ליתר דיוק

המסכנים האמיתיים הסובלים מהפרעת אכילה אם כבר הם אלו שנתקפים בולמוסי אכילה ואוכלים עד אפס מקום ותחושת התפוצצות!! לאחר מכן מרגישים תסכול ושנאה גדולה כלפי עצמם! הגיע הזמן שמישהו ידגיש את זה כי בד"כ כשאומרים הפרעות אכילה מרחמים על האנורקסיות והבולמיות והאכלנים הכפייתים לדעתי הם באמת בעלי הפרעת אכילה ואף בעיה נפשית. זאת כאשר בכל פעם לאחר בולמוס האכילה מבטיחים לעצמם שלא יחטאו כך שוב בניגוד לאנורקסיות בעלות כוח הרצון החזק לא לאכול כלל או בולמיות שאולי אוכלות ככמות אכלני היתר אבל דואגות להוציא(ולא אמרתי בדרך טבעית) ולפחות לא מרעילות להן את הגוף כמו אכלני היתר.

כל הפרעות האכילה מסוכנות ובכולן מרגישים שנאה ותסכול כלפי עצמן כל הפרעה זה מהסיבה האחרת שלה.האנורקסיות גוזרות על עצמן גזר דין מוות בהרעבה. הבולמיות אוכלות עד אין קץ ואחר כך מרגישות גועל מעצמן ומקיאות ומקיאות בלי סוף וגורמות לעצמן נזק ומסכנות עצמן מאוד. וגם אכלי יתר כפייתיים מרגישים תסכול ושנאה כלפי עצמם בכך שהן מוצאים את הפתרון והנחמה באוכל ולכן הפתרון הוא פשוט בלטפל בבעייה ולא לברוח ממנה וכמה שיותר מהר.

השאלה היא איך? כשאת בת 17, והדיאטה הראשונה שלך היתה בגיל 13 וחצי בה ירדת כ10 קילו באופן מבוקר אצל דיאטנית ומאותו רגע מתחייבת לאכול את כל הירקות בבית כדי להראות שאת ממשיכה לשמור,אבל כשאת נמצאת לבד את יכולה לחסל את כל העוגות בבית ואין למי לספר ולבקש עזרה..