בדיקת PET CT מזהה גרורות סרטניות. לא ניתן לזהות תאים בודדים. הטחול הוא איבר לימפטי, אבל פגיעה בטחול נדירה.
שלום לך דוד, כללית, לדעתי, שלושה- ארבעה חודשים לאחר החלמה מלאה מחבלה שכזו, כאשר בדיקות ההדמיה והאולטרסאונד מראות ספיגה מלאה של ההמטומה, ניתן לחזור לפעילות צלילה בהדרגה כפי שאפשר לפעילות ספורטיבית אחרת.
טל שלום, מדובר במחלה ויראלית, שלעיתים עלולה להסתבך. הימנעות מפעילות גופנית חשובה כדי למנוע סיבוכים מסכני חיים (קרע בטחול). הטיפול הוא בעיקר תומך: מנוחה ושתיה מרובה, הקלה סימפטומטית על חום וכאבים. במקרים של סיבוכים כמו זיהום חיידקי משני או נפיחות בגרון שחוסמת מעבר אוויר, יש לפנות לרופא לקבלת טיפול. ליאת
בדיקת PET CT מזהה גרורות סרטניות. לא ניתן לזהות תאים בודדים. הטחול הוא איבר לימפטי, אבל פגיעה בטחול נדירה.
שלום לך דוד, כללית, לדעתי, שלושה- ארבעה חודשים לאחר החלמה מלאה מחבלה שכזו, כאשר בדיקות ההדמיה והאולטרסאונד מראות ספיגה מלאה של ההמטומה, ניתן לחזור לפעילות צלילה בהדרגה כפי שאפשר לפעילות ספורטיבית אחרת.
טל שלום, מדובר במחלה ויראלית, שלעיתים עלולה להסתבך. הימנעות מפעילות גופנית חשובה כדי למנוע סיבוכים מסכני חיים (קרע בטחול). הטיפול הוא בעיקר תומך: מנוחה ושתיה מרובה, הקלה סימפטומטית על חום וכאבים. במקרים של סיבוכים כמו זיהום חיידקי משני או נפיחות בגרון שחוסמת מעבר אוויר, יש לפנות לרופא לקבלת טיפול. ליאת
אינני יכול להגיד מבלי להכיר כל הפרטים
אחרי ההחלמה וכשהטחול חזר לגודל תקין , אפשר לחזור להתאמן בצורה סדירה . צריך להמנע לפחות שלושה חודשים ממאמצים אינטנסיביים וכמובן מסוגי ספורט שקשורים במכע פיזי כגון משחקי כדור ואומנויות לחימה בהצלחה ד"ר כץ
איני יודע מדוע הטרומבוציטים עלו אצלך, אולי תגובה לזיהום ? בגלל סיבה אחרת ? אולי בגלל פגיעה בטחול במהלך הניתוח או אחריו (תרומבוזה של וריד הטחול ?) ? אבל.... א. זה כשלעצמו לא נראה כגורם לגרד ב. את הדחיפות איני יכול לקבוע מכאן. תרומבוזה של וריד הטחול זה נושא דחוף, תגובה לזיהום - בכלל לא דחוף... את זה יכול לקבוע רק רופא שבדק אותך. בשחרור 38,000 ??? אולי 380,000 ?
זה מולד בד"כ אלא אם כן היה ארוע של טראומה שכלל קרע בטחול ופיזור תאי טחול בחלל הבטן. בד"כ אין לכך כל משמעות מעשית, אבל הידיעה חשובה. גגל לפי accessory spleen
אם השאלה היא סבירות באחוזים- איני יודע להשיב על השאלה. תעקבי אחר מצבך. אם את בסדר- כנראה אין שום פגיעה משמעותית- בטחול, בכיליה, במעי, בשחלה, בשרירים... אם חל שינוי מהותי במצבך הבריאותי- גשי להבדק. נ.ב- תמיד בתאונות צריך לבדוק למה זה קרה ולפעול למניעת תאונה חוזרת- למשל להזיז את השולחן למקום אחר או לעגל את הפינות אם אי אפשר להזיז.
שלום מאי מאוד נמוך
לאלון שלום, איני יכול לתת לך חו"ד המבוססת על ניסיון אישי בתרופה שכן אין זה בתחום התמחותי. כללית, אין תרופות בעולם, אף "הפשוטות ביותר" והשגרתיות ביותר שלא ייחסו להן אירועים רפואיים חמורים. בכ"ז אנשים נוטלים אותן!! בתרופה שאתה מדבר נראה לי שהאפשרות לסיכון רבה יותר. ובכ"ז, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. היות ובחיי היומיום אדם נוטל סיכונים מחושבים לרוב ולו למשל סתם נסיעה... לדידי, השיקול שלך הוא ערכיך מול נטילת סיכון מסויים. מידע פרטני יותר תצטרך לקבל מן הסתם ממי שמכיר את התרופה לפנאי ולפנים - רופא הימטולוג או רופא העוסק בהשתלות מוח עצם. שבת שלום.
פגיעה בטחול עלולה לגרום לדימום בחלל הבטן ויש לעקב אחרי ספירת הדם, הופעה של כאבים או ירידת לחץ דם. מומלץ לקבל אינפורמציה מהכירורג המנתח.
רק קרע בטחול שהסתדר, סיכוי קלוש
שלום, ילדים רבים סובלים ממחלת הנשיקה והסיכוי לקרע של הטחול הוא נמוך ביותר. הוא צריך לחטוף חבלה משמעותית בבטן כדי לסבול מבעיה זאת. החום הגבוה הוא תוצאה של המחלה ואכן זה מתיש ולא נעים אך חולף עם הזמן. כפי שכתבתי הסיכוי לדימום פנימי הינו נמוך ביותר. בכל מקרה זה מחלה שחולפת מעצמה וצריך סבלנות.
נאוה, אין מקום לדאגה, מחלההנשיקה הינה מחלה שכיחה אשר כאשר אובחנה יכולה לגרום לחום אף 3 שבועות ויותר. קרע בטחול לא יכול שלא להתבטא בכל עוצמתו , מדובר בדימום פנימי נרחב אשר באופן נדיר ביותר מתרחש במחלת הנשיקה וזאת רק בילדים המתאבקים או מחשקים כדורגל...מומלץ מנוחה ומעקב רופא מטפל בלבד.
שלום עדי, 1. קרע בטחול מחייב בד"כ התערבות כירורגית (אך בלי קשר לכך, סיבוך זה הינו נדיר ב'מחלת הנשיקה'). 2. הפרעה קלה ב'תפקודי הכבד' הינה אופיינית ל'מחלת הנשיקה', ובד"כ חולפת באופן עצמוני. הרבה בריאות אפי
שלום חיים מיקומה של הכליה השמאלית הוא ליד הטחול . כל משיכה של הכליה מזיזה גם את הטחול .
שלום שי קשה מאוד בשטח לכולם לאבחן פגיעה בטחול . באם הדימום אינו מסיבי אפשר לא לנתח להשאיר הפצוע במיטה ולעקוב אחר כמות הדימום .
שלום. לטחול תפקיד הקשור למערכת החיסונית של הגוף וכן יש לו תפקיד ביצור הדם (בעיקר בתחילת החיים). למעשה, בגיל הבוגר ניתן להסתדר טוב מאוד ללא הטחול. לכן, במחלות מסוימות או כשיש פגיעה בטחול (למשל בתאונת דרכים), מעדיפים לכרות אותו.
טראומה גדולה לבטן כפי שעברת יכולה לגרום להתפתחות הדבקויות במעי וכן להפרעות תנועתיות של המעי והופעה של תסמונת המעי הרגיש. אני חושב שכדאי לך להתיעץ עם גסטרואנטרולוג בעיקר לגבי הטיפול המומלץ במקרה זה מכיוון שבירור בד"כ לא יעלה דבר במקרה כזה. ד"ר גל
שלום יוני ניתן להעזר בכירורג ובגאסטרואנטרולוג שיכולים כל אחד להוסיף מניסיונו. מדובר בפגיעה מאד נרחבת במערכת העיכול שיכולה לגרום למגוון של הפרעות תיפקודיות שהדבקויות היא רק אחת מהן. הדבקויות לרוב גורמות לחסימה חלקית והטיפול לפעמים מחייב ניתוח חוזר אך תמונה של עצירות ושלשול לסרוגין אינה התמונה הקלאסית. מקווה שעם הזמן התלונות יחלפו, בברכה,
שלום יוני. הבעיה יכולה להיות הן מהדבקויות הן מבקע והן משינויים בספיגה . רצוי התחלת ברור עי גסטרואנטרולוג
התשובה היא כן. התופעות אכן עללות להגרם כתוצאה מהדבקיות לאחר ניתוח. הבעיה שהטיפול הוא ניתוח נוסף שעלול לגרום להדבקיות אחרות. הנושא בתחום הכירורגיה
יוני שלום. צר לי לשמוע על פציעתך הקשה. הדבקויות הן בעצם רקמת צלקת הנוצרת בתוך הבטן לאחר כל ניתוח בטן, ולכל מי שעבר ניתוח בטן יש הדבקויות בחלל הבטן. הרוב המכריע של האנשים חי עם ההדבקויות בשלום וללא כל בעיות, אולם בחלק קטן מהחולים יכול מעי "להתפס" בהדבקות וליצור חסימת מעי. חסימה כזו יכולה להווצר בכל שלב בחיים, ולרוב נפתחת בטיפול לא ניתוחי, אך לעיתים דורשת ניתוח לפתיחתה. יש מעט אנשים שיש להם חסימת מעי חלקית כרונית, אולם מדובר במצב נדיר, שלרוב גורם לכאבי בטן אך לא לעצירות ושלשולים לסרוגין, וסביר שהיו רואים סימנים לכך ב CT. הדבקויות מטופלות על ידי כירורגים, ולעיתים נדירות כאשר אנו חושבים שזו אכן הבעיה אנו מציעים פתרון ניתוחי (למרות שגם הוא גורם להדבקויות חדשות). שלשולים ועצירות באופן קבוע מטופלים לרוב על ידי גסטרואנטרולוגים.
סביר להניח שההסתמנות אותה אתה מתאר קשורה לפציעה שהרי זו הופיעה לאחריה. חסימת המעי שמהדבקויות מלווה בדרך כלל בכאבי בטן, הקאות וחוסר מעבר צואה וגאזים. האיבחון נעשה באופן קליני ובהדמיה- צילום בטן ולעיתים טומוגרפיה. במידה וההסתמנות אותה אתה מתאר היא ארועית הרי שיש מקום כי תבדק בזמן התקף וכי ההדמיה תעשה אף היא בזמן התקף. במידה וההסתמנות היא קבועה יש מקום אולי להעמיק את הבירור ולשלול נגע חוסם באופן חלקי במעי. קולונוסקופיה ומעבר מעי דק הן הבדיקות אותן הייתי ממליץ לך להשלים בנוסף לטומוגרפיה.