עזרה!

שלום, פעם הייתי אנורקטית,אף פעם לא איבחנו לי את זה אבל אני יודעת. יצאתי מזה לבד. התגייסתי לצה"ל ולפני כמה חודשים התחלתי לשרת שבוע בבסיס ושבוע בבית. כשאני בבסיס אני חוששת שחזרתי להיות אנורקטית,אני אוכלת שני גזרים, שני מלפפונים וקצת קוטג' ביום, קראתי על אנורקסיה באינטרנט והכל שם תקף לגבי. בבית לעומת זאת אני אוכלת הרבה, לפעמים אפילו בצורה כפייתית, אני מחפשת אוכל והרבה,גם כשאני לא רעבה, זה מציק לי שאני משמינה בבית אבל אם כבר אני אוכלת משהו שהוא לא ירק אז אני מרשה לעצמי לאכול כבר הרבה מכל מה שאני אוהבת. אמרתי למפקד שלי שאני חושבת שיש לי הפרעת אכילה והייתי בפגישה אחת אצל קב"ן שבמהלכה זרקתי לו שאני אוכלת קצת בצבא והמון בבית.אף אחד לא התייחס לזה ברצינות.יש לציין כי איני רזה מדי אך איני מלאה. האם זה מסוכן? מה עלי לעשות?

מאי יקרה, עושה רושם שדפוסי האכילה שלך אינם תקינים. המעברים הקיצוניים בין הרעבה בבסיס לזלילה בבית גורמים לנזקים. חשוב לטפל בזה. במסגרת הצבא יש טיפול בהפרעות אכילה (בחר"פ). לפעמים הם גם מפנים למקומות טיפול חיצוניים. בצבא יש גם דיאטניות כך שאין בעיה בהבט הזה. לדעתי הקב"ן לא ירד לסוף דעתך. מציעה לשוחח על כך עם רופא היחידה ולבקש הפנייה נוספת לקב"ן. אמרת ש"זרקת לו שאת אוכלת קצת בצבא...". לא מספיק לזרוק לו. צריך להגיד לו מפורשות שאת חוששת שיש לך הפרעת אכילה שמתבטאת בתזונה מינימאלית בצבא ובאכילה מרובה בבית. חשוב מאוד מאוד לא להזניח את זה. בהצלחה. ואת כמובן מוזמנת להמשיך ולשתף בהתפתחויות... :)

מאי יקרה הצבא ידיו קצרות מלהושיע מי שנמצא במחלה אין להם את המשאבים ואת הכלים להוציא בנות מהמחלה או בכלל לטפל במחלה. הם לא יודעים אפילו איך לגעת בנושא אך אם תבואי ותגידי שאת בבעייה בהחלט יבינו ינסו לעזור במה שאפשר וימליצו לך לפנות הלאה לעזרה מקצועית. הצבא היום יותר פתוח ולא אטום כמו פעם לנושא אך עדיין אין להם את הכלים כדי לטפל. את היית חייבת מפורשות להגיד לרופא שאת עם הפרעת אכילה ולא לרמוז לו. אני מניחה שהוא היה מנסה לעזור לך עד כמה שהוא יכול. היה מפנה אותך לקב"ן והיה מנסה להפנות אותך ולראות איך אפשר לעזור ולהקל עליך . בוודאי שזה מסוכן אם תמשיכי כך המצב רק ידרדר ככדור שלג וחבל. עצרי את זה כל עוד אפשר.