיא ראתה שאני לא מסיימת את האוכל היא היא שלחה בי את אותו מבט מיואש ששמור למצבים מהסוג הזה ואמרה: אז כל האשפוז לא היה שווה? את ממשיכה לעשות מה שבא לך? הסברתי לה שזאת מלחמה אינסופית, לפעמים אני מנצחת ונכון, לפעמים אני מוותרת לעצמי ובוחרת בדרך הקלה.היא שאלה אם אני רוצה להישאר חולה כל החיים. התסכול המוכר מחוסר ההבנה של הסביבה הציף אותי. כן, אמא, טוב לי ככה! אני אוהבת להרעיב את עצמי ולהקיא! אני אוהבת להסתגר בבית ולא באמת לחיות! היא לא מבינה ואני התייאשתי מלהסביר את עצמי. הייתה תקופה שהאשמתי את עצמי על כך שאני עדיין רוצה את המחלה. היום אני מבינה שאני לא רוצה אותה בכלל, אבל אני כן צריכה אותה. היא נותנת לי דברים שאני לא מסוגלת לקבל הצורה אחרת.רק לאחרונה הבנתי שהאוכל הוא המקום היחידי שאני שמה את עצמי לפני כולם. כל חיי מחקתי את עצמי למען אחרים. אך כשאני אוכלת או מקיאה, לא אכפת לי אם מישהו קרוב לי זקוק לי נואשות- קודם אני אסיים. זהו גם התחום היחידי בו אני מרשה לעצמי להיות "לא בסדר". תמיד מחייכת, עוזרת,מנומסת, ילדה טובה. רק עם האוכל אני מתפרעת, פורצת גבולות, מתפרקת. אני לא מדברת כשקשה לי. אני שומרת בפנים. דרך ההקאות אני מבטאת את הכאב שלי, את השנאה העצמית... אז איך אני מוותרת על משהו שעדיין נותן לי כה הרבה. מרגישה כמו חיה שכל חייה היא נרדפת ועכשיו מבקשים ממנה להסגיר את המאורה שלה- המקום היחידי שמבטיח הגנה ומסתור. ולאן אברח עכשיו כשהחיים יציבו מכשולים קשים מדי...וממה אני בורחת? מי זה או מה הוא אותו צייד שרודף אחרי? ....

איך מוותרים? אין רצפט ברור.. אני חושבת שמעל הכל הוויתור נעשה ע"י כוונה ברורה אפילו משפט לצרוח אותו בקול רם " אני מוותרת על הפרעות האכילה שלי ואכן הוא כך!!!!" זה ישמע כמו בדיחה כשתעשי את זה אבל אחרי שלוש פעמים אולי אפילו טיפה יותר.. את תרגשי את הסימנים של זה בתמורה... רק בגלל שהבעת כוונה ברורה יש לך אומץ?? אם את שואלת אותי את עוד לא מוכנה לוותר.. את צריכה עוד לחוות את זה... כדי להגיע למקום שבו את תבחרי.. מהמקום שאף אחד לא יחליט בשבילך אלא את עצמך עבור עצמך! זה בעיקר עניין של זמן ותהליך.. אין כאן הוקוס פוקוס... מעבר לזה אני חושבת שעם כל החרא שיש בזה זאת חממה נוחה ובטוחה למדי... היא מוכרת .. למה בעצם לוותר על זה? אבל את יפה מאוד יודעת שאין לך חופש שהחיים האלה שלך חלקיים כי את עוצרת את המהות שלך יש בך הרבה חלקים פראיים ואם את לא מממשת אותם את תוקפת את עצמך... תקראי את הספר "רצות עם זאבים".. על האישה הפראית .. אני ממליצה לך בחום רב ספר חובה... מעבר לזה את תדעי איך לוותר ברגע שתחליטי ... את פשוט תדעי ואין לזה נוסחא או צופן ידועים מראש המון אהבה ושבוע טוב תמשיכי לעדכן.. ואל תישארי לבד שלך הילה