אחרי קריאת הספר שכתבת

קודם כל - כל הכבוד על דרך ההתמודדות שלך. על ההבנה ועל זה שלא עזבת את הבת שלך לרגע. חשבתי על זה.. אם אני אעשה מה שהבת שלך עשתה באותו בוקר, מי בדיוק יהיה שם כדי לזהות את זה? אף אחד. ההורים שלי אומרים שזו האחריות שלי להתעורר בבוקר ולא שלהם להעיר אותי. השבוע זו הפעם הראשונה שאמא שלי העירה לי שאני נראית אנורקסית (נו שיט.. כמה חודשים שאני חיה מ 400-600 קלוריות ליום). שלא יהיו אי אלו אי הבנות, אני ממש לא מתכוונת לנסות לבחון שום דבר. כשהפסיכולוג שלי אמר לי שאני מרעיבה את עצמי למוות - הגדרתי את זה כ"סוף הרומנטי שלי". הכינוי שלי בקרב החברות הוא מורטישיה אדמס. אין לי ספק שעם המשלשלים שאני לוקחת והמצב הקרדיולוגי האישי שלי זה לא הולך להיות קל אבל גם אין לי שום בעיה עם זה. נהייתי פריקית של ספרי אנורקסיה למיניהם. אוהבת לקרוא על, ללמוד על, לתמוך ב.. אבל עדיין לא מסוגלת כשהפסיכולוגית אומרת לי את המילה הזו להתחבר אליה. זה קרדיט עצום מדי לדעתי. לא מגיע לי. יש אנשים שהם פלונטרים קשים מדי לפיתרון ואני אחת כזו. את זה הבנתי השבוע בפעם הראשונה.

יעל יקירתי העיניים שלי דומעות כאשר אני שומעת על כך שאמא שלך לא ממש אכפת לה ומזיז לה מה שקורה, אז קודם כל עצוב לי שזה ככה כי את הילדה שלה ודבר שני אני קצת מבינה אותה כי היא נמצאת במקום של פחד גדול כי בתוך תוכה היא מבינה אבל לא רוצה לקבל את העובדה שהבת שלה אנורקסית מכל המשתמע מכך. יקירתי האם את רואה כך את המשך חייך? האם את מאושרת במקום של לחיות כל הזמן בבזבוז אנרגיות נוראי על האוכל ועל ההרעבה. עד מתי? לכי קבלי טיפול טוב ונסי אולי אולי לצאת משם זה שווה כל מאמץ תרוויחי את חייך חזרה.

לפני שעה כשהרגשתי מגעילה על שוקולד שאכלתי אמא שלי אמרה לי שזה לא בריא לאכול שוקולד לא רק בשביל הקלוריות. שאני לא צריכה להשמין (בטח שלא. אני צריכה לרזות). איך אני רואה את החיים שלי או לא זו לא השאלה - ולא, אני לא רואה אותם. אולי לא מאושרת אבל גם מפחדת מהרגע להרפות מהירידה במשקל. עוד קידומת ועוד אחת. אחרת אני ארגיש שאני טובעת. אני בטיפול אצל פסיכולוג טוב להפרעות אכילה.