הי מיכל, הפחד הוא בגלל ההזדקקות הזו. אני משער שזה קשור לכך שבעבר, במצבים ש*באמת* היית תלויה - זה היה מפחיד מאוד. אודי
הי מיכל, נראה לי שאת יכולה להיות זו שמספרת על הפחד מהתלות ומהזדקקות, לא?... אודי
הי מיכל, את רוצה לעזוב בדיוק בגלל שאת כל כך צריכה אותה. זה פחד מתלות ומהזדקקות... ומול פחד, כידוע לנו - מתעמתים. אודי
הי מיכל, הפחד הוא בגלל ההזדקקות הזו. אני משער שזה קשור לכך שבעבר, במצבים ש*באמת* היית תלויה - זה היה מפחיד מאוד. אודי
הי מיכל, נראה לי שאת יכולה להיות זו שמספרת על הפחד מהתלות ומהזדקקות, לא?... אודי
הי מיכל, את רוצה לעזוב בדיוק בגלל שאת כל כך צריכה אותה. זה פחד מתלות ומהזדקקות... ומול פחד, כידוע לנו - מתעמתים. אודי
הי נטע, את כמובן צודקת. הרי הקושי לתת אמון לא מגיע יש מאין. זו תגובה ליחסים ראשוניים בעייתיים שלימדו אותך שאי אפשר לסמוך... והדרך ליצור יחסי אמון היא על ידי הרבה זמן והרבה "הוכחות" שניתן לסמוך עליו. הוא לא יבהל ממך - והאמון שלך בו יתחזק. זה תהליך ארוך, סיזיפי, עם לא מעט נסיגות. אבל עלייך לסמוך עליו שהוא יידע להכיל אותך... אודי
שלום אביבה, אני מציעה לך לנסות טיפול באלטרולט, 10 מג בערב כשעתיים לפני השינה. תרופה זו מסייעת להפחתת כאבים בפיברומיאלגיה ויעילה במיוחד לכאבי ראש. בברכה
שלום יוסי, אני שמח על השאלה, משום שאני רואה את עיקר מטרתו של פורום ייעוץ פסיכולוגי באינטרנט כעזרה כצעד ראשון לקראת פנייה לטיפול פנים אל פנים. פנייה לטיפול היא צעד קשה מאוד ואתה ראוי להערכה על האומץ לבקש עזרה כדי לפנות. מדובר גם בהתגברות על דעות קדומות לפיהן פנייה לטיפול היא צעד של חולשה, כשלמעשה זהו ביטוי לאומץ, גם על נכונות להיחשף בפני אדם זר וגם על ויתור על שליטה ונכונות להפקיד חלק מהרווחה הנפשית שלך באופן חלקי וזמני בידי אדם שעדיין אינך מכיר. החששות שלך, אפוא, טבעיים, נורמאליים ומובנים, במיוחד כשאתה צעיר וזה הטיפול הראשון שלך. הואיל ומדובר בחששות נפוצים כל כך, גם אנו המטפלים רגילים להם ומשתדלים, כל אחד בדרכו, להקל ככל האפשר על הפנייה ועל המבוכה שבמפגש הראשון או אפילו במפגשים הראשונים. ראשית, חשוב שתדבר עם המטפל על עצם הקושי לפנות. אמנם לא זה הנושא שלשמו אתה פונה, אך חשוב מאוד ללבנו כבר בהתחלה. אולי הוא גם מבטא חששות להתחיל קשרים בכלל, חרדה חברתית, קושי לתת אמון, פחד מתלות ועוד נושאים רבים אחרים שהקושי לפנות לטיפול מייצג אותם. לכן חשוב מאוד לחלוק את הקושי עם המטפל, עוד בטלפון. שנית, אתה יכול לקבוע בינך לבין עצמך ו/או תוך שיתוף המטפל שמדובר בפגישת התייעצות אחת. בעצם זה מאוד דומה לדייט. אפשר לחפש בן זוג לכל החיים, אך זו מטרת-על. המטרה הצנועה הקטנה יותר היא לקבוע דייט הכרות אחד ואני מציע לך לאמץ את הצעד הקטן הזה גם לגבי קביעת פגישת הכרות ראשונה אחת עם מטפל שאינה חייבת להיתפס כ"חוזה לכל החיים". אתה חושב שתוכל לעשות את זה? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
שלום ליאור, מפנייתך ברורים שני דברים: (א) שאת סובלת מאוד מהפרעות שונות ו-(ב) שאת חשה תסכול מהטיפול, שלהרגשתך אינו עוזר לך. ראשית, ייתכן מצב שטיפול מסוים אינו עוזר. לא מדובר בכישלון של המטפל או בכישלון של המטופל אלא בחוסר התאמה. אני לא בטוח שזה מה שקרה בטיפול הנוכחי, בייחוד אם לוקחים בחשבון את העובדה שבכל זאת את נמצאת בו תקופה לא קצרה ובכל זאת עדיין לא עזבת. שנית, לא הייתי רואה בתגובתה של המטפלת הודאה בכישלון או בטעויות, אלא תגובה הוגנת ובלתי רכושנית שלה המאפשרת לך לנסות את מה שאת אומרת שאת רוצה, טיפול קוגניטיבי. (שימי לב שאת מעמידה אותה במצב בלתי אפשרי, מבחינה זו שאם הייתה עומדת על כך שתישארי אצלה, בוודאי היו לך טענות מסוג אחר, אולי שהיא מעוניינת רק בכספך ואולי שהיא רכושנית ולא מאפשרת את עצמאותך ואם היא מאפשרת לך לעזוב, את גם זוקפת זאת לחובתה). שלישית, לעניין האשמה - פסיכולוג אינו פועל על תקן של שופט. אם עברת התעללות מינית בגיל צעיר, אינך אשמה בכך, בלי קשר למקרה הספציפי ולכן הפסיכולוג אינו צריך להיות נוכח במקום כדי לשפוט מי אשם. ברור שהילד אינו אשם. לסיכום, את מתארת מכלול של קשיים רבים ונכבדים הדורשים טיפול. אם להרגשתך מיצית את מה שיש לטיפול הנוכחי להציע, זכותך כמובן לנסות טיפול אחר באותה גישה או בגישה אחרת ואני משוכנע שהמטפלת הנוכחית שלך תאפשר לך "דלת פתוחה" לחזור אליה במידה ולא תהיי מרוצה מהטיפול החדש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
לפי התאור נראה שיש צורך בטיפול תרופתי לא נראה לי שפסיכולוג (שאינו רופא) ימליץ על סוג התכשיר פנה לפסיכיאטר תתגברו על הבושה והסטיגמה חשוב יותר להתרפא