הפרעות אכילה אנורקסיה נרבוזה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום לך אורלי! אני בת 27 עוד יומים , השנים רצות מהר אבל המחלה הזו ארסנית ביותר ,והמלחמה והמאבק בה מאוד קשים ,אני חליתי בגיל 15 עברתי המון מאז ועד היום אבל הצלחתי לקום על הרגלים ,חשבתי שניצחתי אבל לא!. השנה זה תקף אותי שוב פעם אחרי תהליך שיקומי ארוך .אני מרגישה שפתאום נעצרו לי החיים שוב ,ונשבר לי מהמחלה הזו. אני לא אוהבת להישתמש במונחים של אנורקסיה וכו... אבל אני סובלת ומסביבי כולם . בעיקר המשפחה שלי, והחבר שלי. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ,וחזרתי לטיפול דיאטני ,ופסיכיאטרי .אבל אני שבורה נפשית וגופנית . אני רוצה עזרה ומושיטה את ידי ואוחזת בכל הכוחות שיש לי. אבל הקול החזק שולט בי :.ומפיל אותי לבור ואני מבולבלת כי אני לא רוצה לחזור אחורה לאישפוזים ואני ממש אוטטו שם. ומצד שני :-אני נסחפת אחרי הזרם והמשקל לרדת עוד ועוד .שבתוכי אני יודעת לאן זה יוביל ,היתי שם בסרט הזה .אבל שוב פעם הגל ,והסחף, והבילבול ,הבכי, התיסכול. והלהעלם מהעולם .בלאגן בראש! אשמח עם תחזרי אלי! אני נמצאת במסגרת שיקומית בדירה עם שותפות . יש לי מדריכה שמלווה אותי 4 פעמים בשבוע. למשך שעה . ומחוץ לשעות העבודה שלה זה קצת בעיה ,שאני מצלצלת כשאני במצוקה וזה קורה בעיקר אחרי שאני אוכלת. ואני שמחה שכיום יש יותר מודעות לנושא כי כשמחלתי פרצה לא אני ,ולא משפחתי ,ואפילו בית ספרי לא ידעו מה זה.בתודה מראש וגם עם לא יתאפשר לך שתדעי שכבר עזרת לי לפרוק את מצוקתי על המחשב בביטוי בכתב אחרי שהיתי מתוסכלת ולא יכולתי להרגע ולשבת בשקט אחרי שסיתי לאכול אז שוב תודההההההההה!
עדן יקרה שמחתי שפרקת את שעל ליבך. אני כל כך מבינה את מה שעובר עליך ובאיזה מצוקה את נמצאת. ייתכן והטיפול בו את נמצאת כיום אינו מספיק עבורך דיו אולי כדאי לשלב אותו עם מטפלת בחוץ שאליה תוכלי לפנות כל הזמן גם בשעות קשות שכלו כל הקיצים. אני יודעת כמה זה נורא כשאת נמצאת במצוקה וחייבת לדבר עם מישהו ואת לא יכולה לצלצל כי שעת הטיפול הסתיימה אין דבר נורא מזה. נסי לשלב זאת עם עוד מטפל שיהיה כל העת זמין עבורך שיהיה לך על מי להישען וממי לקבל עיצה בכל שעה קשה.את חייבת לשאול את עצמך את השאלה האם את באמת רוצה לצאת מהמקום הנורא הזה או שבכנות לא כל כך טוב ונוח שם? כשתחליטי שאת רוצה בכנות לצאת משם את חייבת לקבל טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי שבו תטפלי בשורש הבעיה, תתמודדי עם הפחדים והקשיים שהביאותך לתך האנורקסיה ותנסי ללמוד לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך מחדש. זה תהליך ארוך אך שווה כל רגע כי בסופו תרוויחי את חייך בחזרה.
שבוע טוב לך אורלי היקרה! מאוד שמחתי לשמוע ממך בחזרה שכתבת לי בדיוק בזמן המתאים.דבר ראשון רציתי לשאול עם את מכירה מטפלת שתוכל לעזור לי בנושא המתיש הזה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מקסימהבתחום האכילה כבר שנתיים וגם חזרתי לדיאטנית .אבל בכנות נשבר לי מהמצב האיחסה הזה והמעייף והטלטול הנואהזה בלחפש עזרה שלא מבינים שאני במצוקה אפילו האנשים הקרובים אלי . אני רוצה לשטף אותך קצת יותר ולפרוק את המצוקה שכרגעאני נמצאת בה ירדתי במשקל בחודש וחצי 12ק" אבל בסהכ הורדתי 18 ק"ג עד כה ואני עדין חשה שמנה ומשקרת לעצמי שאני מתמודדת לבד למרות צוות שמלוה אותי הגובה שלי הוא 176ס"מ וכרגע אני שוקלת 61ק"ג כן היתי מלאה והיתי צריכה להשאיל את השומן הסקתי המון בספורט אינטנסיבי כל יום במכון כושר שעתיים וחצי אימון על בטן ריקה .יש לי בעיות בגב חלקם נוצרו כנראה ממעמץ גופני חזק ככה אומרים ובנוסף להראבות הקיצוניות שהתלוו בקור וירידה בדופק וכו... אני לא מסתדרת עם משפחתי מישנשארתיאיתו בקשר זאת אחותי הגדולה שנשואה וגםאיתהיש ויכוחים סביבהנושא ש קשה לחיות ככה ויש לי שאיפות להתקדם בחיים ללמוד יותר ולהקיים זוגיות חזק בלי ויכוחים וכמובן משפחה בעתיד אתהחג העברתי אצל המשפחה שלהחבר שלי ושםדווקא הסתדרתי יפה אכלתירגילותעמתי בלי לפחד כמעט מהכל אבל אני אחרי ארבעה ימים של חגוהרבה אוכל חוששת לפני שעה סימתי לאכולוכבר הכל בהתרוקנות למזלי הטוב זה נתן הרגשה טובה שזה כבר לא בתוכי ולא הקאתי שאני נגד הקאות אבל אני לא רגועה כלל מחר חוזרים לשיגרה ולי החיים ממשיכים ועוברים ואפילו הפסיכיאטר לא שם לב שאני במצוקה ואני בלב ברירה מסכימה איתו ויש לו ידע רב בנושא הזה אבל אמר שאני מטופלת טוב ויש צוות שמקיף אותי והכל בסדר .כתבתי מכתב לתל השומראצל איתן גור למרות החששות והפחדים אבל נעלצתי לותר על הטיפול הקשה הזה מסיבות שלא הפרט אני מרגישה פרה וצועקת מביפניםשנמאס לי אבל רק בתוכי כי כנראה שאני עדין לא בסכנה ומבחינתי מה שאני רואה זה מציאות אחרת מהחיים האמיתיים ואניחושבת שאני שמנהולא אוהבים אותי באמת וכנראה זאת הדרך לרדת עוד במשקל ולהעלם ולהיגמר ובתוכי יש מאבק להישאר בחייםובלבול שאני הולכתלאיבוד וזה שקר שאני נהנת מהחיים שבשבילי ובשביל כולם שמסביבי זה סבל אחד גדול. אני ישבתי במשך עשר דקות ובכיתי מה רוצים ממני אני כבר לא יודעת גםהפנימי שבתוכי וגם מטפליי ומשפחתי ןחברי והחבר שלי אני אחרי ארבעימים של המון אוכל והגוף שלי לא מעקל זאת חושבת שוב לאלאכול ממחר לצום ולחזור להתעמלות ריצה הליכה וכו..... נשבר לי ואני לא יודעת מה עלי לעשות בשביל שיאמינו לי ולא יבלבלו אותי הכל גורם לילבלבול וסתם רדיפה אחרי הקול הפנימיוהמצב בייש והתוקפנות יתר שגורמת לי להסתגר בעצמי ולברוח לעולםמשלי הבדידות מכל האנשים ולהביט לעולם בכעס ולהגיד ככה אני ולהשלים עםהמצב כפי שהוא. התקדמתי המון בשנתיים האחרונות אשטף אותך בעוד דבר קשה היתי פוצעת וחותכת את גופי במשך עשר שנים.וחשבתי שלעולם לא אנצח אבל שנתיים של גמילה ואני כבר לא שם במקום הזה .יש געגוע לפעמים.לכאב אבל אני לא רוצה לחשוב על זהאפילו כאב זה דבר גדול וכרגע את הכאב שלי אני מוציאה בהרעבה עצמית שגם זהסוג של פגיעה עצמית רבל אולי "יותר טב ככה ולחתוך רכוש שהוא גופי ולהסתובב עפ צלקות ותחבושות ורדיפה איך להסתיראת זה "ברוך ה'נפטרתי ממצב אחד ומאבק חיים לא קל . ומה הלעה לחיים העתידים שלי וההוווה . שאני מאבדת הכל . פרקתי את מצוקותי לאט עתה ותודה ענקית אורלי יקרה שאת כאן בשבילי ועוזרת לי להתפרק ועכשיו אוכל ללכת לישון ולהתעורר ליום חדש . רגועה יותר מלפני שעה הסערה חלפה לה להיום ומחר יום חדש,ממשיכים לחיות את מה שאפשר .תודה לך ושבוע מבורך שיהי לך ושנה טובה . עדן שם בדוי .