למי שמכיר אותי פה..

וגם למי שלא.. אני צריכה עזרה. אז למי שלא מכיר, אני בת 18 אף פעם לא הייתה לי הפרעת אכילה ממשית, סתם רק מחשבות כל הזמן. זה עבר לי מזמן, ומשום מה עכשיו זה חזר. אני לא יכולה ככה! אני לא מרשה לעצמי לאכול יותר מהארוחות הרגילות, כלומר לא חטיף, מעדן, עוגה.. שום דבר מזה. אני ממש מפחדת מהשמנה. אני נשקלת כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום. אם אני מרשה לעצמי לאכול אני מתייסרת אחר כך. ממש מתייסרת, התחושה הכי נוראית שהיתה לי בחיים, וזה לא עובר לי. בגלל זה אני מפחדת לאכול. אבל אני לא יכולה ככה, זה משגע אותי. אני פשוט לא יכולה לאכול! השיא היה כשאתמול הלכתי עם ידיד למסעדה, ואכלנו יותר מדיי. זה ממש הציק לי, בצורה בלתי נסבלת, לא הפסקתי לחשוב על זה. כמובן שבאתי הביתה ונשקלתי, ומן הסתם המשקל הראה שעליתי.. זה הרג אותי. אז הקאתי את זה. זו פעם ראשונה שאני מקיאה, לפני כן לא הצלחתי או שלא העזתי. העניין הוא שעכשיו אני מפחדת לאכול, כי אז אני יודעת שאני אייסר את עצמי, ויכול להיות שזה יוביל שוב להקאה ואני לא רוצה. מה גם שאני כל כך מודעת לכל העניין של ההפרעות אכילה שזה מה שמעצבן כאן.. כל המודעות הזאת לא עוזרת. אני לא יודעת למה זה חזר לי, אני לא יודעת מה לעשות אבל אני חייבת להפסיק את זה איכשהו, אני חייבת לחזור לאכול נורמלי, אני פשוט משתגעת. עזרה מישהו?

היי מתוקה, אני עוד זוכרת אותך מהתקופה של הילה... שמחה לשמוע שהייתה תקופה שקטנה יחסית. את נשמעת קצת נסערת - קשה לך עם המחשבות הטורדניות הקשורות למשקל, עם נקיפות המצפון סביב האוכל ועם ההקאה אתמול שמהווה בעצם שילוב של שני הקשיים האלה. ראשית, אני חושבת שטוב שכתבת כאן, טוב שאת מודעת לבעייתיות ולנזק.את גם מודעת לכך שאת חייבת להפסיק את זה, הקול הבריא כן נמצא שם בתוכך - רק צריך לחזק אותו כרגע. מאמי, דבר ראשון את צריכה להחליט שהקאות הן מחוץ לתחום. היום זה עדין בשליטתך, אך ככל שתעשי זאת יותר פעמים ככה יהיה קשה יותר להיגמל מזה. אני רוצה להזכיר לך משהו שהילה כל הזמן הייתה כותבת כאן לבנות: "הקאות משמינות". בואי נחשוב על זה רגע בצורה הגיונית... נניח שאכלת משהו ושתית בקבוק מים גדול. בקבוק מים שוקל קילו וחצי = ז"א שתראי עלייה של קילו וחצי במשקל. זו באמת עליה? יש כאן צבירת שומן? זה רק מים שייצאו אח"כ. ההקאה פועלת על עקרון דומה. מקיאים מים, מלחים, חלק מהאוכל - אז ברור שהמשקל יירד - אבל זו לא ירידה אמיתית... וחלק גדול מהדברים כן נספגים בגוף. ברוב המקרים, בולימיות אינן בתת משקל בדיוק מהסיבה הזו. בנוסף, הבולימיה גורמת לצבירת שומנים באיברים הפנימיים דבר שאינו בריא וגם אינו תורם אח"כ לשמירה על משקל. ויש גם כמובן נזקים ממשיים להקאות: התפוררות השיניים, חיוורון, פגיעה בבלוטות הרוק, חוסר איזון באלקטרוליטים (בעקבות שיבוש מאזן המלחים בגוף - גורם הרבה פעמים להפנייה למיון), נזקים למערכת העיכול - קיבה ושט..., נשירת שיער, בצקות, סיכון לדום לב ועוד הרשימה ארוכה. את באמת צריכה את זה? את בת 18, כל העתיד לפניך (וואו, איזה משפט של סבתות) - אל תהרסי אותו. רק את יכולה להחליט איך "המחר" ייראה. הפרעות אכילה הורסות כל חלקה טובה. אני בקשר עם הרבה בנות שסובלות מה"א שונות. את יודעת כמה מהן מספרות שבני הזוג שלהם עזבו אותן? לא יכלו להתמודד עם ההקאות? או בכלל עם יתר הסימפטומים? הרי זה לא מסתיים בהקאה אחת. זה הולך ומחמיר. הידיעה שהאוכל עומד לצאת יכולה להוביל לבולמוסים מאוד, אבל מאוד קשים. אני מכירה מישהו שסיפר לי שהוא הגיע למצב של עשרות הקאות ביום. את כל החיים שלו הוא בילה בשירותים. זה מה שאת מאחלת לעצמך? כפי שזה נשמע, את צריכה קצת כלים שיעזרו לך למתן את החשש מאוכל. האם שיחות עם פסיכולוגית זה משהו שבא בחשבון מבחינתך? או באופן כללי - קצת טיפול שיאזן אותך וימנע ממך ליפול? ובכלל - מה התוכניות שלך? את אמורה להתגייס/לעשות שירות לאומי/ללמוד/לעשות משהו אחר? מתוקה, תחשבי על הדברים שכתבתי לך. מחכה לשמוע ממך.

קראתי את תשובתה של חברתי לפורום ואני מסכימה עם כל מילה שאמרה. עצם ההתעסקות סביב האוכל והקלוריות וכן לאכול ולא לאכול מצביעה על כך שישנה הפרעת אכילה ופה הבעיה- כי עצם הפחד והחשש מהקלוריות והעלי במשקל מצביעה על בעיה שחייבת להיות מטופלת ואי לכ את צריכה טיפול בשיחות וזו לא בושה. המון אנשים מקבלים עזרה נפשית אין כל בושה להודות שיש בעיה וצריך לקבל עזרה הבעיה היא כשמתכחשים לבעיה וזה לא נראה לי קיים אצלך כי את נשמעת בחורה חכמה ואמיצה ומודעת לעצמה. את חייבת לעצור זאת וכמה שיותר מהר ההקאות הן הרסניות וקטלניות הן הורסות כל חלקה טובה וכמו שחברתי אמרה רב הבנות שמקיאות לא רזות כי לא משנה מה תוכל הרוב ישאר בגוף ומה שמקיאים זה רק הנוזלים והמיצים של הקיבה אף פעם לא מקיאים ממש הכל ולכן הקלוריות נשארות אך הנזק נגרם. תעצרי את כדור השלג הזה כל עוד את יכולה ומהר.

אני חושבת שקבוצות התמיכה של OA - overeaters anonymous - אכלני יתר אנונימיים יכולות לעזור. יש אתר באינטרנט. יש הרבה פגישות בארץ ובפגישות האלה משתתפים/משתתפות כל אלה שיש להם בעיות אכילה. מומלץ אנו מטפלים במה שמוביל אותנו לאוכל, ולא רק את בעית האכילה עצמה. או בעית אי האכילה. שווה לנסות. בהצלחה