הסוד יצא

בשישי האחרון סיפרתי לו. שכבנו במיטה ואמרתי לו שאני מוכנה לגלות לו את מה שלא העזתי לגלות עד עכשיו. סיפרתי שיש לי התקפים של אכילה שאחריהם אני מקיאה. הוא שתק. שאלתי אותו אם יש משהו שהוא רוצה לשאול אותי. הוא שאל אם אני דוחפת אצבע. אמרתי שכן. שוב שתיקה. "מה עוד?" שאלתי. הוא שאל אם כשאני מקיאה יש קולות או שאני מקיאה בשקט. היה לי קצת מוזר שמכל הדברים זה מה שמעניין אותו. המשכנו לשכב עוד כמה דקות ואז קמנו להתארגן ליציאה. באותו ערב ישבנו במסעדה. עד עכשיו הדבר היחידי שהייתי מזמינה במסעדות היה סלט. לפני שיצאנו ביקשתי ממנו שכשנגיע למסעדה נזמין ביחד מנה, לא סלט, ונאכל אותה ביחד. ביקשתי ממנו שגם אם הוא רואה שאני משתפנת שלא יוותר לי. הזמנו אורז עם נתחי עוף. הוא שם לי בערך 4 כפות בצלחת. אכלתי הכל. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה 10 שנים (להוציא את התקופה בתל השומר) שאכלתי אורז מבלי להקיא אותו. למחרת עשינו הליכה ארוכה ביחד ודיברנו.הוא אמר שאחד הדברים שמטרידים אותו זה איך, במצבי, אני אוכל להשתלב באורח החיים שלו שכולל שהיות בחו"ל. הוא שאל אותי איך אני אסתדר במקום אחר בלי האוכל שלי, בלי המשפחה התומכת, החברות, המסגרת הטיפולית. הוא אמר שהוא לא יכול לדאוג לי 24 שעות, הוא חייב לדעת שאני יכולה לדאוג לעצמי, שאני מספיק חזקה להסתדר לבד גם במקום זר. והוא צודק. היום כל האנרגיות שלי מתבזבזות על ההתעסקות עם האוכל. הוא אמר שהוא לא רוצה להציב לי דד ליין אבל שבאיזהשהוא מקום יש לנו שנה וחצי עד השליחות הבאה שבה הוא צריך לראות שאני משתפרת. אמרתי לו שאני לא רוצה להשלות אותו. ההבראה היא תהליך ארוך. אני לא אהייה בריאה בעוד שנה אבל יכולה להיות במצב יותר טוב מאשר עכשיו. אני מרגישה שעכשיו זה רגע האמת. עכשיו הוא יודע ואני לא יכולה יותר להעמיד פנים שזה לא קיים. ויותר מזה, עכשיו מוכרחה להתחיל להבריא. ביקשתי ממנו שמעכשיו כל סופשבוע שאנחנו ביחד נצא למסעדה או ניפגש עם חברים ונאכל ביחד מנה שעד עכשיו לא העזתי. ביקשתי מחברה ללימודים שבהפסקות תשב איתי ותאכל איתי אוכל שנביא מהבית. התייעצתי עם רופא המשפחה אולי לחזור ולקחת את הכדורים נגד חרדות. הייתי רוצה גם לנסות שוב טיפול בקואצ'ינג. אני מרגישה שאני רוצה לשנות דברים אבל מאוד מבולבלת.

אצבעונית יקירתי אני מצדיעה לך את בחורה מדהימה ואמיצה וחבר שלך צריך להיות הכי גאה בך בעולם. בעזרת השם עם רצון שלך ותמיכה שלו ואהבה שלו את תצאי מזה כמו גדולה. אני יודעת שזה מסע לא קל ומסע ארוך ומייגע אבל יקירתי את לא יודעת כמה את תרוויחי את תרווחי את חייך חזרה, שוב תהיה בנאדם מאושר ולא אדם שמבזבז כל היום אנרגיות על האוכל והקלוריות. כל הכבוד לך כי עכשיו את מתחילה בלי פחדים ובלי שקרים עם דף נקי והבחור אם הוא אוהבת אותך הוא יתמוך ולא יברח. זה מבחן היחסים שלכם כרגע. חוץ מזה יקירתי אני רוצה להמליץ לך על מטפלת מדהימה מכפר סבא שטיפלה באביטלי שלי שמה נורית בלומנפלד הטלפון שלה 097454950 והיא מדהימה. נוריתי היתה בעצמה בהפרעות אכילה עד גיל 40 ויצאה מזה וכיום היא מטפלת כבר מעל 14 שנה בהפרעות אכילה ועוזרת לאנשים שחולים במחלה בכל הגילאים. היא תלמד אותך כמו שהיא לימדה את אביטל לאהוב את עצמה, לקבל את עצמה מחדש , להתמודד עם הפחדים להתמודד עם הקשיים והבעיות ולהתמודד עם הקשיים ולא לברוח מהם. שווה לך לנסות ללכת אליה תני לזה צאנס. את אביטלי שלי היא הצילה פשוט נתנה לה חיים ולימדה אותה לחיות מחדש. אני קיבלתי ילדה במתנה.אין ספק שיש לך המון פחדים וחששות וצריך לדעת להתמודד איתם אל תרוצי ישר לכדורים זה לא ייתן כלום זה כמו שיש חור ושמים משהו לסתום אותו במקום לתקן אז זה זמני אבל זה לא קבוע טפלי בבעיות חשוב ללכת למטפל בשיחות ולקבל כלים נכונים. בהצלחה יקירתי ושוב אני מורידה בפניך את הכובע על האומץ שלך, את מדהימה.

מזדהה עד עמקי נשמתי איך עד עכשיו הוא לא קלט כלום? לא משנה... בהצלחה ברור שאת יכולה