להילה...

אוקיי תודה רבה על החיזוק באמת את לא יודעת כמה הפורום הזה מחזיק אותי עם הראש על הכתפיים אני מזדהה פה עם כולן וכולן איתי וזה באמת חשוב מה שאת עושה פה באמת אני חושבת שמספיק שאת מצילה פה בחורה אחת את מבורכת "מציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו"... רציתי להגיד לך תודה ענקית אמרתי לך אני די טרייה בכל הנושא לשמחתי אני לא ותיקה ומקווה גם לא להיות אבל זאת בהחלט התחלה כמו שאמרתי אם אני יראה שהמצב מחמיר אני באמת ישתף את אמא או את מישהו.... אבל אף אחד לא שם לב :(( אני מרגישה אוירר שקית ניילון שאף אחד לא שם לב אליה אני מתוסכלת מאיך שאני נראית אני אוכלת ממצוקה ממשבר אני בכלל לא רעבה.... מחר יש לי טיול שנתי וכולם יאכלו הרבה וגם נהייה בחמת גדר וברור שאני יישב בצד בביגוד מלא אין לי שום ספק ואני יסתכל על כל הרזות של השיכבה מקפצות עם ביקיני זעיר ויאכל את עצמי מבפנים... יש סוף לכל זה או שאין...? אני מקווה להנות בטיול אחרי הכל יהיה בסדר תודה על הכל... רוניי....

יקירה ... יש סוף לזה .. יש !!!!! וכדי לתפוס את זה בזמן רצוי שתתכווני לזעקה שלך ברור כי אני בטוחה מנסיון שיש בך חלק שאומר.."אה.. זה לא מספיק חמור".. את שופטת את עצמך ומונעת בעד עצמך לקבל עזרה ראוייה .. הפרעות אכילה זהו תחום כל כך הפכפך יום את ככה יום את ככה .. ברמה כימית המחלה הזאת יכולה לשלוט בך ואז אחרי זמן מה שהיה נדמה כי איכות ההפרעה שלך לא קיצונית מידי .. את פתאום חס וחלילה חס ושלום יכולה למצוא את עצמך באשפוז מפאת רזון חולני קרעים במעיים חומציות יתר אולקוס נשירת שיער עצמות חלשות דום לב ..מה שאת לא רוצה... .. זה תמיד מתעתע.. זה תמיד יגרום לך להרגיש שאין בעיה בעוד שאת נאכלת מבפנים .. ויש לזה פתרון וככל שזה יותר טרי יותר יעיל לטפל... זה עניין של החלטה אל תתני לזה לגדול כי עם הזמן זה גודל .. אפילו שאת לא שלדית נכון להיום .. אפילו שאת לא נראית לעצמך אחת שצריכה עזרה .. המחלה הזאת היא ברובה התנהגותית.. אחכ היא כימית .. אחכ היא בלתי אפשרית כי את מגלה שמה שהכניס אותך לשם לא קשור בכלל באוכל ושם תסלחי לי זה פשוט הזוי אבל זה חלק חשוב והכרחי בטיפול על מנת להגיע לשלב השחרור.. ולשלב שבו את מסגלת לעצמך התנהגות נורמאלית ביחס לאוכל וביחס לעצמך מעל הכל.... וזה אפשרי...!!! רוני מתוקה.. תחשבי טוב טוב.. את יכולה להמשיך לכתוב.. להיעזר בשמחה.. המון אהבה ויום נפלא.. תהני לך בטיול ותשימי את המחשבות בצד... שלך :-)..

אני רואה שאת מתייחסת לזה די הרבה במכתבים שלך לבנות .. לא לאכול הרבה תמיד מלווה בתחושת אשמה .. ולכן זה נתון לכישלון לכן חשוב שתיעזרי בייעוץ דיאטני לפחות בשלב הראשון.. כדי שתעשי את זה בתבונה לא לאכול הרבה פירושו כישלון תמידי ... כי יש לך צרכים שהם יותר רגשיים ונפשיים והם גדולים ועצומים ואדירים זאת הסיבה לצורך באוכל .. כי הזנה תמיד קשורה באיזשהו אופן בתפיסה רגשית מעוותתת ... את לא תסתפקי בכמויות קטנות אלא אם כן תספקי את הצרכים הרגשיים נפשיים שלך בדרך שלא קשורה באוכל אלא בינך לבין עצמך וצריך ללמוד את זה ולתרגל את זה יום יום כדי שזה יעבוד... ולשם כך דרוש טיפול .. לכן אני מציעה שלפחות בשלב זה אל תכריזי הכרזות כי את עשויה להיכשל כי למנוע בעד עצמך אכילה זה יוצר מצבים של אשמה וחוסר סיפוק ורק מגביר את הסימפטום אז תוותרי על זה מראש.. מה שכן תקבעי לעצמך מספר מזונות שאת יודעת שאת יכולה לעמוד בזה שזה לא הרבה ולא מעט מידי ושאת מרגישה שאת מסופקת מזה אפילו אם לא תרזי מזה .. זאת משימה לא פשוטה אבל אפשרית.. כל דבר אחר שתעשי ברמת הגזמה יכשל.. לכן תקפידי לעשות את זה מבוקר..... רק תשימי לב שהבעיה היא לא באמת האוכל.....זה החלק הקוסמטי במקרים מסויימים וגם לא ממש... ללמוד לאהוב את עצמך שווה ללמוד לקבל את עצמך כפי שאת .. וכשזה קורה אין צורך בכל ההסתרות האחרות.. כי את פשוט שלמה עם עצמך ודבר יותר מסביב לא מפריע לך ברמה שאת לא יכולה להתמודד עם זה אלא הכל הופך להיות אתגר מעניין ולא משהו שמפיל אותך וסוגר עלייך בעודך חיה/מתה... המון אהבה יקירה יום טוב :-)