דילמה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי.... לפני שלוש שנים סבלתי מאנורקסיה... ההורים שלי נמנעו מלאשפז אותי ולכן הייתי כל היום בבית עם חונכות, במשך כמעט שנה עד שיצאתי מזה...(בערך) התגייסתי, ועשיתי שירות מאוד משמעותי.. בסיס סגור והייתי מ"כית. היום, ובכלל במהלך החצי שנה האחרונה יש החרפה במצב...רוצים להוציא אותי מהצבא על נפשי, ואני מקיאה באופן קבוע בין פעמיים לחמש פעמים בשבוע.. לא עקב התקפיי זלילה, סתם כי מפחיד אותי לאכול. זה הגיע למצבים מאוד לא נעימים והקאות לא מתוכננות מראש, פשוט בגלל תחושת אשמה וחוסר שליטה נוראית!!! אומנם ירדתי במשקל מספר קילוגרמים, אבל אני עדיין במשקל תקין ולא צמה, אלה מנסה לפחות לאכול לפי תפריט, ללא הצלחה מרובה. אני מטופלת אצל פסיכיאטרית, פסיכולוגית ודיאטנית באופן קבוע, ולאחרונה חזרתי לאכול עם חונכת חמש ארוחות בשבוע. הבעייה היא שאני לא מצליחה לאכול את התפריט בשלמותו בגלל החרדה, ואני לא מליחה להפסיק להקיא. אני מתלבטת אם להתאשפז, אני לא בתת משקל... וזה נראה לי בושה שילדה שנראית בריאה כמוני תתאשפז... כאילו אני לא מספיק חולה...ואין לי לגיטימציה. מה דעתך? תודה...... אני!
בוקר טוב, ראשית, כל הכבוד על ההחלטה להתגייס ולעשות שירות משמעותי למרות האנורקסיה. עושה רושם שיש לך הורים תומכים ודואגים וזה מאוד חשוב. את מתארת הרגשה לא נעימה של חוסר שליטה וטיפול שכרגע אינו מצליח לשים קץ להקאות. אשפוז לדעתי הוא מאוד מומלץ. אני יכולה לספר לך שבתקופה שאני הייתי מאושפזת היו עימי מספר בנות שהיו מקיאות - אף אחד מהן לא הייתה בתת משקל. חולי לא נמדד רק באמצעות תת משקל אלא מתייחס לסימפטומים באופן כללי. ובכלל - למה להגיע למצבים יותר קיצוניים של תת משקל? למה להגיע למצב של זונדה? או למצב של אשפוז מאוד ארוך? יש לך הזדמנות לעצור את זה כאן ועכשיו - תעי זאת. חבל לבזבז זמן. היו איתי מאושפזות שהיו גם חיילות - הצבא כן יכול להפנות לאשפוז בתל השומר (מספחים לר"מ 2). זו לא בושה להתאשפז ושתינו יודעות שלא משנה אם את נראית בריאה או לא - את זקוקה לטיפול וכדאי לקבלו כמה שיותר מהר. איך זה בעצם עובד? את מגיעה לתל השומר לאינטייק - שם את פוגשת פסיכולוגית ודיאטנית. הן מתרשמות מהמצב ומחליטות אם יש צורך באשפוז או שטיפול מרפאתי יכול לעזור. לכי לשם, תשמעי מה הם אומרים... אין לך מה להפסיד... עדיף לטפל בנושא הזה כבר מאשר לתת לו ללכת ולהחמיר. חבל לבזבז את החיים בעיסוק תמידי סביב האוכל, הקלוריות, ההקאות... יש לך המון מה לתרום מעצמך, המון יכולות, המון מה להשיג... אל תוותרי על כל אלה. בהצלחה!
אין ספק שאת במצב לא קל בכלל ואם לא תעצרי אותו בזמן ומהר המצב רק ידרדר. אין שום בושה באשפוז ולא משנה איך את נראית נהפוך הוא מרביתן של הבנות הבולמיות הוא שהן אינם שדופות כמו האנורקסיות ולכן קשה לזהותן אך להקיא זה יותר גרוע מלא לאכול זה שורף כל חלקה טובה שם בפנים בגוף. את חייבת לקבל עזרה ומהר. במחלקות האשפוז יודעים איך לטפל בבנות במצבך ולעזור להן ומעבר לאשפוז את זקוקה לפסיכולוגית טובה או לכל מטפל שמטפל בתחום שתלמד אותך להתמודד עם הפחדים שבך והכי חשוב עם הפחד הגדול מהאוכל. עד שלא תתעמתי עם הפחד ותתמודדי איתו זה לא יעזור גם אם תעלי במשקל ותפסיקי להקיא זה יאיים עליך כל הזמן ולכן חשוב לטפל בזה והגיע למטפל טוב שזה התחום שלו. קבלי עזרה אל תתמהמהי ויאמר לזכות משפחתך שתומעת ואוהבת ומסייעת וזה חשוב מאוד כי המון בנות אין להן את זה כי ההורים ממשכים הלאה בחייהם וחיים בהכחשה סביב המחלה והבנות הללו ממש מסכנות ולך שיש תמיכה ואהבה קחי אותן והשתמשי זאת לטובה כדי לצאת מהמקום האפל הזה שאת נמצאת בו כרגע.
