קשה...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלם לכן, אני אמנם עוף מוזר וקצת נדיר בעולם הזה אבל אני יחסית מבוגרת לשכבת הגיל, בת 31 עוד ממש מעט...וסובלת מאנורקסיה שהחלה רק בשנים האחרונות ועם הזמן הלכה והחמירה....כנראה הרבה טריגרים שהתבשלו בדרך הביאו להתפרצות הנוראית הזו שבסופה הגעתי למצב בו במקום אני אכרסם לי משהו בהנאה המחלה הנוראית הזו היא זו שמכרסמת בי.... תקופה ארוכה חייתי בהכחשה כלפיי , כלפי הסובבים וכלפי כל דבר שזז בערך כולל הכלב שלי... בימים האחרונים ואין לחי מושג למה התפוצצה סביבי הבועה הזו, שיתפתי את הוריי ( אין לכם מושג כמה זה קשה בגיל שלושים לספר להורים שלך שהבת העצמאית והמוכשרת שלהם הרסה את עצמה במו ידיה) ונורא נורא נורא רוצה לשקם את עצמי , לחזור לפעם לימים בהם צחקתי והייתי מאושרת והכי חשוב הגשמתי את עצמי . רוצה לשאוב מכם את התקווה קשה לי באמת שקשה לי , לא פעם מנסה להמריא שוב ומתרסקת בחבטה עצומה לקרקע:-(
פרפרה יקרה כל נפילה באה בסימן עלייה. את בהחלט יכולה להמריא שוב מעלה מעלה ואיני אומרת זאת סתם אך את חייבת לקבל עזרה וזו לא בושה ליפול ולבקש עזרה גם אם את במצוקה. גם האנשים הכי מוצלחים והכי הכי טובים נופלים לפעמים וללא עזרה לא תוכלי להיות שוב פרפר חופשי שעף מעלה מעלה. עשי זאת כמה שיותר מהר את נשמעת לי בחורה מבריקה וחכמה זו לא בושה אני בטוחה שההורים שאוהבים יהיו בשבילך גם בשעה קשה.