מחקרים על נוגדי חמצון ותוספי מזון בכלל

יש מאות מחקרים. וכל ספר העוסק בנושא מביא חלק מהם. הפורום הזה לא מיועד לכך. תחפשו ותמצאו. אבל אם אתם מתעקשים,מצאתי אחד מיני רבים סתם כי פתחתי ספר:"מבין כל המחקרים הבינלאומיים הללו , הגדול ביותר בוצע באיטליה, על ידי באגיו ושות'.המחקר כלל 2664 חולים באי ספיקת לב,ממספר מרכזים רפואיים.לאחר שהחולים נטלו קיו - 10,אצל 80% מהם חל שיפור טאצל 54% מהם חל שיפור משמעותי,ב-3 קטגוריות של תסמיני המחלה העיקריים...." כמויות המזון שיש לצרוך על מנת להשיג רמות מיטביות של חומרים חיוניים: ויטמין E : 33 חבילות תרד 12 ק"ג חמאה 80 אבוקדו בינוניים 80 פירות מנגו 1 ק"ג גרעיני חמנית 23 כוסות של נבטי חיטה 1.5 ליטר שמן תירס מתוך הספר :"מה שהרופא שלך אינו יודע על רפואה תזונתית עלול להרוג אותך" מאת ריי סטראנד (M.D.) הוצאת פוקוס

תוספי מזון נוגדי חמצון וסרטן. קיים כיום ויכוח נוקב בין מצדדי השימוש במתן תוספי מזון כמו ויטמינם ומינרלים לחולי סרטן ובין השוללים מתן תוספי מזון לחולי סרטן. ברצוני להבהיר במאמר זה מהם היתרונות של מתן תוספי מזון לחולי סרטן . ובכן להלן הכללים בהם יש מומלץ לתת לחולי סרטן תוספים. יעילות נוגדי החמצון מותנית בעומס החמצוני בו נמצא החולה. מערכת החיסון פועלת טוב יותר כאשר יש בה נוגדי חמצון. עומס חמצוני זה מותנה בתנאי הסביבה בו הוא נמצא,בתזונתו ואו בטיפולים שהוא עובר, מקובלים או טבעיים. חמצון יתר יכול לעצור שגשוג של תאים סרטניים (כמו במתן כימוטרפיה) או לעזור לשגשוג התאים הסרטניים. הדבר מותנה ברמת החמצון. נטילת נוגדי חמצון יכולה להועיל לשגשוג תאי סרטן, לעצור אותם ואף לקטול אותם. כאשר צורכים נוגדי חמצון ביחד עם תוספים טבעיים אנטיסרטניים אחרים כמו פטריות ביופלוונואידים, יעילותם רבה יותר או לפחות אינה מזיקה. שילוב של מספר נוגדי חמצון מאפשר התנגדות לחמצון רבה יותר מאשר מתן נוגד חמצון בודד. לא מומלץ לתת נוגד חמצון בודד . לדוגמה ויטמין C לבדו יכול לגרום לספיגה מוגברת של ברזל הגורם לחמצון היכול להגביר שגשוג תאים סרטניים. כאשר כמות רמת נוגד החמצון גבוהה מאוד, קימת אפשרות לחמצון מוגבר בתא הסרטני . בדרך כלל קורת תופעה זו עם מתן תוסף בודד או בעירוי. מצב זה הוא רצוי מבחינת המטופל שכן בחמצון רב תאי הסרטן מתים. מרבית הטיפולים הכימותרפיים פועלים על עקרון יצירת חמצון רב, נוגדי חמצון יכולים לצמצם השפעת החמצון . מחקרים רבים בבעלי חיים דוחו כי נוגדי חמצון לא הגבירו את גדילת תאי הסרטן ולא פגעו ביעילות הכימותרפיה. סוגי רמות החמצון והשפעתם על רמת השגשוג של התאים הסרטניים: כידוע הכימותרפיה קוטלת תאים בהם יש חלוקה מוגברת. > כאשר רמת החמצון בתאים בריאים היא נורמלית, רמת השגשוג של תאי הסרטן היא נמוכה. > כאשר רמת החמצון בתאים הבריאים בינונית , רמת השגשוג של התאים הסרטניים גבוהה. > כאשר רמת החמצון בתאים הבריאים גבוהה תאי סרטן מתים כאשר רמת החמצון גבוהה מאוד, כמו בכימותרפיה, שגשוג תאי הסרטן ייעצר הן בגלל נזקי החמצון הרב והן בגלל חמצון שומנים שיהוו גורם שלילי ביצירת השגשוג. במצב זה מתן נוגדי חמצון יצמצם החמצון ויצירת שמנים מחומצנים ולכן יגבירו שגשוג תאי סרטן. מצב זה הוא לא רע בהכרח. שכן ברמת חמצון זו הקיימת במצב של מתן כימותרפיה עם נוגדי חמצון, שגשוג התאים טוב לטיפול הכימותרפי שכן קטילת התאים מתאפשרת במצב של חלוקת התאים מוגברת.. מעבר לכך במצב של חמצון , נוגדי חמצון יכולים לגרום לתמותת תאי סרטן בגלל אפוטוזיס, התאבדות תאים. כאשר מטופל אינו עובר טיפול כימותרפי רמת החתמצון בינונית. במצב זה נוגדי חמצון יכולים לעצור חלוקת תאים על ידי כמה אפשרויות: רצפטורים גורמי גדילה, חלבון קינז C ’ וגורמי העתקת הDNA . כיון שמערכת החיסון זקוקה לנוגדי חמצון כדי לתפקד טוב יותר , נטילת תוספי מזון מחזקת את מערכת החיסון ובכך תאפשר עיכוב בפעילות תאי הסרטן או אף עצירת הפעילות . מתן נוגדי חמצון חשוב גם במניעת חזרה של התאים הסרטניים לאחר טיפולים כימוטרפיים. לדוגמה: 65 חולי סרטן שלפוחית שתן שנטלו תוספי מזון מעבר לRDA , המחלה חזרה שוב אצל 41 אחוזים לעומת 91 אחוזים לאחר 5 שנים. natural compound in cancer therapy. john boik. 2001 p179-202 ומעבר לתיאוריה מה אומרים המחקרים ? במאמר שפורסם ב 1003-1008 : 13 : ONCOLOGY 1999 נכתב כי מתן תוספי מזון במהלך טיפול כימותרפי פוגע ביעילות הטיפול הכימותרפי ומשבש את יכולתו לעזור לחולה הסרטן. המאמר מסתמך על 31 מחקרים רפואיים , אף לא מאמר אחד המאשר כי התערבות בתוספי מזון נוגדי חמצון יכולים לפגוע במהלך הטיפול הכימותרפי. לעומת זאת קיימים מאות מאמרים הכוללים ניסויים במעבדה, בחי ובבני אדם התומכים במתן תוספי מזון נוגדי חמצון במהלך הטיפול. במאמר שפורסם בשנת 1999 לאחר סקירת 77 מאמרים ב : JOURNAL OF AMERICAN COLLEGE OF NUTRITION : 18 הוברר כי תוספי מזון נוגדי חמצון מגבירים את האפקט הכימותרפי וההקרנות. כמו כן הגיעו החוקרים למסקנה כי נוגדי החמצון משפיעים על החלוקה ופעילות הגנים בתאי הסרטן. במאמר אחר שפורסם ב ALTERN MED REV 1999 : 4 :304-329 נסקרו 180 מאמרים התומכים במתן תוספי מזון נוגדי חמצון במהלך טיפולים כימותרפיים. במאמר שפורסם בשנת 1997 ב NUTRITION AND CANCER :29: 97-103 נבדקו מאמרים במשך 20 השנים האחרונות ולא נמצא מאמר אחד הטוען כי ויטמינים בכל שילוב ממריצים פעילות נוגדת אפופטוזיס (התאבדות תאים ) בתאי סרטן. טענה אחרת של מחבר המאמר השולל מתן תוספי מזון היא, כאילו תוספי המזון גורמים לקיצור תוחלת החיים גם היא השערה ללא כל ביסוס מחקרי. הכלל הראשון בטיפול הרפואי קובע הוא שאין לגרום כל נזק למטופל . המחבר טוען כי הבטיחות של הטיפול בחולי הסרטן חשובה לו, ושילוב של ויטמינים נוגדי חמצון יפגע בביטחונם של החולים . זהו כמובן לעג לרש, שהרי עובדה היא כי הטיפול הכימותרפי יכול לגרום לפגיעה בכבד בלב, בכליות, בעצבים, הנו טטרוגני ,מסרטן ומוטוגני . 40 אחוזים מחולי הסרטן נפטרים מתזונה לקויה ו 40 עד 80 אחוזים מהחולים בכל סוגי הסרטן סובלים מסימנים קליניים של תזונה לקויה. ההנחה כי רעילות הטיפול הכימותרפי גורם לסילוק רכיבי מזון חשובים לחולי הסרטן. מחקרים רבים מצביעים על יכולת נוגדי החמצון להגביר קטילת תאי סרטן ולהאריך את תוחלת החיים של החולים כאשר מבוצע שילוב עם טיפול מקובל. במחקר שפורסם ב CELL 1994 :79:573 טוענים המחברים כי לעיתים קרובות תאי הסרטן אינם יכולים להתאבד בעקבות הטיפול הכימוטרפי וכי חומרים שיזרזו את תהליך האפופטוזיס הם שיעזרו בקטילת תאי הסרטן. נוגדי חימצון אכן פועלים לתהליך אפופטוזיס. קיימים לפחות מאה חמישים מחקרים התומכים במתן תוספי מזון במהלך הטיפול. מחקרים מעטים יחסית שנעשו רובם בתנאי מעבדה ואינם משקפים מצב קליני אמיתי , אינם תומכים במתן תוספי מזון במהלך הטיפול כימוטרפי. כיון שידוע כי הכימוטרפיה אינה יעילה במרבית סוגי הסרטן ומכיון שתוספי מזון מצמצמים את תופעות הלואי של הטיפול הכימוטרפי, ועל פי מחקרים רבים אף קוטלים תאי סרטן, יש מקום לשלבם עם הטיפול הכימוטרפי ובמקביל אין למנוע מחולי הסרטן את הטיפול התזונתי

במחקרים שפורסמו בשנתיים האחרונות, המסכמים עשרות ניסויים קליניים, לא נמצאה במרבית המקרים השפעת תוספים על מהלך המחלה בחולי סרטן. כמו כן לא נמצא יתרון ברור של תוספים בהשוואה לדיאטה ים תיכונית בריאה במניעת סרטן. מתנהלים עתה מחקרים רבים נוספים בנושא זה. Role of vitamins, minerals AND supplements in the prevention AND management of prostate cancer. Int Braz J Urol. 2006 Jan-Feb;32(1):3-14. The authors review the current literature on the complementary AND alternative medicines most frequently utilized by prostate cancer patients AND those at risk for the disease. Products covered are vitamin E, vitamin A, selenium, zinc, soy, lycopene, pomegranate juice, green tea AND omega-3 fatty acids. There is no definitive proof that any of the nutritional supplements discussed can impact the course of prostate cancer OR its development. The authors believe that simply taking a standard daily multivitamin should be sufficient to ensure that patients have the appropriate levels of vitamins AND minerals without risking the over utilization of vitamins, minerals, AND supplements which can lead to numerous negative side effects. ------------------------------------------------------------------------ Proc Nutr Soc. 2005 Nov;64(4):543-53 Micronutrients: dietary intake v. supplement use. Whilst clinical deficiency of micronutrients is uncommon in the developed world, a suboptimal intake of certain micronutrients has been linked with an increased risk of chronic diseases such as CVD AND cancer. Attention has therefore focused on increasing micronutrient status in order to theoretically reduce chronic disease risk. Increasing micronutrient status can involve a number of approaches: increasing dietary intake of micronutrient-rich foods; food fortification; use of supplements. Observational cohort studies have demonstrated an association between high intakes of micronutrients such as vitamin E, vitamin C, folic acid AND beta-carotene, AND lower risk of CHD, stroke AND cancer at various sites. However, randomised intervention trials of micronutrient supplements have, to date, largely failed to show an improvement in clinical end points. The discordance between data from cohort studies AND the results so far available from clinical trials remains to be explained. One reason may be that the complex mixture of micronutrients found, for example, in a diet high in fruit AND vegetables may be more effective than large doses of a small number of micronutrients, AND therefore that intervention studies that use single micronutrient supplements are unlikely to produce a lowering of disease risk. Studies concentrating on whole foods (e.g. fruit AND vegetables) OR diet pattern (e.g. Mediterranean diet pattern) may be more effective in demonstrating an effect on clinical end points. The present review will consider the clinical trial evidence for a beneficial effect of micronutrient supplements on health, AND review the alternative approaches to the study of dietary intake of micronutrients. ----------------------------------------------------------------------- Ann Pharmacother. 2005 Nov;39(11):1870-8 Vitamin E supplementation in cardiovascular disease AND cancer prevention: Part 1. OBJECTIVE: To review clinical trials evaluating the safety AND efficacy of vitamin E supplementation in cardiovascular disease AND cancer prevention. DATA SOURCES: Using the MeSH search terms alpha-tocopherol, tocopherols, vitamin E, cardiovascular diseases, cancer, malignancy, AND clinical trials, a literature review was conducted to identify peer-reviewed articles in MEDLINE (1966-July 2005). STUDY SELECTION AND DATA EXTRACTION: Published materials including original research, AND previous meta-analyses were included. Only English-language articles AND trials on vitamin E alone OR in combination with other vitamins OR minerals were reviewed. Emphasis was placed on prospective, randomized, double-blind, placebo-controlled clinical trials. DATA SYNTHESIS: Eight clinical studies demonstrated contradicting results regarding the benefits of vitamin E in the prevention of cardiovascular disease AND cancer. There is enough evidence from large, well-designed studies to discourage the use of vitamin E in the primary prevention of cardiovascular disease. Secondary prevention requires more adequate clinical trials with selected populations to examine protective effects of vitamin E in cardiovascular disease. The findings of the studies reviewed do not provide evidence that vitamin E may reduce the risk of cancer; thus, at the present time, we do not recommend daily vitamin E intake for cancer prevention is not recommended. CONCLUSIONS: Available data do not support the supplementation of vitamin E in cardiovascular disease AND cancer prevention. ------------------------------------------------------------------------------------------- J Clin Oncol. 2005 Nov 10;23(32):8152-60 Role of diet in prostate cancer development AND progression. Increasing evidence supports the important role of nutrition in cancer prevention, including prevention of prostate cancer. In this review, we summarize data for some of the most consistently observed dietary associations for prostate cancer incidence, briefly consider possible postdiagnostic effects of nutrition on prostate cancer progression/survival, discuss new but limited data on diet-gene interactions, AND comment on current areas of controversy for future research focus. Potential protective dietary elements include tomatoes/lycopene, other carotenoids, cruciferous vegetables, vitamin E, selenium, fish/marine omega-3 fatty acids, soy, isoflavones AND polyphenols; whereas milk, dairy, calcium, zinc at high doses, saturated fat, grilled meats, AND heterocyclic amines may increase risk. It is important to note that randomized clinical trial data exist only for vitamin E, calcium, beta-carotene, AND selenium (all of which suggest inverse OR no association). Several genes, such as MnSOD, XRCC1, AND GST, may modify the association of specific nutrients AND foods with prostate cancer risk; AND further research is warranted to confirm these initial observed relationships. Until further clinical trial data are available on specific supplements AND prostate cancer prevention, it would be prudent to emphasize a diet consisting of a wide variety of plant-based foods AND fish; this is similar to what is recommended (and what is more well established) for the primary prevention of heart disease. -------------------------------------------------------------------------------------- J Gen Intern Med. 2006 Jul;21(7):735-44 Antioxidants vitamin C AND vitamin e for the prevention AND treatment of cancer. OBJECTIVE: To evaluate the evidence of the supplements vitamin C AND vitamin E for treatment AND prevention of cancer. METHODS: Systematic review of trials AND meta-analysis. DATA SOURCES AND MAIN RESULTS: Thirty-eight studies showed scant evidence that vitamin C OR vitamin E beneficially affects survival. In the ATBC Cancer Prevention Study Group, no statistically significant effect of treatment was seen for any cancer individually, AND our pooled relative risk (regardless of tumor type) for alpha-tocopherol alone was 0.91 (95% confidence interval [CI]: 0.74, 1.12). All cause mortality was not significant. In the Linxian General Population Trial, the relative risks for cancer death for vitamin C (combined with molybdenum) was 1.06 (95% CI: 0.92, 1.21) AND for vitamin E (combined with beta-carotene AND selenium) was 0.87 (95% CI: 0.76, 1.00). We identified only 3 studies that reported statistically significant beneficial results: vitamin C (in combination with BCG) was found to be beneficial in a single trial of bladder cancer AND vitamin E (in combination with omega-3 fatty acid) increased survival in patients with advanced cancer. In the ATBC trial, in analyses of 6 individual cancers, the prevention of prostate cancer in subjects treated with alpha-tocopherol was statistically significant (RR=0.64, 95% CI: 0.44, 0.94). CONCLUSIONS: The systematic review of the literature does not support the hypothesis that the use of supplements of vitamin C OR vitamin E in the doses tested helps prevent and/or treat cancer in the populations tested. There were isolated findings of benefit, which require confirmation.