אושרה בישראל הרחבת אינדיקציה לתרופה הביולוגית טייקרב. מעתה...
לראשונה מזה שלושים שנה, משתנים הקווים המנחים של האגודה...
ההתמודדות עם המחלה כוללת גם את תופעות הלוואי של הטיפול...
מחקר חדש מצא כי יין אדום לא רק שלא מביא לעלייה בסיכון...
ועד האיגוד האונקולוגי מאשים את ועדת הסל בהטעיית הציבור: לסל...
1) בגובה 168 סמ, אין רשות לתת הורמון גדילה מבחינה חוקית (גם באופן פרטי אין רשות) 2) אף טיפול שאת מזכירה אינו יעיל בשלב זה 3) צילום כף יד כעת יראה ביתר דיוק את תחזית הגובה הסופי
לשם הערכת מצב חשוב מאד גם גיל עצמות 1)טיפול בהורמון גדילה הוא בזריקה כל יום עד גיל עצמות 16 וקצב גדילה של פחות מ 2 ס"מ לשנה. יש צורך בבדיקת רופא פעם ב 4 עד-5 חודשים. והתאמת מינון לפי משרקל ובדיקות מעבדה- זה לא ביקור אחד כדי לקבל תרופה 2) מעכבי ארומטז נותנים אם גל העצמות מתקדם באופן משמעותי. טיפול בהורמון גדילה במצב ללא חוסר קומה נמוכה ללא חוסר בהורמון גדילה-= קומה נמוכה אידיופטית ISS= קומה נמוכה מתחת לאחוזון 3. אבחנה זו מוגדרת רק לאחר שנשללו בנבדק\ת מחלה כללית, מחלה הורמונלית, חסר הורמון, בעיה או חסר תזונתי ופגם או שינוי במבנה הכרומוזומים. בילדים אלה נתוני הלידה רגילים ומשקל ואורך הלידה תקינים למשך ההריון והפרשת הורמון גדילה תקינה. רשות התרופות והמזון בארה"ב (FDA) אשרה טיפול בהורמון גדילה לילדים המוגדרים כקומה נמוכה אידיופטית, אם גובהם 2.25 סטיות תקן מתחת לממוצע לגיל ולמין (מתאים לאחוזון1.2). ילדים שלא סביר שקצב גדילתם יגרום לגובהם הסופי להיות בתחום הנורמה כלומר, מעל 161 ס"מ בבנים ומעל 150 ס:מ בבנות. התועלת הצפויה מטיפול זה היא תוספת של 3.5-7.5 ס"מ לגובה הסופי (ממוצע של 5-5.5 ס"מ) בטיפול של 4-7 שנים בממוצע. אירגוני האנדוקרינולוגים לילדים האמריקאי והאירופאי החליטו שבקטגורית הטיפול באבחנה זו יש להכליל ילדים שגובהם מתחת לאחוזון 3 ולהתחיל טיפול מעל גיל 5 שנים. המטופל אינו צריך את הטיפול מבחינה בריאותית אלא לשם שיפור גדילתו. בארץ נכון להיום הטיפול אינו רשום כטיפול רשמי ועל כן לכל ילד שרוצים לתת טיפול בהורמון גדילה באבחנה זו יש להגיש בקשה על גבי טופס של מרשם חריג (טופס 29ג). בלעדיו הטיפול אינו חוקי. ניכר מהטופס שהטיפול הוא על אחריותו של הרופא והטיפול אינו רשום בארץ למטרה זו ועל כן רופא רשאי לא להסכים לתת טיפול זה והמשפחה רשאית לפנות לרופא אחר. מותר לרופא לתת מרשם לתרופה רק לאחר שהטופס נחתם -ניתן אישור של המוסד הרפואי לטיפול זה. למרות שהטיפול אינו רשום בארץ ואינו בסל הבריאות קופות החולים מאפשרות את הטיפול באופן מסובסד לאחר שאישרו את טופס 29ג האישי עבור המטופל\ת. הטיפול ניתן אז דרך הביטוח המושלם. 6 חודשים ו 12 חודש לאחר תחילת הטיפול האנדוקרינולוג מעריך את יעילות הטיפול. מקובל שאם קצב הגדילה אינו עולה ב 50% מעל הקצב שהיה לפני תחילת הטיפול, בדרך כלל מפסיקים את הטיפול. לאחר שנים של טיפול, כאשר קצב הגדילה יורד מתחת ל 2 ס"מ לשנה, מומלץ להפסיק טיפול. כלל נוסף שהוא משני בחשיבותו לקצב הגדילה הוא הפסקת טיפול בגיל עצמות 16 בבנים וגיל עצמות 14 בבנות. אם מופיעה אי סבילות לסוכר, עליה בהמוגלובין A1C ועלית סוכר בצום מעל הנורמה, יש להפסיק טיפול בהורמון גדילה. הפסקת טיפול לפני גמר הגדילה גורמת לירידה בקצב הגדילה ועלולה לגרום לאיבוד כל היתרון בטיפול שהושג בשנים הקודמות וגמר גדילה באותו אחוזון שהיה לפני תחילת הטיפול. מתן הורמון גדילה אין לתת טיפול בהורמון גדילה במצבים הבאים: 1) אין לתת טיפול בהורמון גדילה כאשר יש הוכחה לקיום גידול אקטיבי 2) לא יינתן טיפול בהורמון גדילה בחולים במחלה קריטית כגון סמוך לניתוח לב פתוח, ניתוח בטן, תאונה מרובת פגיעות באברים שונים, אי ספיקה נשימתית ומחלות מסדר גודל זה עקב דווח על עליה בתמותה תוך טיפול בהורמון גדילה במצבים אלה 3) במטופלים עם חום מעל 38.5 מומלץ לא לתת טיפול בהורמון גדילה בימים אלה תופעות לוואי של טיפול בהורמון גדילה (נלקחו מרישומי התרופות ב FDA) תופעות משמעותיות לדיווח מידי לאנדוקרינולוג המטפל: א) כאבי ראש, הקאות ולחץ תוך גולגולתי מוגבר: דווח בשכיחות של 1:1000 מטופלים בהורמון גדילה, יתכן שיתבטא רק בכאב ראש או הפרעת ראיה. הסבה יצור ביתר של הנוזל סביב המוח. הפסקה זמנית בטיפול או הורדת המינון פותרת את הבעיה במקרים רבים. כאשר מופיע אחד מהסימנים, חובה להתייעץ עם האנדוקרינולוג המטפל באותו היום, לפני הזריקה הבאה ב) כאב בפרק הירך, בברך , צליעה. נדיר ביותר, דווח בשכיחות של 1:20,000 עד 1:40,000 מטופלים. מנגנון הפגיעה החלקת פלטת הגדילה של ראש פרק הירך (Slipped capital femoral Epiphysis ) מנגנון פגיעה אחר נמק מחוסר אספקת דם של ראש פרק הירך (perthes ), כאשר מופיע אחד מהסימנים: כאב בפרק הירך, בפרק הברך , צליעה, חובה לדווח לאנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה. הטיפול אורטופדי ממושך למספר חודשים לעיתים נדירות כרוך בניתוח תופעות נדירות יותר ומשמעותן אינה גדולה מ 1986 עד היום לא נתקלתי בתופעות אלה שינוי בחילוף חומרים של סוכרים: תוך טיפול עולים ערכי האינסולין בדם המטופלים. הדבר פורש כירידה ברגישות לאינסולין. ברוב המטופלים אין שינוי במאזן הסוכר. אין דווח על עליה בשכיחות סוכרת מטיפוס 1 (תלויה בשימוש באינסולין) או סוכרת מטיפוס 2 שאינה תלויה באינסולין תוך שימוש בהורמון גדילה. אם יש מגמת עליה של הסוכר בודקים HEMOGLOBIN A1C פגיעות בשלד: עקמת (scoliosis ). אין הוכחה שמצבים אלה נגרמים ע"י הורמון גדילה. כנראה שהם יותר שכיחים בחוסר הורמון גדילה. סקוליוזיס (עקמת עמוד השדרה) מוחמרת בעת גדילה מהירה מכל סיבה שהיא. תפיחות השד בבנים (gynecomastia ) נמשכת כשבועיים-שלושה, תופעה חולפת בתחילת הטיפול. צבירת נוזלים (fluid retention) : תיתכן בתחילת טיפול בהורמון גדילה, יותר משמעותית במבוגרים. כאב בשורש כף היד (לחץ על גידים) נדיר ובדרך כלל קל. כאב בפרקים או שרירים בדרך כלל קל. תופעה אלרגית כמו בכל תרופה - די נדיר. דלקת שריר (MYOSITIS) תופעה נדירה ניתן לשייך אותה לחומר השימור METACRESOL. מתבטאת בכאבי שרירים או כאבים במקום ההזרקה. אם מוכחת הדלקת, עוברים לתכשיר בלי נוזל מיהול זה. יצירת נוגדנים נגד הורמון הגדילה קורה בפחות מ- 10% מהמטופלים. באופן נדיר נוגדנים אלה מבטלים את פעולת ההורמון. סיכון להופעת גידול: אין שום הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לממאירות . לאוקמיה: בעלון לצרכן של כל חברות הורמון גדילה מדווח שקיים סיכוי נמוך לחלות בלאוקמיה. סיכון זה דווח לראשונה.ב 1988 על ידי קבוצה יפנית שמצאה לאוקמיה ב - 15 מטופלים בהורמון גדילה. מסתבר שבחלק מהם הייתה נטייה לפיתוח לאוקמיה בגלל שינוי בגנים, שבירות כרומוזומים ותסמונות מסוימות. . בעקבות זאת נאסף מידע ביפן על כל מטופלי הורמון גדילה (משנת מ 1975 ועד 31.12.1997 ) איסוף נתונים זה דווח ב .1999 מסקנת סקר אוכלוסייה זה (מעל 32,000 מטופלי הורמון גדילה) הייתה שבילדים שאין להם גורם המביא לסיכוי להתפתחות לאוקמיה, שכיחות הופעת הלאוקמיה אינה גדולה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כלומר הורמון גדילה אינו מעלה את הסיכון להופעת לאוקמיה. ב 1997 בניתוח מאגר נתוני המטופלים בארה"ב וקנדה, במטופלים שאין להם גורם סיכון להתפתחות לאוקמיה נמצא שאין שכיחות של הופעת לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה, יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כעת קיימת הסכמה כללית שאין שכיחות יתר של הופעת לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה שאין להם גורם סיכון נוסף להופעת מחלה זו. הסיכון להופעת הלאוקמיה דומה לזה של האוכלוסייה הכללית הבריאה. במידע אותו נותנות החברות יצרניות הורמון גדילה למטופלים שלהן, במידע לצרכן, נכתב שדיווח על לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה, נמצא במספר קטן של מטופלים ואין בטחון שניתן ליחס קשר בין הטיפול בהורמון גדילה ללאוקמיה. גורמי סיכון נוספים: באוכלוסיית ילדים רגילה ובריאה שאינה מטופלת ואינה סובלת מכל מחלה שהיא, ידוע שקיימת תמותה של 1% מסיבות שונות. 8 מרכזי מדינות באירופה אספו נתונים של מטופלי הורמון גדילה בין השנים 1985-1996 על מטופלים עם חוסר בהורמון גדילה, על ילדים שנולדו קטנים למשך ההריון ועל ילדים נמוכים ללא חוסר בהורמון גדילה או כל בעיה אחרת (קומה נמוכה אידיופטית) צרפת אחת מ 8 מרכזי המדינות שאספה נתונים על כ-7000 ילדים דווחה ראשונה בשנת 2012 שבניגוד לאוכלוסיית ילדים בריאה ורגילה בה התמותה היא 1% מכלל הילדים הם מצאו במטופלי הורמון גדילה עליה בתמותה בשליש אחוז 0.3%, זאת בגלל שינויים של כלי דם במוח במספר ילדים כמו כן נמצא גידול בעצם ב 3 ילדים. הקשר היה מובהק בילדים שקבלו מינוני הורמון גדילה גבוהים. ב 7 המרכזים האחרים לא היו תופעות כאלה ולא דווחה עליה בתמותה.. רשות המזון והתרופות בארה"ב, ה- FDA לא קבלה דווח זה כהוכחה שהורמון גדילה הוא גורם תמותה. כיוון שזה הדיווח היחידי שמראה זאת, כיוון שההשוואה נעשתה לאוכלוסייה רגילה ובריאה ולא לאוכלוסיית ילדים זהה שאינה מקבלת טיפול. גם ילדים שנולדו קטנים למשך ההריון בהם התחלואה מוגברת וגם קומה נמוכה אידיופטית אינם אוכלוסייה בריאה רגילה. . השפעה על מערכות הורמונים אחרות: בלוטת התריס- הורמון גדילה מגביר הפיכת הורמון התירואיד 4T ל- T3 וגורם לחשיפת מחלה קיימת, סמויה של בלוטת התריס. הורמוני מערכת המין: אין הוכחה שלהורמון גדילה השפעה לא רצויה על הורמוני מערכת המין. קורטיזול: הורמון גדילה מעלה את הפיכת הקורטיזול לקורטיזון. לא ידועה משמעות כלשהיא להיפוך זה. כאבי פרקים: תוארו במבוגרים שקיבלו מינון גבוה מהדרוש של הורמון גדילה. התכווצויות ( convulsions): בדרך כלל אין שכיחות יתר בעת טיפול בהורמון גדילה הורמון גדילה במחלות מסכנות חיים-בטיפול נמרץ: נעשה מחקר על חולים המאושפזים בטיפול נמרץ, וחולים במחלות קשות הגורמות למאזן שלילי הגורם לפרוק רקמות. במחקר זה ניתן הורמון גדילה לחלק מהמטופלים. טיפול בהורמון גדילה העלה את התמותה מ 19 ל- 42% על כן נמנעים מלתת לחולים אלה הורמון גדילה. שמירת התרופה (יש לקרוא את ה package insert של כל תרופה) לאחר המסת החומר הוא יציב בטמפרטורה של 2-8 מעלות למשך 4 שבועות. בחברות המוסרות על יציבות ב"טמפרטורת החדר (עד 24 מעלות)" יש לזכור שבתקופות קיץ חמות יש סיכון בהסתמכות על טמפרטורת החדר. אין להקפיא את הורמון הגדילה ואין להשתמש בו לאחר הפשרה מהקפאה. מינון הורמון הגדילה לפי ההתוויה ( לפי רישום ב FDA) המינון הוא המלצה ראשונית לטיפול. אולם מומלץ שהמינון הראשוני לתחילת הטיפול יהיה נמוך יותר בכ- 15-20% ל שבועיים שלושה, כדי למנוע תופעה של צבירת נוזלים בולטת וכאבי ראש. הורמון גדילה גורם בתחילת הטיפול לצבירת מים. התופעה בולטת יותר בילדים עם חוסר קשה בהורמון גדילה השתנות המינון במהלך הטיפול תלויה בעליה במשקל, ככל שהמשקל עולה, המינון עולה. אם קצב הגדילה גבוה מאד, אין סיבה להעלות את המינון. אם קצב הגדילה נמוך מהמצופה לאחר שלילת סיבות לכך כגון טיפול לא סדיר, מחלה נוספת, תזונה גרועה או מחלת מעי מעלים את המינון. גישה נוספת להעלאת המינון היא לפי רמת ה I- IGF. הורמון גדילה גורם לעליה ביצור ה I-IGF. לפי פרסום של כהן וחבריו, אם רמת ה I-IGF נמוכה יש להעלות את מינון הורמון הגדילה. הבעיה בעבודתו זו של כהן שלא נעשה ניתור של התזונה. הגורם העיקרי בילדים לרמת I- IGF נמוכה היא תזונה לקויה. על כן בכל ילד עם בעיית גדילה יש צורך בבדיקת תזונתו על ידי רישום תזונה במשך 3 ימים וניתוח התזונה על ידי דיאטנית. חשובה פעולה זו לפני טיפול בהורמון גדילה גם בילד חסר הורמון גדילה יחול שיפור בגדילה עם השלמת חסרים . גם תוך טיפול בהורמון גדילה תזונה מאוזנת תשפר את התגובה להורמון גדילה. בנוסף לכך תוך טיפול בהורמון גדילה עולה ניצולת המאגרים כגון ברזל. תוך גדילה מהירה צריכת המאגרים עולה ובילד הרגיל לאכול מעט ואין שיפור בתזונתו תוך עליה מהירה של קצב הגדילה, יתפתחו חסרים, כגון חוסר ברזל היכול להתפתח תוך 3 חודשים מתחילת הטיפול. הורמון הגדילה ניתן בזריקה תת עורית כל יום לפני השינה. ההיגיון העומד מאחורי המלצה זו הוא ששיאי הורמון הגדילה גבוהים יותר בלילה מאשר ביום. אולם זריקת הורמון הגדילה גורמת לשיא הורמון הגדילה תוך 4 עד 6 שעות ורמתו חוזרת לנורמה תוך כ 8-10 שעות כך שאין שום דמיון לפיזיולוגיה. בפרסום בודד שבדק את הגדילה של ילדים ב 3 קבוצות, קבוצת בוקר, קבוצת צהרים וקבוצת ערב לא נמצא הבדל בגדילה בין שלושת הקבוצות. התגובה לטיפול בהורמון גדילה התגובה לטיפול תלויה בגורמים רבים. בקצב הגדילה לפני הטיפול – ככל שקצב הגדילה לפני תחילת הטיפול נמוך יותר, קצב הגדילה תוך טיפול גבוה יותר. ברמת הורמון הגדילה לפני טיפול- ככל שרמת הורמון הגדילה לפני טיפול נמוכה יותר קצב הגדילה על הורמון גדילה גבוה יותר. בתזונה- בחוסר: קלוריות , חלבונים, ברזל, אבץ ויטמין A קצב הגדילה לפני טיפול בהורמון גדילה וגם על טיפול בהורמון גדילה נמוך יותר. יש לציין שחוסר באבץ, ברזל וויטמין A גורמים לחוסר תיאבון וגם עקב כך נפגעת האכילה והגדילה בעקבותיה. במשקל ואורך לידה-תגובת הגדילה של תינוקות שנולדו קטנים למשך ההריון פחותה מזו של תינוקות בשלים. בגיל- בינקות ובילדות המוקדמת תגובת הגדילה טובה יותר מאשר בגילאים גבוהים יותר. במינון הורמון גדילה-במינון גבוה יותר, תגובת הגדילה טובה יותר. באבחנה בגללה נותנים טיפול בהורמון גדילה (טבלה מצורפת) צירופים שונים של גורמים אלה עומדים ביסוד בניית המודלים לתחזית התגובה לטיפול. תגובת גדילה ממוצעת בשנה הראשונה של ילד\ה עם ISS היא . 7.3+1.2 ס"מ פורסם ב: Cochrane Database Syst Rev. 2007 Jul 18;(3) מעקב הטיפול בהורמון גדילה מטרות המעקב הן: • לוודא תגובה תקינה של עליה במשקל ובגובה- ביקורת כל 3-4 חודשים אם אין עליה תקינה, לוודא תזונה תקינה ולוודא בעיות נוספות • לוודא טיפול מסודר ועקבי- כאשר יש חשד לטיפול לא סדיר יש לדרוש להביא את כל בקבוקי התרופה הריקים לביקורת, לבדוק מספר הבקבוקים וכמה נוזל נשאר בבקבוקים • בדיקות דם לבטיחות: לבדוק כל 6 חודשים לפחות IGF-I יש לשמור על רמתו בתחום הנורמה. אם הרמה עולה מעל + 2 סטיות תקן להוריד את המינון. דרישת ה FDA היא שרמת I-IGF לא תעלה על 2.5 סטיות תקן מעל הממוצע לגיל ולמין. אם הרמה עלתה מאד מפחיתים מינון ב 15-20%. אם רמת ה I-IGF עלתה מאד ניתן להפסיק טיפול ל 7-10 ימים ולחדשו במינון נמוך ב 15-20%. אם רמת ה I- IGF נמוכה וקצב הגדילה נמוך לבדוק תזונה לקויה, מחלה סמויה, מינון נמוך מידי של הורמון גדילה, ליקוי בטכניקת ההזרקה, טיפול לא סדיר.
שלום רב לפי דווחים של FDA, אנשים בודדים מפתחים גאוט או שוגרן כשה הם מטופלים בטמוקסיפן או מעכבי ארומטז ללא הבדל משמעותי בשכיחות, לרוב בגילאים מעל 50-60 בברכה
אושרה בישראל הרחבת אינדיקציה לתרופה הביולוגית טייקרב. מעתה...
לראשונה מזה שלושים שנה, משתנים הקווים המנחים של האגודה...
ההתמודדות עם המחלה כוללת גם את תופעות הלוואי של הטיפול...
מחקר חדש מצא כי יין אדום לא רק שלא מביא לעלייה בסיכון...
ועד האיגוד האונקולוגי מאשים את ועדת הסל בהטעיית הציבור: לסל...
בחודש המודעות לסרטן השד יש בשורה לסובלות מן המחלה:אושרה...
יעילות גבוהה לתרופה המונעת חזרת סרטן שד: תפחית את חזרת...
1) בגובה 168 סמ, אין רשות לתת הורמון גדילה מבחינה חוקית (גם באופן פרטי אין רשות) 2) אף טיפול שאת מזכירה אינו יעיל בשלב זה 3) צילום כף יד כעת יראה ביתר דיוק את תחזית הגובה הסופי
לשם הערכת מצב חשוב מאד גם גיל עצמות 1)טיפול בהורמון גדילה הוא בזריקה כל יום עד גיל עצמות 16 וקצב גדילה של פחות מ 2 ס"מ לשנה. יש צורך בבדיקת רופא פעם ב 4 עד-5 חודשים. והתאמת מינון לפי משרקל ובדיקות מעבדה- זה לא ביקור אחד כדי לקבל תרופה 2) מעכבי ארומטז נותנים אם גל העצמות מתקדם באופן משמעותי. טיפול בהורמון גדילה במצב ללא חוסר קומה נמוכה ללא חוסר בהורמון גדילה-= קומה נמוכה אידיופטית ISS= קומה נמוכה מתחת לאחוזון 3. אבחנה זו מוגדרת רק לאחר שנשללו בנבדק\ת מחלה כללית, מחלה הורמונלית, חסר הורמון, בעיה או חסר תזונתי ופגם או שינוי במבנה הכרומוזומים. בילדים אלה נתוני הלידה רגילים ומשקל ואורך הלידה תקינים למשך ההריון והפרשת הורמון גדילה תקינה. רשות התרופות והמזון בארה"ב (FDA) אשרה טיפול בהורמון גדילה לילדים המוגדרים כקומה נמוכה אידיופטית, אם גובהם 2.25 סטיות תקן מתחת לממוצע לגיל ולמין (מתאים לאחוזון1.2). ילדים שלא סביר שקצב גדילתם יגרום לגובהם הסופי להיות בתחום הנורמה כלומר, מעל 161 ס"מ בבנים ומעל 150 ס:מ בבנות. התועלת הצפויה מטיפול זה היא תוספת של 3.5-7.5 ס"מ לגובה הסופי (ממוצע של 5-5.5 ס"מ) בטיפול של 4-7 שנים בממוצע. אירגוני האנדוקרינולוגים לילדים האמריקאי והאירופאי החליטו שבקטגורית הטיפול באבחנה זו יש להכליל ילדים שגובהם מתחת לאחוזון 3 ולהתחיל טיפול מעל גיל 5 שנים. המטופל אינו צריך את הטיפול מבחינה בריאותית אלא לשם שיפור גדילתו. בארץ נכון להיום הטיפול אינו רשום כטיפול רשמי ועל כן לכל ילד שרוצים לתת טיפול בהורמון גדילה באבחנה זו יש להגיש בקשה על גבי טופס של מרשם חריג (טופס 29ג). בלעדיו הטיפול אינו חוקי. ניכר מהטופס שהטיפול הוא על אחריותו של הרופא והטיפול אינו רשום בארץ למטרה זו ועל כן רופא רשאי לא להסכים לתת טיפול זה והמשפחה רשאית לפנות לרופא אחר. מותר לרופא לתת מרשם לתרופה רק לאחר שהטופס נחתם -ניתן אישור של המוסד הרפואי לטיפול זה. למרות שהטיפול אינו רשום בארץ ואינו בסל הבריאות קופות החולים מאפשרות את הטיפול באופן מסובסד לאחר שאישרו את טופס 29ג האישי עבור המטופל\ת. הטיפול ניתן אז דרך הביטוח המושלם. 6 חודשים ו 12 חודש לאחר תחילת הטיפול האנדוקרינולוג מעריך את יעילות הטיפול. מקובל שאם קצב הגדילה אינו עולה ב 50% מעל הקצב שהיה לפני תחילת הטיפול, בדרך כלל מפסיקים את הטיפול. לאחר שנים של טיפול, כאשר קצב הגדילה יורד מתחת ל 2 ס"מ לשנה, מומלץ להפסיק טיפול. כלל נוסף שהוא משני בחשיבותו לקצב הגדילה הוא הפסקת טיפול בגיל עצמות 16 בבנים וגיל עצמות 14 בבנות. אם מופיעה אי סבילות לסוכר, עליה בהמוגלובין A1C ועלית סוכר בצום מעל הנורמה, יש להפסיק טיפול בהורמון גדילה. הפסקת טיפול לפני גמר הגדילה גורמת לירידה בקצב הגדילה ועלולה לגרום לאיבוד כל היתרון בטיפול שהושג בשנים הקודמות וגמר גדילה באותו אחוזון שהיה לפני תחילת הטיפול. מתן הורמון גדילה אין לתת טיפול בהורמון גדילה במצבים הבאים: 1) אין לתת טיפול בהורמון גדילה כאשר יש הוכחה לקיום גידול אקטיבי 2) לא יינתן טיפול בהורמון גדילה בחולים במחלה קריטית כגון סמוך לניתוח לב פתוח, ניתוח בטן, תאונה מרובת פגיעות באברים שונים, אי ספיקה נשימתית ומחלות מסדר גודל זה עקב דווח על עליה בתמותה תוך טיפול בהורמון גדילה במצבים אלה 3) במטופלים עם חום מעל 38.5 מומלץ לא לתת טיפול בהורמון גדילה בימים אלה תופעות לוואי של טיפול בהורמון גדילה (נלקחו מרישומי התרופות ב FDA) תופעות משמעותיות לדיווח מידי לאנדוקרינולוג המטפל: א) כאבי ראש, הקאות ולחץ תוך גולגולתי מוגבר: דווח בשכיחות של 1:1000 מטופלים בהורמון גדילה, יתכן שיתבטא רק בכאב ראש או הפרעת ראיה. הסבה יצור ביתר של הנוזל סביב המוח. הפסקה זמנית בטיפול או הורדת המינון פותרת את הבעיה במקרים רבים. כאשר מופיע אחד מהסימנים, חובה להתייעץ עם האנדוקרינולוג המטפל באותו היום, לפני הזריקה הבאה ב) כאב בפרק הירך, בברך , צליעה. נדיר ביותר, דווח בשכיחות של 1:20,000 עד 1:40,000 מטופלים. מנגנון הפגיעה החלקת פלטת הגדילה של ראש פרק הירך (Slipped capital femoral Epiphysis ) מנגנון פגיעה אחר נמק מחוסר אספקת דם של ראש פרק הירך (perthes ), כאשר מופיע אחד מהסימנים: כאב בפרק הירך, בפרק הברך , צליעה, חובה לדווח לאנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה. הטיפול אורטופדי ממושך למספר חודשים לעיתים נדירות כרוך בניתוח תופעות נדירות יותר ומשמעותן אינה גדולה מ 1986 עד היום לא נתקלתי בתופעות אלה שינוי בחילוף חומרים של סוכרים: תוך טיפול עולים ערכי האינסולין בדם המטופלים. הדבר פורש כירידה ברגישות לאינסולין. ברוב המטופלים אין שינוי במאזן הסוכר. אין דווח על עליה בשכיחות סוכרת מטיפוס 1 (תלויה בשימוש באינסולין) או סוכרת מטיפוס 2 שאינה תלויה באינסולין תוך שימוש בהורמון גדילה. אם יש מגמת עליה של הסוכר בודקים HEMOGLOBIN A1C פגיעות בשלד: עקמת (scoliosis ). אין הוכחה שמצבים אלה נגרמים ע"י הורמון גדילה. כנראה שהם יותר שכיחים בחוסר הורמון גדילה. סקוליוזיס (עקמת עמוד השדרה) מוחמרת בעת גדילה מהירה מכל סיבה שהיא. תפיחות השד בבנים (gynecomastia ) נמשכת כשבועיים-שלושה, תופעה חולפת בתחילת הטיפול. צבירת נוזלים (fluid retention) : תיתכן בתחילת טיפול בהורמון גדילה, יותר משמעותית במבוגרים. כאב בשורש כף היד (לחץ על גידים) נדיר ובדרך כלל קל. כאב בפרקים או שרירים בדרך כלל קל. תופעה אלרגית כמו בכל תרופה - די נדיר. דלקת שריר (MYOSITIS) תופעה נדירה ניתן לשייך אותה לחומר השימור METACRESOL. מתבטאת בכאבי שרירים או כאבים במקום ההזרקה. אם מוכחת הדלקת, עוברים לתכשיר בלי נוזל מיהול זה. יצירת נוגדנים נגד הורמון הגדילה קורה בפחות מ- 10% מהמטופלים. באופן נדיר נוגדנים אלה מבטלים את פעולת ההורמון. סיכון להופעת גידול: אין שום הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לממאירות . לאוקמיה: בעלון לצרכן של כל חברות הורמון גדילה מדווח שקיים סיכוי נמוך לחלות בלאוקמיה. סיכון זה דווח לראשונה.ב 1988 על ידי קבוצה יפנית שמצאה לאוקמיה ב - 15 מטופלים בהורמון גדילה. מסתבר שבחלק מהם הייתה נטייה לפיתוח לאוקמיה בגלל שינוי בגנים, שבירות כרומוזומים ותסמונות מסוימות. . בעקבות זאת נאסף מידע ביפן על כל מטופלי הורמון גדילה (משנת מ 1975 ועד 31.12.1997 ) איסוף נתונים זה דווח ב .1999 מסקנת סקר אוכלוסייה זה (מעל 32,000 מטופלי הורמון גדילה) הייתה שבילדים שאין להם גורם המביא לסיכוי להתפתחות לאוקמיה, שכיחות הופעת הלאוקמיה אינה גדולה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כלומר הורמון גדילה אינו מעלה את הסיכון להופעת לאוקמיה. ב 1997 בניתוח מאגר נתוני המטופלים בארה"ב וקנדה, במטופלים שאין להם גורם סיכון להתפתחות לאוקמיה נמצא שאין שכיחות של הופעת לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה, יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. כעת קיימת הסכמה כללית שאין שכיחות יתר של הופעת לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה שאין להם גורם סיכון נוסף להופעת מחלה זו. הסיכון להופעת הלאוקמיה דומה לזה של האוכלוסייה הכללית הבריאה. במידע אותו נותנות החברות יצרניות הורמון גדילה למטופלים שלהן, במידע לצרכן, נכתב שדיווח על לאוקמיה במטופלי הורמון גדילה, נמצא במספר קטן של מטופלים ואין בטחון שניתן ליחס קשר בין הטיפול בהורמון גדילה ללאוקמיה. גורמי סיכון נוספים: באוכלוסיית ילדים רגילה ובריאה שאינה מטופלת ואינה סובלת מכל מחלה שהיא, ידוע שקיימת תמותה של 1% מסיבות שונות. 8 מרכזי מדינות באירופה אספו נתונים של מטופלי הורמון גדילה בין השנים 1985-1996 על מטופלים עם חוסר בהורמון גדילה, על ילדים שנולדו קטנים למשך ההריון ועל ילדים נמוכים ללא חוסר בהורמון גדילה או כל בעיה אחרת (קומה נמוכה אידיופטית) צרפת אחת מ 8 מרכזי המדינות שאספה נתונים על כ-7000 ילדים דווחה ראשונה בשנת 2012 שבניגוד לאוכלוסיית ילדים בריאה ורגילה בה התמותה היא 1% מכלל הילדים הם מצאו במטופלי הורמון גדילה עליה בתמותה בשליש אחוז 0.3%, זאת בגלל שינויים של כלי דם במוח במספר ילדים כמו כן נמצא גידול בעצם ב 3 ילדים. הקשר היה מובהק בילדים שקבלו מינוני הורמון גדילה גבוהים. ב 7 המרכזים האחרים לא היו תופעות כאלה ולא דווחה עליה בתמותה.. רשות המזון והתרופות בארה"ב, ה- FDA לא קבלה דווח זה כהוכחה שהורמון גדילה הוא גורם תמותה. כיוון שזה הדיווח היחידי שמראה זאת, כיוון שההשוואה נעשתה לאוכלוסייה רגילה ובריאה ולא לאוכלוסיית ילדים זהה שאינה מקבלת טיפול. גם ילדים שנולדו קטנים למשך ההריון בהם התחלואה מוגברת וגם קומה נמוכה אידיופטית אינם אוכלוסייה בריאה רגילה. . השפעה על מערכות הורמונים אחרות: בלוטת התריס- הורמון גדילה מגביר הפיכת הורמון התירואיד 4T ל- T3 וגורם לחשיפת מחלה קיימת, סמויה של בלוטת התריס. הורמוני מערכת המין: אין הוכחה שלהורמון גדילה השפעה לא רצויה על הורמוני מערכת המין. קורטיזול: הורמון גדילה מעלה את הפיכת הקורטיזול לקורטיזון. לא ידועה משמעות כלשהיא להיפוך זה. כאבי פרקים: תוארו במבוגרים שקיבלו מינון גבוה מהדרוש של הורמון גדילה. התכווצויות ( convulsions): בדרך כלל אין שכיחות יתר בעת טיפול בהורמון גדילה הורמון גדילה במחלות מסכנות חיים-בטיפול נמרץ: נעשה מחקר על חולים המאושפזים בטיפול נמרץ, וחולים במחלות קשות הגורמות למאזן שלילי הגורם לפרוק רקמות. במחקר זה ניתן הורמון גדילה לחלק מהמטופלים. טיפול בהורמון גדילה העלה את התמותה מ 19 ל- 42% על כן נמנעים מלתת לחולים אלה הורמון גדילה. שמירת התרופה (יש לקרוא את ה package insert של כל תרופה) לאחר המסת החומר הוא יציב בטמפרטורה של 2-8 מעלות למשך 4 שבועות. בחברות המוסרות על יציבות ב"טמפרטורת החדר (עד 24 מעלות)" יש לזכור שבתקופות קיץ חמות יש סיכון בהסתמכות על טמפרטורת החדר. אין להקפיא את הורמון הגדילה ואין להשתמש בו לאחר הפשרה מהקפאה. מינון הורמון הגדילה לפי ההתוויה ( לפי רישום ב FDA) המינון הוא המלצה ראשונית לטיפול. אולם מומלץ שהמינון הראשוני לתחילת הטיפול יהיה נמוך יותר בכ- 15-20% ל שבועיים שלושה, כדי למנוע תופעה של צבירת נוזלים בולטת וכאבי ראש. הורמון גדילה גורם בתחילת הטיפול לצבירת מים. התופעה בולטת יותר בילדים עם חוסר קשה בהורמון גדילה השתנות המינון במהלך הטיפול תלויה בעליה במשקל, ככל שהמשקל עולה, המינון עולה. אם קצב הגדילה גבוה מאד, אין סיבה להעלות את המינון. אם קצב הגדילה נמוך מהמצופה לאחר שלילת סיבות לכך כגון טיפול לא סדיר, מחלה נוספת, תזונה גרועה או מחלת מעי מעלים את המינון. גישה נוספת להעלאת המינון היא לפי רמת ה I- IGF. הורמון גדילה גורם לעליה ביצור ה I-IGF. לפי פרסום של כהן וחבריו, אם רמת ה I-IGF נמוכה יש להעלות את מינון הורמון הגדילה. הבעיה בעבודתו זו של כהן שלא נעשה ניתור של התזונה. הגורם העיקרי בילדים לרמת I- IGF נמוכה היא תזונה לקויה. על כן בכל ילד עם בעיית גדילה יש צורך בבדיקת תזונתו על ידי רישום תזונה במשך 3 ימים וניתוח התזונה על ידי דיאטנית. חשובה פעולה זו לפני טיפול בהורמון גדילה גם בילד חסר הורמון גדילה יחול שיפור בגדילה עם השלמת חסרים . גם תוך טיפול בהורמון גדילה תזונה מאוזנת תשפר את התגובה להורמון גדילה. בנוסף לכך תוך טיפול בהורמון גדילה עולה ניצולת המאגרים כגון ברזל. תוך גדילה מהירה צריכת המאגרים עולה ובילד הרגיל לאכול מעט ואין שיפור בתזונתו תוך עליה מהירה של קצב הגדילה, יתפתחו חסרים, כגון חוסר ברזל היכול להתפתח תוך 3 חודשים מתחילת הטיפול. הורמון הגדילה ניתן בזריקה תת עורית כל יום לפני השינה. ההיגיון העומד מאחורי המלצה זו הוא ששיאי הורמון הגדילה גבוהים יותר בלילה מאשר ביום. אולם זריקת הורמון הגדילה גורמת לשיא הורמון הגדילה תוך 4 עד 6 שעות ורמתו חוזרת לנורמה תוך כ 8-10 שעות כך שאין שום דמיון לפיזיולוגיה. בפרסום בודד שבדק את הגדילה של ילדים ב 3 קבוצות, קבוצת בוקר, קבוצת צהרים וקבוצת ערב לא נמצא הבדל בגדילה בין שלושת הקבוצות. התגובה לטיפול בהורמון גדילה התגובה לטיפול תלויה בגורמים רבים. בקצב הגדילה לפני הטיפול – ככל שקצב הגדילה לפני תחילת הטיפול נמוך יותר, קצב הגדילה תוך טיפול גבוה יותר. ברמת הורמון הגדילה לפני טיפול- ככל שרמת הורמון הגדילה לפני טיפול נמוכה יותר קצב הגדילה על הורמון גדילה גבוה יותר. בתזונה- בחוסר: קלוריות , חלבונים, ברזל, אבץ ויטמין A קצב הגדילה לפני טיפול בהורמון גדילה וגם על טיפול בהורמון גדילה נמוך יותר. יש לציין שחוסר באבץ, ברזל וויטמין A גורמים לחוסר תיאבון וגם עקב כך נפגעת האכילה והגדילה בעקבותיה. במשקל ואורך לידה-תגובת הגדילה של תינוקות שנולדו קטנים למשך ההריון פחותה מזו של תינוקות בשלים. בגיל- בינקות ובילדות המוקדמת תגובת הגדילה טובה יותר מאשר בגילאים גבוהים יותר. במינון הורמון גדילה-במינון גבוה יותר, תגובת הגדילה טובה יותר. באבחנה בגללה נותנים טיפול בהורמון גדילה (טבלה מצורפת) צירופים שונים של גורמים אלה עומדים ביסוד בניית המודלים לתחזית התגובה לטיפול. תגובת גדילה ממוצעת בשנה הראשונה של ילד\ה עם ISS היא . 7.3+1.2 ס"מ פורסם ב: Cochrane Database Syst Rev. 2007 Jul 18;(3) מעקב הטיפול בהורמון גדילה מטרות המעקב הן: • לוודא תגובה תקינה של עליה במשקל ובגובה- ביקורת כל 3-4 חודשים אם אין עליה תקינה, לוודא תזונה תקינה ולוודא בעיות נוספות • לוודא טיפול מסודר ועקבי- כאשר יש חשד לטיפול לא סדיר יש לדרוש להביא את כל בקבוקי התרופה הריקים לביקורת, לבדוק מספר הבקבוקים וכמה נוזל נשאר בבקבוקים • בדיקות דם לבטיחות: לבדוק כל 6 חודשים לפחות IGF-I יש לשמור על רמתו בתחום הנורמה. אם הרמה עולה מעל + 2 סטיות תקן להוריד את המינון. דרישת ה FDA היא שרמת I-IGF לא תעלה על 2.5 סטיות תקן מעל הממוצע לגיל ולמין. אם הרמה עלתה מאד מפחיתים מינון ב 15-20%. אם רמת ה I-IGF עלתה מאד ניתן להפסיק טיפול ל 7-10 ימים ולחדשו במינון נמוך ב 15-20%. אם רמת ה I- IGF נמוכה וקצב הגדילה נמוך לבדוק תזונה לקויה, מחלה סמויה, מינון נמוך מידי של הורמון גדילה, ליקוי בטכניקת ההזרקה, טיפול לא סדיר.
שלום רב לפי דווחים של FDA, אנשים בודדים מפתחים גאוט או שוגרן כשה הם מטופלים בטמוקסיפן או מעכבי ארומטז ללא הבדל משמעותי בשכיחות, לרוב בגילאים מעל 50-60 בברכה
שלום שרון, יש מחקרים שמצביעים על יתרון מבחינת הקטנת הסיכון לחזרת הגידול בתוספת זומרה אחת ל-6 חודשים. זה לא קשור לנשאות. כאפקט נוסף הזומרה שומרת על צפיפות העצם שהיא חשובה לנשים שמקבלות מעכבי ארומטז כמו לטרוזול, אשר בוודאי ינתן לך בהמשך. התוספת של זומרה מיועדת רק לנשים שאין להן מחזור. בהצלחה
לפי המבחן הסטטיסטי לא, אבל במדגם קטן יתכן.
ארי שלום אין קשר בין הרמות הגבובות של אסטרוגן או הגניקומסטיה ל BRCA. לגבי רמות האסטרוגן, הן מוגברות מעט, דבר ששווה בירור שאני מניחה שבוצע. לגבי טיפול תרופתי, ישנם כדורים כמו טמוקסיפן או מעכבי ארומטז, אך הם לא מקובלים לטיפול בגברים. כל טוב
עברו כבר 5 שנים מהאבחון, ואת ללא עדות לחזרת מחלה. ההחלטה איך להמשיך - תלויה במידרת הסכון של חזרת המחלה, בשלב זה. לפי מידת הסכיון - כך הרווח. אם הסיכון קטן - הרווח מטיפול קטן. אם הסיכון עדיין מכובד - גם הרווח מכובד. לכן זו שיחה שאת צריכה לנהל עם האוקנולוג שלך באופן כללי השאיפה שלנו לתת טיפול ארוך טווח, או 10 שנות טמוקסיפן, או חצי טמוקסיפן וחצי מעכבי ארומטז (המשפחה של הפמרה) עדיין לא ברור מה עדיף על מה. כל האופציות פתוחות בפנייך וההחלטה צריכה להילקח לפי דרגת הסכון לחזרת מחלה, לבריאות
גם אנחנו נשמח לשמוע חוות דעת אחד האונקולוגים, בינתים תוכלי למצוא פרטים על המחקר גם בידיעה הבאה באתר אחת מתשע: http://www.onein9.org.il/newsarticle/67368,7474,26236.aspx
שלום לך. אין כל מחקר שנתן מעכבי ארומטז (הארימידקס שייך למשפחה זו) יותר מחמש שנים. עיקר הבעיה - איננו יודעים מה הנזק מטיפול ממושך. בהצללחה בהתלבטות
שלום מלי-ליה שאלת הרבה שאלות ולא לכולן יש תשובות טובות. בעקרון יש מחקרים שמראים ששילוב של טמוקסיפן עם מעכב ארומטז, כמו פמרה, יעיל יותר מטמוקסיפן לבד. לא בוצעה השוואה בין מחקרים אלה ל-10 שנים טמוקסיפן ולכן לא ניתן לדעת מה עדיף. אני אישית מאמינה שעדיף להכניס גם מעכב ארומטז, במיוחד כשאין תופעות לוואי, כדי לחשוף את הגידול, במידה שקיים, לשני מנגנוני טיפול שונים. לגבי רלוקסיפן - תרופה זו לא ניתנת לאינדיקציה של סרטן שד אלא אוסטיאופורוזיס. אני הייתי מציעה להמשיך בטיפול שאת מקבלת לאוסטיאופורוזיס ולעקוב. בהצלחה
זניה שלום היעוץ דרך האתר הוא לא ממש יעוץ מוסמך כיוון שאיני מכיר אותך ואין לי את כל נתוני המחלה. בכל מקרה נראה שהגידול רגיש להורמונים ועברה שנה מאז שטופלת במעכבי ארומטז ולכן השילוב של מעכב ארומטז דוגמת ארומזין שעוד לא קיבלת יחד עם אפינטור הוא אפשרות טובה.
עיכוב יצירת האסטרוגן על ידי ארימידקס ותרופות במנגנון דומה מוכר מספר שנים. לצערי ראיתי מספר מקרים שהתרופה לא עזרה מנגנון נוסף המריץ את גיל העצמות הוא חוסר איזון המחלה היסודית- קודם כל צריך להוכיח שהאיזון הוא הכי טוב שאפשר לפני הליכה לכוונים אחרים. בגילאי עצמות 15 ומעלה הגדילה מועטה.
במידה שהטיפול בטמוקסיפן נמשך כבר מעל 4 חודשים, ככל הנראה שעליית הסמן מבטאת עליה מסוימת בפעילות המחלה.
שלום רחל תרופות ממשפחת מעכבי ארומטז, כמו פמרה וארימידקס, יכולות לגרום לכאבים בכל המפרקים, כולל ברכיים ומפרקי האצבעות (ידיים ורגליים) כך שבהחלט יתכן שהתלונה שלך קשורה לארימידקס. הייתי מציעה להפסיק ארימידקס לשבועיים ולראות, אם זה אכן קשור לתרופה יהיה שיפור. אם לא יהיה שיפור - צריך לחפש סיבות אחרותג. במידה ותגיעי למסקנה שאכן הגורם הוא ארימידקס , כדאי להתייעץ עם האונקולוג לגבי החלפה לארומזין, הוספת טיפול נגד כאבים לפני השינה או חזרה לטמוקסיפן. בהצלחה
רחל שלום הפחתת הסיכון לחזרת המחלה באמצעות טיפול הורמוני הוא דבר יחסי שתלוי גם בתקופת הזמן שבו התרופה נלקחת. נראה לי שהתשובה היא מעבר לתשובת אינטרנט- אך הדבר שהכי יכול לתרום להחלטה הוא דרגת הסיכון הראשונית לחזרת המחלה ובאיזה אחוז אבסולוטי- הטיפול ההורמוני מפחית סיכון זה
שלום חני לא ברור לי מדוע יש לך דלקות ריאה חוזרות. מאחר שקיבלת כימותרפיה לפני 6 שנים - היום אינך צריכה להיות במצב של דיכוי חיסוני. לגבי העייפות וחוסר חשק - אכן התרופות מסוג מעכבי ארומטז יכולות לגרום לכך אך לרוב לא מדובר בבעיה קשה. רוב המטופלות מסתדרות מצוין וממשיכות לתפקד ולטייל. את מבינה כמובן שהטיפול חשוב וחבל לוותר עליו. הייתי שוקלת לנסות לעבור לתרופה אחרת מאותה קבוצה, למשל ארומזין, ולראות איך תרגישי איתה. לפעמים הסבילות לתרופה אחרת יותר טובה והאפקט אותו אפקט מבחינה אונקולוגית. בהצלחה
יערה היקרה, נשים רבות התייחסו בפורום זה לירידה בחשק המיני במהלך הטיפולים וגם אחריהם. לירדה בחשק המיני סיבות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות שונות וחשוב להיות מודעות לסיבות השונות. נשים רבות כתבו כי הפגיעה בצורה של השד, שנתפס איבר מיני פוגעת בדימוי גוף וגורמת לתחושה של חוסר נוחות עם הצורה החדשה של גופן. חוסר נוחות זו גורמת לרתיעה ממגע ומכל סוג של חשיפה. במקביל, לעתים דווקא לאחר הטיפולים נשים מדווחות על רגשות של עצב, חרדה, דיכאון ואשמה. רגשות אלו ללא ספק פוגעות ברצון ובחשק ופניות של הנשים ליחסי מין. בנוסף לכך, טיפולים תרופתיים גורמים ליובש בנרתיק והופכות את חיי המין לכואבים ומתסכלים. אני מצרפת לך קישור לפרק מהאתר של עמותת "אחת מתשע" המוקדש לנושא: www.onein9.org.il/upload/sexuality.doc בפרק תוכלי למצוא קישור לתמצית ראיון עם ד"ר צחי בן ציון שמדבר על כך בהרחבה. יש על כך גם כתיבה עניפה. בנוסף, חשוב לדבר על הנושא עם בן הזוג ולהפוך את הנושא, לנושא שיחה לגיטימי. בברכה, צוות העמותה.
שלום טרזה אני מבינה שאת מבולבלת. יש מצבים ברפואה בהן אין תשובות מוחלטות. את יכולה להתייעץ עם אונקולוג נוסף, וזה נראה לי עדיף מאחר שקיבלת שתי תשובות שונות, אך קחי בחשבון שאת יכולה להשאר עם הבלבול גם לאחר יעוץ נוסף. גם אני באופן כללי הייתי ממליצה על מסטקטומיה בשלב זה. בהצלחה
שלום זהבה הממצא של הקטנת שיעור חזרת המחלה בחולות שקיבלו זומרה היה ממצא מקרי במחקרים שבדקו מניעת אוסטיאופורוזיס בחולות עם סרטן שד שמקבלות טיפול הורמונלי אדג'ובנטי. לא מספר החולות אלא העובדה שזו לא היתה המטרה שלשמה תוכננו המחקרים האלה היא שמטילה ספק בתוצאות ולכן התרופה לא תירשם לאינדיקציה זו רק על סמך המחקרים הקיימים. ולכן אפשר להגיד - אכן מוקדם מידי וצריך עוד נתונים. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהממצא הזה שקיים בשני מחקרים, ומדובר במחקרים לא קטנים. ההוכחה שאכן מדובר על אפקט אמיתי יכולה לקחת שנים רבות, לא פחות מ-5 והשאלה אם כדאי לחכות או להתחיל לתת את הזומרה אשר יש סיכוי שבסופו של דבר תוכיח יעילות נגד סרטן וגם אם לא - הוכיחה כבר יעילות במניעת אוסטיאופורוזיס בחולות אלה, ואוסטיאופורוזיס היא גם מחלה שמקצרת את תוחלת החיים. לדעתי כדאי להתחיל כבר מאחר שתופעות הלוואי של זומרה במינון זה הן מינימליות. המניע להמלצה הוא לא חברות התרופות מאחר שהן מנועות על פי חוק לשווק תרופות לאינדיקציות לא רשומות, וזומרה כאמור לא רשומה לאינדיקציה הזו ולא תירשם לכך בקרוב. כמובן שחברות תרופות רוצות להרוויח כמו כל חברה עסקית, אבל אנחנו לא סוכני המכירות שלהם ואיננו חבורה של אידיוטים שמקבלים כל מה שנותנים לנו מבלי לחשוב בעצמנו. אנחנו עוברים על החומר המדעי בעצמנו ומפתחים דעות עצמאיות. אנחנו ממליצים על תרופות על מנת לעזור לחולים ולא כדי שהחברה תרוויח. לגבי אקטונל - היו מחקרים שהראו שגם תרופות שונות לאוסטיאופורוזיס הניתנות בכדורים יעילות נגד החמרת אוסטיאופורוזיס הנגרמת ע"י תרופות מהמשפחה של פמרה (מעכבי ארומטז) אך לא ידוע לי על אפקד אנטי סרטני של תרופות אלה. בברכה
יקרה, לא ברור לי מדוע את צריכה להסיר שחלות, אלא אם יש סיפור של סרטן שחלה במשפחה. אם את מחליטה להסיר שחלות, וכדאי ייעוץ של אונקולוג נוסף, אלא אם חסר איזה נתון בהסטוריה הרפואית שלך שאני מפספסת. אם הניתוח הומלץ כדי לתת לך מעכבי ארומטז בתום שנתיים של טמוקסיפן, אז לא חייבית ניתוח, אפשר זריקות פעם ב-3 חדשים. לאן את פונה? למחלקה גניקולוגית בבית החולים בו את מטופלת, עם הפנייה ברורה מהאונקולוגית על הצורך בניתוח. חג שמח, אופטימי ופורח! מירב בן דוד
רבקה שלום בנשאיות של הגן BRCA התפקיד הראשוני של הניתוחים הנו למנוע הופעת סרטן שד חדש או סרטן שחלה ולא למנוע חזרה של סרטן השד שהיה. אבל, כתוצאה מהניתוח של השחלות יש גם השפעה מניעתית על חזרה של סרטן השד שהיה. לא צרפת נתונים לגבי טיב המחלה של אחותך, באופן כללי באשה צעירה במידה ומבוצעת כריתת שחלות מומלץ גם הוספת מדכאי ארומטז במידה שהגידול רגיש להורמונים.
לוחמת היקרה שלום, עו"ד רקפת אנוך - סמנכ"לית העמותה היא רכזת שמירה והגנה על זכויות החולה ועושה כמיטב יכולתה לעזור בנושאים אלו. אשמח אם תיפני אליה בטלפון 03-6021717 שלוחה 201 . בברכה, אנה
שלום לך, ראשית תודה על שאלה חשובה זו, גידול שזקוק להורמונים על מנת להתפתח, נקרא גידול רגיש-הורמונים או גידול תלוי-הורמונים. כאשר הגידול זקוק לאסטרוגן (הורמון המין הנשי העיקרי) הוא נקרא תלוי-אסטרוגן או רגיש-אסטרוגן, וכאשר הגידול רגיש לפרוגסטרון מדובר בגידול תלוי-פרוגסטרון. חלק גדול מגידולי השד מתפתח עקב אספקה של הורמוני מין נשיים טבעיים (אסטרוגן ופרוגסטרון). מכאן נובע שמניעת אספקת ההורמונים לגידול תמנע את התפתחותו או את הישנות המחלה, וזו אכן מטרת הטיפול ההורמונלי המושגת על ידי מניעת אספקת ההורמונים לגידול. הטיפול ההורמונלי מיועד רק לגידולים רגישי-הורמונים ובעיקר לגידולים רגישי-אסטרוגן, המהווים חלק גדול מגידולי השד. המטרה העיקרית של הטיפולים ההורמונלים היא למנוע מתאי סרטן השד לקבל גירוי מאסטרוגן, ואת זאת ניתן לעשות במספר דרכים: דרך אחת היא לחסום את הקולטן ה"מצפה" לאסטרוגן. (או בדימוי שלנו: לא לאפשר למפתח להיכנס לחור המנעול המתאים לו). ניתן לעשות זאת ע"י מתן תרופה שתפעל כאנטי-אסטרוגן ולא תאפשר לאסטרוגן להיקלט על ידי תאי הגידול הסרטני. תרופה כזאת היא הטמוקסיפן אשר נחשבת כיום לטיפול ההורמונלי הנפוץ ביותר. דרך אחרת: במקום למנוע מהאסטרוגן להיקלט על ידי התא הסרטני, יש לדאוג שלא יהיה יותר אסטרוגן בגוף, הקולטן לא יקבל את האסטרוגן שנחוץ לו, והתא הסרטני לא יוכל להתפתח. ניתן להפסיק את ייצור האסטרוגן בגוף האישה באמצעות תרופות. אצל נשים בגיל הפריון ניתן לעשות זאת באמצעות התרופה זולדקס. אצל נשים לאחר גיל המעבר ניתן להשתמש במשפחה חדשה של תרופות המשתייכות לקבוצת "מעכבי ארומטז" ונקראות ארימידקס ו- פמרה. דרך נוספת לדכא את ייצור האסטרוגן בגוף היא על ידי גרימת הרס לשחלות בניתוח כריתה או בהקרנות. הרס עקיף לשחלות יכול להיגרם גם בעקבות טיפול כימותרפי. הכימותרפיה הורסת לא רק תאים סרטניים אלא גם תאים בריאים, ולכן היא עשויה להרוס את התאים שמייצרים אסטרוגן בשחלות. באם תרצי להרחיב בנושא תוכלי לקרוא פרק המוקדש לכך באתר של עמותת "אחת מתשע": http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=hormone-treat.doc מקווה שמידע זה עזר, בברכה, אנה
פרי היקרה שלום, תודה רבה לך שבחרת לעדכן אותנו. כמובן שאני זוכרת את ההסתייגויות שלך לקחת חלק במחקר זה. זכור לי גם כי חרף הסתייגויות אלו בדקת את כל האפשרויות העומדות לפנייך ופנית לספר חוות דעת ועל כך אני רוצה לחזק אותך. אכן אירוני כמה לעיתים אנו מתכננים דבר מה, בודקים, מתלבטים ומתדיינים כאשר מסתבר שההחלטה לא הייתה בידנו כלל. דווקא מעניינים אותם המקרים בהם ההחלטה הסופית תואמת את האינסטינקט הראשוני שהיה לנו. מדברייך משתמע כי הוקל לך שלא תצטרכי לקחת חלק במחקר זה. אני מאמינה כי את גם שלמה עם העובדה שאת מצידך היית אקטיבית, אספת את כל המידע הרלוונטי והתמודדת עם ההחלטה ובחירה לא פשוטה. אני מאחלת לך רק בריאות, אנה