אשמח אם תוכלו למקם אותי....

אני אישה בריאה מאוד. בת 47, תמונת רקע : ספורטאית - לפני שבועיים השתתפתי בטריאטלון הראשון שלי :-) רצה 5, 10 ק"מ ועד חצאי מרתון כבר -6 שנים. בשבוע האחרון הייתי מצוננת וסבלתי מכאבי שרירים ללא חום - כנראה סוג של שפעת. אתמול בבוקר הרגשתי תחושה של נימול בחצי הפנים הימני מתחת לשפה. פניתי למוקד טלפוני והאחות אמרה לי לחייך. הבחנתי כי זווית הפה שלי אינה עולה למעלה בחיוך. כיוון שבסה"כ הרגשתי טוב החלטתי להמשיך את יומי ולעבוד, לאחר מכן לארח. בערב - כאשר חייכתי - בני משפחתי הזדעזעו מהחיוך שלי והכריחו אותי לפנות למוקד רפואי. כיוון שכל המוקדים נסגרו - נשלחתי לחדר מיון. שלושה רופאים קבעו בבדיקה בנחרצות שמדובר בפציאליס מרכזי משמאל ושלחו אותי ל- CT ראש שיצא תקין תודה לאל. גם אני רואה בבירור חיוך עקום בזווית הפה הימנית. אז איך זה יכול להיות שהנוירולוג אמר לי שאינו רואה הבדל בין שני צידי הפנים אם באופן ברור הפה שלי עקום ושלושה רופאים ראו זאת וגם בני משפחתי ???? קיבלתי נוזלים ואספירין והוא ציין שליתר בטחון יש לערוך בירור ווסקולרי וטיפול באספירין עד סף הבירור וכן לנוח. מרגישה קצת דבילית..... אשמח לתגובה

1. לא כתבת בפנייתך שנבדק על ידי נוירולוג שלא ראה הבדל. 2. למה את מרגישה דבילית? הוא צריך להרגיש דביל שלא ראה פסיאליס ברור. 3. אם יש פסיאליס מרכזי ו-CT תקין, מן הסתם את צריכה לעבור MRI שרואה טוב יותר את החומר הלבן של המח+ אכן בירור ווסקולרי+ תפקודי קרישה ובירור דלקתי/ אוטואימוני. 4. תצלמי את פנייך עם וללא חיוך לשם תיעוד ולשם מעקב בהמשך. 5. מקווה שתמשיכי את עיסוקייך בספורט

לאחר מנוחה הפנים ישרות יותר ומתעוותות הרבה יותר לאחר שעות של פעילות ? תודה על תגובתך ההגיונית והכנה. לגבי הספורט - בודאי שאמשיך וכמה שיותר מהר :-)