תוצאות חיפוש עבור קנאה-בזוגיות

שלום , אשמח לדעת אם ניתן לטפל בקנאה אובססיבית ומה אפשרויות הטיפול במיוחד למי שלא מודה בזה . תודה

שלום רב, אחי הגדול בן 28 מוגדר כפיגור קל. בחודשים האחרונים החלו אצלו התנהגויות קנאה קיצוניות בעיקר כלפי 2 מאחיו. נניח הם יוצאים לבלות עם חברים, הם חייבים לדווח לו 24 שעות ביממה לאן הם הולכים? מתי הם חוזרים? ומה הם עשו? אם הוא יגלה נניח שהם יצאו לאכול עם חברים שלהם ולא הזמינו אותו, זה יגרר למריבות וצעקות ומשהו לא נורמלי, אין מצב שהוא לא משתתף ב"חגיגות" מבחינתו. הוא יכול להתקשר אליהם למעלה מ- 10 שיחות ביום. זה מצב מאוד מתסכל גם כלפי אחים שלי וגם כלפי שאר המשפחה עד כדי כך שנאלצים להסתיר ממנו דברים מהפחד שיתעצבן. מה עושים במצב כזה? כל שיחה איתו על זה גוררת צעקות וטענה שאנחנו תמיד מגנים על אחרים ולא עליו, אי אפשר לדבר איתו כמעט, רק אחרי שיחות ארוכות אולי משהו נקלט אבל חוזר יום למחרת אותו דבר. איזה טיפול מוצע במקרים כאלו? האם יש איזהשהו טיפול תרופתי? תודה מראש!

שלום רב, אחי הגדול בן 28 מוגדר כפיגור קל. בחודשים האחרונים החלו אצלו התנהגויות קנאה קיצוניות בעיקר כלפי 2 מאחיו. נניח הם יוצאים לבלות עם חברים, הם חייבים לדווח לו 24 שעות ביממה לאן הם הולכים? מתי הם חוזרים? ומה הם עשו? אם הוא יגלה נניח שהם יצאו לאכול עם חברים שלהם ולא הזמינו אותו, זה יגרר למריבות וצעקות ומשהו לא נורמלי, אין מצב שהוא לא משתתף ב"חגיגות" מבחינתו. הוא יכול להתקשר אליהם למעלה מ- 10 שיחות ביום. זה מצב מאוד מתסכל גם כלפי אחים שלי וגם כלפי שאר המשפחה עד כדי כך שנאלצים להסתיר ממנו דברים מהפחד שיתעצבן. מה עושים במצב כזה? כל שיחה איתו על זה גוררת צעקות וטענה שאנחנו תמיד מגנים על אחרים ולא עליו, אי אפשר לדבר איתו כמעט, רק אחרי שיחות ארוכות אולי משהו נקלט אבל חוזר יום למחרת אותו דבר. איזה טיפול מוצע במקרים כאלו? האם יש איזהשהו טיפול תרופתי? תודה מראש!

שלום לא יודעת אם קשור לכאן אבל חייבת עזרה לבעלי בעלי מיום הראשון יש לו קנאה חולנית אם אפשר לקרוא לזה ככה בהתחלה שרק עברנו לגור ביחד כול הלילה הייה חושב שמישהו שורק לי עברנו בגלל עניין הזה כמה דירות אחרי זה נמשך שאני יוצאת בלילה בזמן שישן או נמצא בעבודה וכבר יותר מחצי שנה טוען שאני מביאה גברים לבית בזמן שהוא ישן ואם הילדים מתוערים בבכי בלילה הוא טוען שזה מהרעש שעשינו כול זמן בודק לי בגוף אם בטעות יש לי מכה זה סרט שיכול להמשך כמה ימים טובים הוא כול היום עצבני מקלל למרות שאני לא נותנת לו סיבה לקנא אני כול היום בבית עם קטנים.... רוצה מאוד לעזור

שלום רב, בן זוגי סובל מהתקפים פסיכוטיים... התקף פעם בחודש וחצי ...חודשיים. ההתקף מלווה במאפיינים פרנואידים קנאה חולנית ואלימות מילולית קשה. נכון להיום הוא מסרב ליטול תרופות על בסיס קבוע. האם ישנה תרופה שניתן לקחת נקודתית כאשר מתחיל ההתקף ? (ההתקף האחרון נמשך 4 ימים ונרגע מעצמו). כמובן שבמידה וישנה תרופה כזו אפנה לפסיכיאטר לתאום פגישה. תודה מראש, יום נפלא.

שמי "אנאל" אני בשנות ה20 לחיי. המערכת יחסים שלי עם הבן זוג לא יציבה ולקראת סיומה. הפכתי מקנאית להיות אובססיבית לעקוב אחריו ללכת ולבדוק איפה הוא וזה מצב של חוסר נעימות וחוסר שפיות, הקו מחשבה שלי לא בריא ואני תלותית מאוד רגישה חסרת ביטחון התחלתי לגמגם ולא להיות בטוחה בעצמי מעבר לזה אני מרגישה שאין משמעות לחיים שלי בלעדי אותו בחור הדימוי העצמי שלי בדרגה נמוכה מאוד, ואני לא יודעת איך להתמודד עם מי שאני היום עברתי שינוי דרסטי במערכת היחסים ואני בטוחה שזה בגלל ההתנהלות שלי הלא שגרתית. רציתי לשמוע את חוות הדעת שלך בעניין, מה לפי דעתך הטיפול המתאים? איך מגדירים את מה שעובר עלי?

אבי (74) סובל, בין היתר, מקינאה חולנית ומאמלל את אמי (72) שמטפלת בו במסירות נפש למרות שהיא חולה בעצמה. הוא משוכנע שהיא שוכבת עם כל העולם, עולב בה ומגביל את החופש הבסיסי שלה. אבי חולה גם בסכרת ופרקינסון. הוא טופל בעבר במירטאזאפין (30 מ"ג), ו-ריספרדל (1 מ"ג, פעמיים ביום) ללא שינוי במצב. כיום מטופל בסרוקוול (100 מ"ג, פעם ביום) וציפרלקס (10 מ"ג, פעם ביום) ללא השפעה ניכרת לטובה. 1. האם ישנן תרופות נוספות שניתן לתת לו במקום אלו שלא עוזרות? 2. האם יש טעם בהגדלת המינון אבל מבלי לגרום לךסיכון משמעותי עקב גיל/פרקינסון/סכרת? 3. קראתי שלפעמים טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יכול לעזור. האם קופות החולים מממנות טיפול מסוג זה?

אבי (74) סובל, בין היתר, מקינאה חולנית ומאמלל את אמי (72) שמטפלת בו במסירות נפש למרות שהיא חולה בעצמה. הוא משוכנע שהיא שוכבת עם כל העולם, עולב בה ומגביל את החופש הבסיסי שלה. אבי חולה גם בסכרת ופרקינסון. הוא טופל בעבר במירטאזאפין (30 מ"ג), ו-ריספרדל (1 מ"ג, פעמיים ביום) ללא שינוי במצב. כיום מטופל בסרוקוול (100 מ"ג, פעם ביום) וציפרלקס (10 מ"ג, פעם ביום) ללא השפעה ניכרת לטובה. 1. האם ישנן תרופות נוספות שניתן לתת לו במקום אלו שלא עוזרות? 2. קראתי שלפעמים טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יכול לעזור. האם קופות החולים מממנות טיפול מסוג זה?

יש לי שתי בנות נשואות עם ילדים הפרש הגילאים בינהם הוא כשנתיים הבת הגדולה שלי כל הזמן בתחושה של בת מקופחת שטוענת כלפי האשמות שווא שכל השנים הפלתי בין הבנות מה שזה לגמרי לא נכון וזו רק הרגשתה הבלעדית יש לה סוג של קנאה חולנית כלפי אחותה אשר התגברה אף יותר מרגע שאחותה התחתנה ואף יותר לאחר שאחותה ילדה בת כל הזמן היא בתחושה שעושים עבורה יותר ונותנים לה יותר ואוי ואבוי אם אם נשמור על הקטנה שלה ומשווה כל הזמן מה לה עשינו ומה לה עושים ובכלל אין לה כל סיבה להתלונן כי נכדתנו הראשונה שזו בתה הגדולה היתה הכוכבת ועדיין הכוכבת מקבלת בלי סוף דברים מאיתנו ללא כל התחשבנות ההבדל היחידי שעשינו בין הבנות שלנו זו שהבת הגדולה התחתנה עם בחור שהיתה לו דירה 4 חדרים וללא משכנתא ולכן השתתפנו חלקית בהוצאות החתונה והבת הקטנה שלנו התחתנה עם בחור שלא היו לו אמצעים לרכישת דירה ועל כן התחלקנו אנו והורי החתן לסכום מינימלי על מנת שיוכלו לקבל משכנתא לדירה קטנה של 3 חדרים בלבד ולקחו משכנתא ל - 30 שנה מה שלבת הגדולה אין משכנתא ולא עניין אותה שום דבר מעבר לכך שלבת הקטנה נתנו סכום שונה כשהתחתנה ושוב הפלנו ביניהם כמו שהיא טוענת תמיד ולכן גורמת שוב ושוב למריבות קולניות ולניתוק קשר איתנו ועם הנכדים אודה ליעוץ המקצועי שלכם תודה מראש

בעלי ואני נשואים 20 שנה באושר. יש לנו 3 ילדים מדהימים לתפארת. (הבכור בן 18). יש לנו מערכת יחסים נפלאה כזו בה אנו משלימים האחד השנייה, בכל ההיבטים הן כהורים והן כזוג. לא חוסכים מילות אהבה, הרבה טיולים,בילויים משותפים שזוגות אחרים תמיד מתקנאים בנו. מאוד מאוד פתוחים וכנים ביחס לכל דבר ועניין, מפרגנים האחת לאחר. בקיצור חברות בנפש. אעיד על עצמי שאני טיפוס מאוד חברותי, מחבקת, דומיננטית, שהרבה פעמים מפגינה כלפי חוץ את החיבה שלי לאנשים. העידו עליי שאני אישה של אנשים. כשאני פוגשת אנשים, חברות / ים אני ישר מחבקת חיבוק חברי טהור ותמים ומנשקת על הלחי. התנהגות זו מאוד טבעית עבורי מאז שאני זוכרת את עצמי ובעלי גם מודע לה עוד כשהכרנו (לפני 25 שנים....). במהלך חיינו המשותפים בעלי העיר לי שמפריע לו מאוד שאני מנשקת ומחבקת גברים ושזה פוגע בו וביקש שאפסיק. על אף שלא הסכמתי איתו והסברתי לו שמדובר בשלום ידודתי-חברי תמים לחלוטין והדדי ביני ובין מכריי ושזו בעצם אני (שהרי תמיד הייתי כזו), ניסיתי לכבדו ולמנוע זאת, ומצאתי את עצמי שוב מפגינה חיבה זו שיוצאת ממני באופן הכי טבעי שיש. חשוב לי לציין שאני לא עושה זאת מאחורי גבו של בעלי אלא גם לידו. שהרי זה בא באופן טבעי. הוא טוען שאני מפסיקה עם החיבה היתרה לזמן קצר ואחכ חוזרת לסורי. במהלך השבוע האחרון, ואחרי שזמן רב הנושא לא עלה, שוב העיר לי על כך (אחרי שבילינו ופגשתי מספר מכרים) שכבר נמאס לו והוא לא מוכן לקבל התנהגות זו מצידי. הייתי מאוד רוצה להבטיח לו שאפסיק אך אני יודעת שלא אוכל, אולי מהסיבה שאני יודעת שלא אעמוד בהבטחה. הוא מודע היטב לכך שאני לא אוהבת את סצנות הקנאה שלו שמדי כמה חודשים עולות וצפות ועם כל ההסברים שלי לאהבתי אליו ולמערכת היחסים בינינו, שלא מובנת מאליה לשנינו, אני חסרת אונים שהרי זה מעיב על הזוגיות בינינו וגורמת לי למפח נפש על הטחות הקנאה שגורמות לי להרגיש שעשיתי מעשה נפשע ולא מקובל וגם למפח נפש שהוא מרגיש מעצם הקנאה. יש כאלה שיגידו שנחמד שבעלך עוד מקנא בך אך אני מרגישה נעלבת על חוסר האמון בטח לא על פעולה שמבחינתי הכי טבעית בעולם..... מה עושים????

אני בן 19, אני עם חברה שלי כבר מעל 7 חודשים. אין לנו שום בעיה יוצאת דופן(זוג נורמלי לחלוטין) אבל יש לי בעיה אישית שאני לא יודע מה לעשות: ככל שאני איתה יותר זמן ככה יותר אכפת לי שהיא הייתה פעם עם מישהו אחר.. שלצערי אני מכיר את הפנים שלו( לא אותו ספציפית) כי הוא גר בסביבה. זה היה החבר הראשון שלה ולא היה לה ואין לה שום רגשות אליו והיא בכלל לא ידעה למה היא הייתה איתו אבל לצערי אני לא מפסיק לחשוב על כל מה שהם עשו בחדר המיטות, היא עדיין הייתה בתולה אבל תמיד זה בראש שלי בלילה.. לפעמים יש לי חלומות בהקיץ ופתאום הפנים שלי מתחלפות בשלו ואז אני עוצר את עצמי. *אני לא יודע איך להוציא את זה מהראש שלי.. זה הדבר שהכי מפריע לי בחיים. זה מפריע לי לישון ולתפקד כמו שצריך שאני נזכר בזה. זה הדבר היחיד שיגרום לי פשוט לבכות, לפעמים אני נזכר בזה.. דווקא אחרי לילה מאוד מהנה איתה ואז אני נכנס לדיכאון.

שלום לך אילנה אני רווקה בת 34,יצאתי עד לפני כמה ימים עם בחור והחלטתי להיפרד ממנו בעקבות כך שיש לו הרבה ידידות ולי זה הפריע,הוא נפגש איתן,הולך אליהן הביתה(רובן פנויות).רציתי לדעת אם זה מקובל שפעלתי כך?(כמובן לא ביקשתי ממנו לנתק איתן קשר)

נישאתי לפני כחצי שנה תכף אחרי הנישואים גילתי טבעים בבעלי שהם אלימים לדוגמא :קללות השפלות זריקת דברים הכאת חפצים איומים סחיטה מעקבים קנאה אובססיבית וחולנית רכושנות אליי ופרנויות שאני בוגדת בו עם כל אדם שני בערך לדבריו ולכן הוא בודק לי את הפלא מתחקר איפה הייתי עם מי ומה עוקב אחריי וכדומה הוא בטוח שאמא שלי וחברותיי מסיתות אותי נגדו{על אף שאף אחד בכלל לא ידע מה קורה ביננו ולבחוץ הכל נראה בסדר}ולכן מנסה למנוע ממני מפגשים עמן הוא מתנה שימוש ברכב בדברים כאלה ואחרים כופה עליי מגורים בסמוך למשפחתו(מה שאינני רוצה) ומנסה לכפות עליי על ידי לחצים וקללות יחסי מין עמו וכאשר אני מסרבת(ודרוש המון פעמים שאגיד די ולא עד שהוא יפסיק)הוא מתעצבן מטיח בי האשמות ומקלל ואף כפה עליי הריון שלא הייתי מוכנה נפשית לו בנוסף שאני מתקלחת הוא נוהג להיכנס למקלחת ולהתבונן בי על אף הבקשות החוזרות ונשנות מצידי להפסיק וללכת ,שוב דרוש הרבה פעמים שאומר זאת ורק בסוף הוא ילך .בנוסף הסתיר ממני מידע אודתיו ואודות משפחתו כגון שיש לו תיק פלילי על כך שנהג להכות את בת זוגתו הקודמת שאביו היה נוהג להכות את אמו וחלק מאחיו את הנשים שלהם לכן החלטתי שאני עוזבת ומאז הוא מאיים שיקח ממני את הילד יסיט ואף יהרוג אותו אם צריך העיקר שלא יהיה איתי ואף לקח סכין ופצע עצמו קלותתתתת בפרק כף היד בטוענה שבלעדיי החיים לא שווים הוא גם מכחיש ומגמד את הכל{המידע שגיליתי ומה שעשה לי לדוגמא הבת זוג לשעבר משוגעת אנשים שקרנים ממציאים על אף שמידע נבדק במשטרה ואומת ואני הוזה ומגזימה} לאחר מכן כמובן חזר להיות נחמד לבקש סליחה ולהתחרט להבטיח שזהו הוא משתנה וזה לא יהיה עוד ..אנחנו בהליכי גירושין כגע אבל אני מרגישה שכל החלטהשקיבלתי היייתה ממקום רציונלי בלבד ובין הראש ללב יש פער האם זה נכון לפעול כך היות ואני לא מאמינה שיוכל להשתנות מה גם שיש ביננו משבר אמון ענקקקקק ופחד מצידי אבל יכול להיות שאני מפספסת בזה שאני לא נותנת לו עוד צ'אנס?

נישאתי לפני כחצי שנה תכף אחרי הנישואים גילתי טבעים בבעלי שהם אלימים לדוגמא :קללות השפלות זריקת דברים הכאת חפצים איומים סחיטה מעקבים קנאה אובססיבית וחולנית רכושנות אליי ופרנויות שאני בוגדת בו עם כל אדם שני בערך לדבריו ולכן הוא בודק לי את הפלא מתחקר איפה הייתי עם מי ומה עוקב אחריי וכדומה הוא בטוח שאמא שלי וחברותיי מסיתות אותי נגדו{על אף שאף אחד בכלל לא ידע מה קורה ביננו ולבחוץ הכל נראה בסדר}ולכן מנסה למנוע ממני מפגשים עמן הוא מתנה שימוש ברכב בדברים כאלה ואחרים כופה עליי מגורים בסמוך למשפחתו(מה שאינני רוצה) ומנסה לכפות עליי על ידי לחצים וקללות יחסי מין עמו וכאשר אני מסרבת(ודרוש המון פעמים שאגיד די ולא עד שהוא יפסיק)הוא מתעצבן מטיח בי האשמות ומקלל ואף כפה עליי הריון שלא הייתי מוכנה נפשית לו בנוסף שאני מתקלחת הוא נוהג להיכנס למקלחת ולהתבונן בי על אף הבקשות החוזרות ונשנות מצידי להפסיק וללכת ,שוב דרוש הרבה פעמים שאומר זאת ורק בסוף הוא ילך .בנוסף הסתיר ממני מידע אודתיו ואודות משפחתו כגון שיש לו תיק פלילי על כך שנהג להכות את בת זוגתו הקודמת שאביו היה נוהג להכות את אמו וחלק מאחיו את הנשים שלהם לכן החלטתי שאני עוזבת ומאז הוא מאיים שיקח ממני את הילד יסיט ואף יהרוג אותו אם צריך העיקר שלא יהיה איתי ואף לקח סכין ופצע עצמו קלותתתתת בפרק כף היד בטוענה שבלעדיי החיים לא שווים הוא גם מכחיש ומגמד את הכל{המידע שגיליתי ומה שעשה לי לדוגמא הבת זוג לשעבר משוגעת אנשים שקרנים ממציאים על אף שמידע נבדק במשטרה ואומת ואני הוזה ומגזימה} לאחר מכן כמובן חזר להיות נחמד לבקש סליחה ולהתחרט להבטיח שזהו הוא משתנה וזה לא יהיה עוד ..הוא מסרב ללכת לטיפול פרטני וזוגי האם יש סיכוי שבאמת הוא ישתנה וילמד מן הדברים ויתקן או שמה כל המילים הן מלכודת דבש בלבד?

אני בגיל 38 נשוי ואב ל-3 לאחרונה אני במרוץ רגשות שאישתי בוגדת בי או מנסה לחפש גבר אחר. בתוכי אני מכיר אותה ויודע שזה לא ואני מפרש דברים שקורים לדברים אחרים. אני מאד פוגע בה, ואני יודע שהיא אוהבת אותי ואני מאד אוהב אותה. אבל אני לא יכול לשלוט על הרגשות שלי בכל הקשור בה. האם זה באמת קשור להתקדמות לגיל ה-40 והרגש אצלי עובר גבולות....

אני מנהל זוגיות פרק ב' כאשר ילד אחד בן 9 הוא שלי (אני אב משמורן) והילד השני בן 10 הוא של בת זוגתי (אם חד הורית) - מאז עברנו לחיות ביחד כמשפחה אני נתקל בביטויים קיצוניים של קנאה מצד הבן של בת זוגתי וללא סיבה - אתן דוגמא - בביקור האחרון שלנו בפארק המים בני נפל ונקע את רגלו. בעודו מתייפח בבכי ואנו מטפלים ברגלו (ממש שתי דקות מתחילת האירוע) התחיל הבן השני לצרוח שהוא גם פצוע (טענת שווא מגוחכת) ומדוע אנו לא מטפלים גם בו באותה המידה וכי אנו לא אוהבים אותו...הסיטואציה היתה מרגיזה מאוד תוכלו לדמיין את הילד הפצוע כשהשני דורש תשומת לב מיידית על חשבונו...אך בכל זאת בת זוגתי נשכה את שפתיה ניגשה אליו והעניקה לו יחס חם ואהבה...הדבר חוזר ונשנה ובכל פעם אנו מגלים סלחנות רבה ומרעיפים עליו אהבה וסימפטיה - הילד הנו חכם ואינטילגנט ואני חש כי הוא מבין שהוא אינו מתנהג כיאות - האם ההבלגה והתמיכה ללא סייג שלנו מועילים או אולי מזיקים - האם לא כדאי להביע רגשות אוטנטיים בפני הילד על התנהגות כזו?? אני חייב לציין באופן אובייקטיבי ביותר כי הבן שלי הוא ממש מלאך קטן, למרות שהלה דורס משתלט לו פעם אחר פעם על רכושו ועל הספייס המשפחתי בכלל הוא מבליג ומוותר לו כל הזמן...

היי אודי, אני בחורה בת 22 , וכבר תקופה די ארוכה אני סובלת מקנאה ומרגשי נחיתות מאוד מעיקים כלפי עצמי. זה מתבטא עם בן הזוג- אני עושה לעצמי סרטים בראש- בטוחה שהוא מסתכל על בחורות אחרות, מפנטז עליהן, מדבר איתן.. כל דבר מפריע לי - אפילו מפריע לי לראות איתו סרט שיש בו בחורה יפה.. אני יש מתעצבנת ומסתגרת בתוך עצמי.בנוסף אני מקנאה בבחורות יפות ברחוב, אני משווה את עצמי אליהן , מרגישה נחותה ולא יפה מספיק, וזה יכול להרוס לי את מצב הרוח לאורך כל היום. חושב לי לציין שאני נחשבת בחורה יפה ומרשימה בפני עצמי, ולא חסרים בחורים שמתחילים איתי ומחמאות שאני מקבלת מהסביבה.. אני רוצה לדעת מהי עצתך בשבילי- לפי גלישה באתרים הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני.. אני קצת סקפטית אם טיפול יוכל לפתור לי את הבעיה לחלוטין.. מחכה לתשובה מהירה. ל'

בני בן 6 עולה לביה"ס .יש לו קנאה אובססיבית באחותו הקטנה וגם נוהג כלפיה באלימות פיזית כוחנית גם כלפינו ההורים. בנוסף אובחן ב-ADHD + לוקח ריטלין.מה עושים ?איך נוהגים ולמי פונים?

שלום, אני בת 29. ובזוגיות 3 שנים. אני קנאית אובססיבית. הייתי ככה מגיל 16. מאז החבר הראשון שלי. חשבתי שהזמן יעשה את שלו. היום אני מסתכלת אחורה, וחושבת, אז הייתי בת 16, גיל ההתבגרות, לא היה לי בטחון עצמי, כי הייתי שמנמונת וכדומה.. אבל היום, בגיל 29, מינוס 15 קילו, אישה יפה, מסיימת תואר, עם עבודה טובה.. ועדיין, כלום לא השתנה. הראש שלי משדר לי 24 שעות ביממה, מחשבות על בגידה, בראש שלי, הוא בוגד עם כל אחת שרק עוברת ברחוב ומחייכת. אני בודקת את הפלאפון שלו כמה פעמים ביום.. בלילה אני קמה משינה ובודקת את המחשב כדי לראות היכן בדיוק הוא גלש.. עשיתי את זה מתחילת הקשר, והוא יודע שאני עושה את זה, כי אני מתפרצת עליו לפעמים על טלפונים ונשים לא מוכרות בפלאפון. הוא מצידו, נותן לי חופש מוחלט, מאמין בי במאה אחוז. ונמאס לו, אני רואה עליו עד כמה נמאס לו. והוא אומר לי "תני לי את החופש שלי.. ורק את תרוויחי מזה..". הוא מרעיף עלי אהבה כל היום, ומבחינתו נותן לי להרגיש הכי טוב בעולם. ומי שיסתכל עלינו מבחוץ יגיד לעצמו - מה הוא עושה עם המטורפת הזאת..? הלכתי לטיפול קואצ'ינג, במטרה להעלות את הביטחון העצמי, כי אומרים שקנאה נובעת מבטחון עצמי נמוך.. אני מנסה ליישם את העצות שקיבלתי. אבל כלום לא עוזר, כי מי שבאמת מרגיש אפס, כנראה זה לא יעבור לו כל כך בקלות.. אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי, אבל עכשיו אני רק רוצה לישון בשקט בלילה, ולא לקום ולהקיא כי המחשבות עושות לי כל כך רע.. כי במחשבות אני באמת תופסת אותו בוגד בי, מעיפה אותו מהבית, ואומרת לעצמי שאני לא טיפשה, ידעתי מראש, הכנתי את עצמי. האם יש דרך, אחרי כל כך הרבה זמן, של הרגשה כזאת, לגבי עצמי, לצאת מזה?? האם אני אוכל מתישהו לפתח מערכת יחסים בריאה? אני כל כך רוצה את הקשר הזה, אנחנו מדברים על חתונה.. ואני אומרת לעצמי שאולי אני אשתנה אחרי החתונה, אבל עמוק בפנים יודעת שלא. אני רק רוצה להיות בחורה בריאה. כמו כלפי חוץ.. כמו שכולם חושבים שאני.. אפילו הוא חושב שאני בסדר, הוא אומר לי שה99% מפצים על האחוז אחד שלא בסדר. אבל זה לא נכון, כי הוא לא יודע מה בדיוק הולך לי בראש וכעד כמה הוא חולני. עד כדי כך שאני רוצה להתנתק מהכל, לסגור את עצמי בחדר, ולדעת שרק אחרי שוויתרתי על הכל, המחשבות יעלמו כי אין לי יותר על מי לחשוב. אני אוכל לצאת מזה? אנשים יוצאים ממצבים כאלה? אנשים באמת מחייכים ובאמת מאמינים בעצמם ובמה שיש להם ובמה שהם השיגו? איך זה יכול להיות? איך לגרום לזה לקרות? תודה..

שלום רב, אני כותבת מתוך מקום של תסכול וכאב עמוק. אני נמצאת במערכת יחסים כבר שמונה חודשים, מבחינתי זוהי מערכת היחסים הטובה היותר שהייתה לי עד כה. היא התחילה בריגושים גדולים ובכיף מטורף אך מהרגע שהרגשות הלכו והתעצמו הקנאה החולנית שלי שבה לפרוץ. אין לי מושג מה לעשות ואני מרגישה אובדת עצות, הגענו למצב שבן זוגי התנתק מידידה שלו , לא לוקח את הפלאפון שלו לשום מקום כדי לא לגרום לי לחשוד, מקפל את רגליו אליו כשיושב לשולחן כיוון שאני חוששת שאם יפרוש אותן שה מראה שהוא רוצה לשחק ברגליה של מישהי שיושבת מולו. חשוב לי לציין שבן זוגי גר עם שותפה מעצם הייותו סטודנט, וזה נורא מפריע לי ומקשה עלי. הוא ניסה לעשות הכל כולל להביא אותו לדירה לישון אצלו במשך חודש רצוף כדי שאבחן את הדברים מהצד אבל כלום לא עוזר. זאת מערכת היחסים החמישית שלי ואני חוששת שהיא הולכת להסתיים בדיוק מאותה הסיבה שבגללה נגמרו המערכות יחסים הקודמות -קנאה. אני ממש צריכה עזרה, הלכתי לדבר עם פסיכולוגית אבל הרגשתי שזה לא כ"כ עוזר ואני צריכה הכוונה לטיפול שיכול להיות אפטיבי בצורה מהירה יותר. אני מתלבטת אם ללכת היפנוזה כיוון שיש לי חשש שזה יכול להזיק לי ואשמח אם תוכלי לחוות דעה בעניין ובנוסף להכווין אותי לפתרונות נוספים. אני מרגישה כרגע שבא לי לעצור את הלך חיי ולמצוא פתרון לבעיה, אני לא יכולהל המשיך ככה יותר. תודה רבה

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים, אני בת 24 והוא בן 31. הכרנו במקום עבודה בו עבדנו יחד פעם, מאז כבר שנינו התפטרנו. אולם זכור לי היטב עוד מלפני שהתחלנו לצאת כיצד פילרטט עם הבנות בעבודה. הוא כזה, שנון, פלרטטן, אוהב להצחיק - בעיקר בנות. אני כרגע סטודנטית, ולא מקיימת שום קשר עם בחורים, לא ידידים ולא חברים לכיתה, יש לי רק חברות. הוא גם לא מקיים קשרים עם ידידות, אולם הוא עובד ובמקום עבודתו יצר קשרים חברתיים עם בנות מן הסתם. בנוסף הוא וכמה חברים החלו בפרויקט משותף לפני מספר חודשים, לא מזמן הם צירפו בחורה לפרויקט ומידי חודש הם נפגשים (עם הבחורה) לפגישת עבודה שמתארכת עד לאמצע הלילה (2:00). זה מפריע לי, אני מקנאה לו והוא מרגיש בזה. לפני כמה ימים ב-23:00 הוא התכתב עם הבחורה מהפרויקט במייל ופתאום צחק, וכששאלתי אותו מה מצחיק הוא אמר שהיא מצחיקה אותו ואני שאלתי מה היא כתבה. היא כתבה לו (בתגובה למה שכתב לה קודם) "אם רק היית יודע... איך אני צוחקת עכשיו!!!". הרגשתי דקירה בלב וקנאה גדולה והוא כמובן התעצבן מזה וזה הפך לריב רציני. לי זה נראה נורא טבעי שאקנא על כך שהם מצחיקים אחד את השני במייל בלילה. במיוחד אחרי שהוא סיפר לי שהיא בכלל במסיבה. למה היא עונה לו למייל "עבודה" אם היא באמצע מסיבה? לו הקנאה נראית מאוד מוזר. לדעתי הוא היה מרגיש את אותו הדבר במקומי, רק שאני לא נותנת לו את האפשרות להרגיש כך כי אני לא מקיימת שום קשר עם ידידים או קולגות וכדומה. קראתי על הנושא הזה רבות באינטרנט, ובכל הכתבות היה כתוב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון. ואני חושבת שבמקרה שלי זה לא חוסר ביטחון, אלא הוא נותן לי הסיבות לקנא. אולם כיצד ניתן לדעת? מספר פעמים דיברנו על זה, ואמרתי לו בכנות שאני חושבת שהוא פלרטטן ובגלל זה איני רגועה לגביו. הוא בטוח שהוא לא פלרטטן. התחלנו להתווכח על מה נחשב פלירטוט ומה לא וזה הפך להיות ויכוח בלתי נסבל שלא יצא ממנו כלום. אני סומכת עליו לגמרי שלא יבגוד, זה לא פחד מבגידה. אך מפריעה לי העובדה שהוא בכלל יוצר אינטרקציה בעלת אופי פלרטטני עם בנות. עובדה זו לבד גורמת לי לתחושה כל כך רעה ולכאבי לב. אני מרגישה שאנו נמצאים כרגע על הגבול בין מערכת יחסים שביטויי הקנאה בא הם נורמלים, לבין מערכת יחסים שעלולה להיהרס מזה בקרוב. ברור לי שזה מסוג הדברים שכדאי לטפל בהם בהקדם, אחרת זה מחמיר. שאלתי היא איך אני יכולה להגיע איתו להבנה בנושא כשהוא בכלל לא מסכים איתי על כך שהוא די פלרטטן. בנוסף, האם רגשותיי מוצדקים? למשל האם זה היה טבעי לקנא מההתכתבות ההיא במייל? תודה

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים, אני בת 24 והוא בן 31. הכרנו במקום עבודה בו עבדנו יחד פעם, מאז כבר שנינו התפטרנו. אולם זכור לי היטב עוד מלפני שהתחלנו לצאת כיצד פילרטט עם הבנות בעבודה. הוא כזה, שנון, פלרטטן, אוהב להצחיק - בעיקר בנות. אני כרגע סטודנטית, ולא מקיימת שום קשר עם בחורים, לא ידידים ולא חברים לכיתה, יש לי רק חברות. הוא גם לא מקיים קשרים עם ידידות, אולם הוא עובד ובמקום עבודתו יצר קשרים חברתיים עם בנות מן הסתם. בנוסף הוא וכמה חברים החלו בפרויקט משותף לפני מספר חודשים, לא מזמן הם צירפו בחורה לפרויקט ומידי חודש הם נפגשים (עם הבחורה) לפגישת עבודה שמתארכת עד לאמצע הלילה (2:00). זה מפריע לי, אני מקנאה לו והוא מרגיש בזה. לפני כמה ימים ב-23:00 הוא התכתב עם הבחורה מהפרויקט במייל ופתאום צחק, וכששאלתי אותו מה מצחיק הוא אמר שהיא מצחיקה אותו ואני שאלתי מה היא כתבה. היא כתבה לו (בתגובה למה שכתב לה קודם) "אם רק היית יודע... איך אני צוחקת עכשיו!!!". הרגשתי דקירה בלב וקנאה גדולה והוא כמובן התעצבן מזה וזה הפך לריב רציני. לי זה נראה נורא טבעי שאקנא על כך שהם מצחיקים אחד את השני במייל בלילה. במיוחד אחרי שהוא סיפר לי שהיא בכלל במסיבה. למה היא עונה לו למייל "עבודה" אם היא באמצע מסיבה? לו הקנאה נראית מאוד מוזר. לדעתי הוא היה מרגיש את אותו הדבר במקומי, רק שאני לא נותנת לו את האפשרות להרגיש כך כי אני לא מקיימת שום קשר עם ידידים או קולגות וכדומה. קראתי על הנושא הזה רבות באינטרנט, ובכל הכתבות היה כתוב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון. ואני חושבת שבמקרה שלי זה לא חוסר ביטחון, אלא הוא נותן לי הסיבות לקנא. אולם כיצד ניתן לדעת? מספר פעמים דיברנו על זה, ואמרתי לו בכנות שאני חושבת שהוא פלרטטן ובגלל זה איני רגועה לגביו. הוא בטוח שהוא לא פלרטטן. התחלנו להתווכח על מה נחשב פלירטוט ומה לא וזה הפך להיות ויכוח בלתי נסבל שלא יצא ממנו כלום. אני סומכת עליו לגמרי שלא יבגוד, זה לא פחד מבגידה. אך מפריעה לי העובדה שהוא בכלל יוצר אינטרקציה בעלת אופי פלרטטני עם בנות. עובדה זו כשלעצמה גורמת לי לתחושה כל כך רעה ולכאבי לב. אני מרגישה שאנו נמצאים כרגע על הגבול בין מערכת יחסים שביטויי הקנאה בא הם נורמלים, לבין מערכת יחסים שעלולה להיהרס מזה בקרוב. ברור לי שזה מסוג הדברים שכדאי לטפל בהם בהקדם, אחרת זה מחמיר. שאלתי היא איך אני יכולה להגיע איתו להבנה בנושא כשהוא בכלל לא מסכים איתי על כך שהוא די פלרטטן. בנוסף, האם רגשותיי מוצדקים? למשל האם זה היה טבעי לקנא מההתכתבות ההיא במייל? תודה

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים, אני בת 24 והוא בן 31. הכרנו במקום עבודה בו עבדנו יחד פעם, מאז כבר שנינו התפטרנו. אולם זכור לי היטב עוד מלפני שהתחלנו לצאת כיצד פילרטט עם הבנות בעבודה. הוא כזה, שנון, פלרטטן, אוהב להצחיק - בעיקר בנות. אני כרגע סטודנטית, ולא מקיימת שום קשר עם בחורים, לא ידידים ולא חברים לכיתה, יש לי רק חברות. הוא גם לא מקיים קשרים עם ידידות, אולם הוא עובד ובמקום עבודתו יצר קשרים חברתיים עם בנות מן הסתם. בנוסף הוא וכמה חברים החלו בפרויקט משותף לפני מספר חודשים, לא מזמן הם צירפו בחורה לפרויקט ומידי חודש הם נפגשים (עם הבחורה) לפגישת עבודה שמתארכת עד לאמצע הלילה (2:00). זה מפריע לי, אני מקנאה לו והוא מרגיש בזה. לפני כמה ימים ב-23:00 הוא התכתב עם הבחורה מהפרויקט במייל ופתאום צחק, וכששאלתי אותו מה מצחיק הוא אמר שהיא מצחיקה אותו ואני שאלתי מה היא כתבה. היא כתבה לו (בתגובה למה שכתב לה קודם) "אם רק היית יודע... איך אני צוחקת עכשיו!!!". הרגשתי דקירה בלב וקנאה גדולה והוא כמובן התעצבן מזה וזה הפך לריב רציני. לי זה נראה נורא טבעי שאקנא על כך שהם מצחיקים אחד את השני במייל בלילה. במיוחד אחרי שהוא סיפר לי שהיא בכלל במסיבה. למה היא עונה לו למייל "עבודה" אם היא באמצע מסיבה? לו הקנאה נראית מאוד מוזר. לדעתי הוא היה מרגיש את אותו הדבר במקומי, רק שאני לא נותנת לו את האפשרות להרגיש כך כי אני לא מקיימת שום קשר עם ידידים או קולגות וכדומה. קראתי על הנושא הזה רבות באינטרנט, ובכל הכתבות היה כתוב שקנאה נובעת מחוסר ביטחון. ואני חושבת שבמקרה שלי זה לא חוסר ביטחון, אלא הוא נותן לי הסיבות לקנא. אולם כיצד ניתן לדעת? מספר פעמים דיברנו על זה, ואמרתי לו בכנות שאני חושבת שהוא פלרטטן ובגלל זה איני רגועה לגביו. הוא בטוח שהוא לא פלרטטן. התחלנו להתווכח על מה נחשב פלירטוט ומה לא וזה הפך להיות ויכוח בלתי נסבל שלא יצא ממנו כלום. אני סומכת עליו לגמרי שלא יבגוד, זה לא פחד מבגידה. אך מפריעה לי העובדה שהוא בכלל יוצר אינטרקציה בעלת אופי פלרטטני עם בנות. עובדה זו לבד גורמת לי לתחושה כל כך רעה ולכאבי לב. אני מרגישה שאנו נמצאים כרגע על הגבול בין מערכת יחסים שביטויי הקנאה בא הם נורמלים, לבין מערכת יחסים שעלולה להיהרס מזה בקרוב. ברור לי שזה מסוג הדברים שכדאי לטפל בהם בהקדם, אחרת זה מחמיר. שאלתי היא איך אני יכולה להגיע איתו להבנה בנושא כשהוא בכלל לא מסכים איתי על כך שהוא די פלרטטן. בנוסף, האם רגשותיי מוצדקים? למשל האם זה היה טבעי לקנא מההתכתבות ההיא במייל? תודה רבה

אני בת אדם מוזרה מאוד אולי אתה תוכל להנחות אותי בלי ללכת לפסיכולוג ..... אני לא הלכתי בזרם תמיד הייתי שונה ,בגיל 15 התחתנתי בהריון הבאתי 2 ילדים ועשיתי הכל להתגרש עד כדי נסיונות התאבדות, בלי עבודה כסף או עזרה משפחתית התגרשתי חייתי עם גבר הבאתי ממנו ילד שיגעתי אותו עם התקפות קנאה חולנית חוסר אמונה צעקות ומכות התחתנתי איתו הבאתי עוד ילד, אני לא מוצאת מנוחה כמעט כל שנה אני עוברת למקום עבודה חדש ולא שרע לי אני פשוט רואה רק את הרע במקום ואחרי זה מתחרטת וגם נשארת כל כך הרבה זמן בגלל בעלי שלא נותן לי לעזוב . אני יכולה להיות עם מליון חברות ומשפחה ופתאום אני רבה עם כולם ורוצה להיות לבד מנתקת קשרים ויושבת בבית אוכלת לא מנקה או מבשלת יש לי 4 ילדים פשוט כל היום רואה טלויזיה מעשנת סגריות וחיה בעולם שלי ואז שוב אני יוצאת מבלה מבזבזבת כסף כאילו אין מחר ואין כסף יש לי חובות של 1000000 אלף שקל שבעלי לא יודע עליהם אני יודעת להסתדר מצויין בלהסתיר. אני יכולה פתאום לקום באמצע הלילה ולהפוך את הבית או לאפות ולבשל במשך ימים שלמים והכל נזרק או מחולק לחברות. אני עצבנית מקללת ומשתוללת כמו חיה ומצד שני אני נחמדה עוזרת אכפתית ( לכן החברים שלי נשארים הם אומרות שאני חברה טובה .... ברור הם לא ממש רואים אותי בתקופת הקריזה אני מתנתקת מהם ) הילדים דיי סובלים הבן הגדול אמר שהוא לא רוצה בת זוג עצבנית וצעקנית כמוני הוא בן 27 ועוד לא התחתן ...מפחד ! קראתי לאחרונה על מחלה שנקראת "מניה דיפרסיה" וראיתי שכל מה שכתוב שם עובר עלי במשך חיים שלמים אבל אני לא הלך לפסיכיאטר יש לי ילדים ואני לא רוצה שיחשבו שאני משוגעת ( למרות שכולם אומרים שאני צריכה דחוף טיפול פסיכיאטרי. השאלה שלי האם יכול להיות שאני באמת משוגעת האם פסיכאטר יגלה את זה כבר בפגישה הראשונה כי אני רוצה אולי כדורים ...כאילו בלי להמשיך טיפול.... משהו שירגיע אותי ? תודה רבה על עזרתך המשך יום נפלא