מה האמת?

אני כל כך הרבה שנים עם הפרעות אכילה,מאז שאני זוכרת את עצמי. אני כרגע במצב הכי טוב שלי בשנים האחרונות,והוא גם לא משו. יש הקאות כמובן משלשלים בולמוסים , אבל צומות כבר כמעט אין. אני לא יודעת עד כמה זה נכון להמשיך ככה.. לא עדיף בעצם לחזור לצום? זה מרגיש כאילו אני רק עוברת יותר ויותר לבולימיה . אני לא יודעת עד כמה זה כבר נכון.. בכל מקרה מה שאני באמת מתכוונת לשאול זה, אם לדעתכם אפשר לצאת מי זה? לצאת באמת מההפרעות אכילה ,ולהיות בריאים? אני מתכוונת למצב הנפשי בעיקר. כי פיזי זה אישפוזים,ואחרי הכל ,לא משנה מה יגידו זה לא באמת נחשב החלמה. יש כאלה שכן, כאילו, בנות שאני מכירה שמנסות..והמחשבה שלהן השתנתה אבל זה תמיד שם.. כל אחת ואחת נופלת לזה חזרה באיזה שהוא שלב.. זה תמיד יהיה ככה? כאילו,אם תמיד יהיו נפילות, ואף פעם אי אפשר באמת לצאת מי זה.. מה הטעם להילחם בעצם? אני מכירה את חלקכם.. אני יודעת שאתם נפגשים עם המון אנשים עם הפרעות אכילה.. היה מישהו שבאמת הצליח?

קודם כל שתידעי שאפשר לצאת מזה והיו שיצאו מזה . סחיטה (אני קוראת לזה כך בלי להעליב ) תמיד תהיה אבל אפשר לחיות חיים טובים עם איכות חיים ולכן מה שאת צריכה זה טיפול נפשי ולאחר מכןברגע שתהיה בשלה לכי גם לדיאטנית מומחת להפרעות אכילה