רפואה אלטרנטיבית - תגובות בעקבות המאמר ב"הארץ"

דוד העלה לפני שבוע את המאמר של בני מוזס שביקר (במילים עדינות) את הרפואה האלטרנטיבית, במיוחד את ההומאופטיה. כדאי מאוד לקרוא את התגובות לכתבה של ד"ר מיכל יקיר, יו"ר האגודה להומאופטיה קלאסית, ואבנר שילה, שהיה חולה סרטן ומטפל כיום בדמיון מודרך. כדאי גם לקרוא תגובות הקוראים בפתח הגיליון. תגובה מגבלות הרפואה בעקבות מאמרו של בני מוזס, "אשליית הרפואה האלטרנטיווית" (מוסף "הארץ" 17.6) מה זה מוכיח? נחרדתי לקרוא את המאמר, שהתיימר להיות מדעי אך ניכר בכתיבה דמגוגית וחסרת בסיס הגיוני. נעבור בקצרה על כמה מהטיעונים שהועלו: חולת סרטן פנתה ל"רפואה אלטרנטיווית", הטיפול בה לא הצליח והיא מתה: כמה חולים אנו מכירים, שהטיפול (המערבי) בהם לא הצליח? מה זה מוכיח? הבחינה המדעית: ישנם כיום די מחקרים מבוקרים היטב, שמאששים שיטות שונות של רפואה אלטרנטיווית - והומיאופתיה בכללן. לשלול אותם רק משום שהם מאשרים משהו שאיננו מסכימים אתו, גובל בילדותיות. ובאותו קו מחשבה: אם נשלול את המחקרים הללו, אין שום סיבה שלא נשלול את הרפואה כולה, המבוססת על אותו סוג של מחקרים. במשך עשר שנים עסקתי באוניברסיטה העברית במחקר בתחום ההומיאופתיה. המחקר הניב תוצאות חיוביות - גם כשחזרנו עליו פעם נוספת. את המחקר בדקו חמישה בודקים שונים והוא התקבל כתזה לתואר הדוקטור. לפי המאמר, יש לשלול את שיקול דעתם של חוקרים באוניברסיטה ולהגדיר אותי ואת החוקרים שהשתתפו במחקר (פרופ' צבי בנטואיץ ופרופ' שולמית קרייטלר) כאנשים חסרי יושר. המחקר האומלל של ז'אן בנבניסטה: המחקר לא בדק הומיאופתיה, אלא מנגנון מסוים היפותטי - שהקשר שלו להומיאופתיה רחוק. העובדה שייתכן והיה מעורב במחקר חוסר יושר אינה מעידה על הומיאופתיה - אלא על החוקר. ישנם הרבה מחקרים במדעי החיים (כפי שכותב מוזס בעצמו) שלא נעשו כראוי, שלא לדבר על כך שרוב המחקרים כיום ממומנים על ידי חברות התרופות. האם זה שולל את אושיות הרפואה או המדע? מבחינה מדעית, מחקר אחד שאינו מוכיח משהו - אינו מהווה שלילה של אותו דבר. עד תחילת המאה ה-20 לא הוכח קיומם של חידקים מעבירי מחלות, ובזמנו של גלילאו גלילי לא יכלו להוכיח שכדור הארץ מסתובב סביב השמש; מה זה הוכיח? העובדה שמיליונים פונים לרפואה אלטרנטיווית אכן מעוררת קנאה, אבל האם אפשר לשלול את זכותם לחשוב בעצמם? האם מותר לד"ר מוזס להחליט כי כל אותם מיליונים טועים, ורק הוא, מוזס, צודק? בכך הוא הופך את כל אותם פונים לטיפשים, ואת כל אלפי המטפלים שעובדים במסירות, ומוכנים להקדיש שעתיים לחולה - לרמאים. זו האשמה חמורה מאוד. ואגב, שאלת תם: אם המטפל האלטרנטיווי מוכן להקדיש שעתיים מזמנו לכל אדם - על חשבון כך שיראה פחות אנשים, וירוויח פחות - מדוע אין הרופא (המערבי) מוכן לכך? צודק ד"ר מוזס בדברו על הצורך בבדק בית ברפואה הקונוונציונלית - אבל אין זה שולל את הרפואה כולה. באותו אופן, יש צורך לערוך בדק בית ולמסד באופן מושכל גם את הרפואה האלטרנטיווית, אך לא לחסל אותה או להכפיף אותה לאלה שאינם מבינים בה דבר - כפי ששואף הכותב. רבים נעזרו ברפואה האלטרנטיווית - במקום שהרפואה הקונוונציונלית לא הועילה - וחיי רבים אף ניצלו בזכות הרפואה ה"נקלה" הזאת. יש חשיבות לפתוח בדיון ענייני ובשיתוף פעולה בין כל אלה שייעדו את עצמם לטפל בחולים - מדענים, רופאים ומרפאים כאחד - זו טובת החולה לאמיתה. מיכל יקיר מודיעין ד"ר מיכל יקיר היא יו"ר האגודה להומיאופתיה קלאסית ליהנות משני העולמות בני מוזס טועה ומטעה את הרבים. ראשית, הוא מתעקש לכנות את הרפואה המשלימה "אלטרנטיווית", אף על פי שרוב המטפלים והמטופלים זנחו זה זמן רב את המונח הזה. מניסיוני כמטופל וכמטפל שנים רבות ברפואה משלימה (בעיקר עם חולי סרטן) למדתי, כי הרוב המוחלט של המטופלים הפונים לרפואה משלימה אינם מפנים עורף לרפואה הרגילה, אלא ממשיכים לקבל טיפולים קונוונציונליים לפי הצורך. גם מטופלים שהחליטו לוותר על טיפול רפואי מסוים או לדחותו, ממשיכים במעקב רפואי כדי לקבל מידע מהימן על מהלך מחלתם או החלמתם. שימוש נבון במה שיש לשני סוגי הטיפול להציע, משפר במקרים רבים את ההבראה, ומביא במקרים מסוימים לידי כך שחולים שאובחנו כעומדים למות בתוך חודשים ספורים, חיים שנים רבות בבריאות מצוינת. שנית, מוזס תוקף את הרפואה המשלימה על כך שאינה עומדת בדרך כלל במבחני ההוכחות המדעיות המקובלות. זה לא מפריע לו להשמיע נבואות זעם אפוקליפטיות, חסרות כל ביסוס מדעי, על חורבן הרפואה וקיצור תוחלת החיים של האוכלוסיות המשתמשות ברפואה משלימה. טענות אלו אינן מתיישבות עם ההיגיון ועם ההיסטוריה של הרפואה. במאה הקודמת חלה התפתחות עצומה של הרפואה המדעית-הטכנולוגית. התפתחות זו גרמה לאשליה שרפואה זו היא חזות הכל, ושהרופאים יודעים הכל על מחלות ובריאות. לקראת סוף המאה חלה התפכחות מאשליה זו ואנשים רבים (ואני בתוכם) הבינו שרופאים אינם יודעים הכל, ושלרפואה המדעית-הטכנולוגית אין תשובות מוחלטות לכל בעיות הבריאות האנושיות. בעקבות תובנה זו החלה תופעה חיובית של פנייה לשיטות טיפול ורפואה אחרות. שיטות אלו, המאופיינות בגישה טכנולוגית פחות ואנושית יותר, צוברות פופולריות בדרכים המסורתיות של התנסות אישית מוצלחת, המלצות מפה לאוזן, אמון במטפל וניסיון מצטבר. אולי אלו דרכים זוהרות פחות מניסויים מדעיים סטטיסטיים, אבל הן אמינות וחשובות לא פחות מהן. כדאי לזכור שאנשים ישנו, אהבו, צחקו, בכו וטיילו באוויר הצח עוד לפני שהוכח מדעית שפעולות אלו מועילות לבריאות. אפילו במקרים שבהם טיפולי רפואה משלימה הוכחו במחקרים מדעיים, מוזס אינו משתכנע. "ממצאים אמפיריים כגון אלה, שעומדים בניגוד גמור לתיאוריות מוצקות", הוא כותב, "אינם יכולים לשנות את הבנת המציאות". במלים אחרות הוא אומר: אני את דעתי כבר קבעתי, ואל תבלבלו אותי עם עובדות. לצד דוברים כמוזס במערכת הרפואית, אני שמח שישנם גם רופאים נאורים יותר, צנועים ופתוחים יותר, המוכנים להכיר במגבלות הרפואה המדעית, ולשתף פעולה מרצון עם מטפלי הרפואה המשלימה לטובתם של המטופלים. אנחנו (הרופאים, המטפלים והמטופלים) מעדיפים - ומוכיחים שאפשר - ליהנות משני העולמות. אבנר שילה כפר ורדים אבנר שילה הוא מטפל בדמיון מודרך, ושותף למחקר על החלמה מסרטן, יחד עם פרופ' גרשם זיצ'ק מהאוניברסיטה העברית http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=590549&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=590547&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

כרגיל מה נעשה בלעדייך