נגישות
נגישות

טחור טרומבוטי: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטחור טרומבוטי

טחורים - תמונת המחשה
טחורים רופאים מתקשים להבדיל בין טחורים לפיסורה, למרות השוני. על דבר אחד כולם מסכימים: שתי התופ...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטחור טרומבוטי?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טחור טרומבוטי: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

ד"ר זמורה שלום רב, לפני כעשרה ימים היתה לי עצירות (אומנם אני בקיץ סובלת יותר מעצירויות עקב חוסר שתיה ומטחורים אך הם עוברים לאחר כמה ימים) ומאז יש לי טחורים, במיוחד אחד מעצבן. הייתי אצל פרוקטולוג (היחידי שיש בטבריה) אשר רק עשה לי רע להיות אצלו. הוא גס רוח, מדבר בהתנשאות וממש לא נעים להיות בקירבתו. הוא אמר שיש לי טחור מלא בדם, טרומבוז נדמה לי. הוא אמר לי לטבול גזה עם תמיסת מגנזיום סולפט שלוש פעמים ביום ולאחר 20 דקות לשים מישחה בשם פרוקטו-גליבנול. זאת עלי לעשות במשך 10 ימים. אני כבר מיום חמישי עושה את זה אך ללא שום הטבה. ביציאות הטחורים יוצאים וממש לא נעים לי לשבת. רופא המישפחה נתן לי (לפני שהגעתי לפרוטולוג) מישחה בשם ung nifedipine esracain prep 40 mg. שמתי אותה רק פעמיים והיא הרגיעה את התחושה הלא נעימה. שאלתי היא - האם לאחר 5 ימים לא היה צריך להיות שינוי? האם יש סיכוי שהטחור יעלם עם תמיסת המגנזיום? אם המישחה השנייה (שאמורה להיות בצל מוחלט) יכולה לעזור יותר? אני מבקשת סליחה על כל השאלות, פשוט לא מסוגלת לחזור לרופא הנוראי הזה שהייתי אצלו כדי לשאול אותו. המון תודות לך מראש.

אפרת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחור טרומבוטי שנוצר בו קריש דם אכן גורם לכאב ולסבל רב, ולרוב הגוף סופג את קריש הדם בעצמו בפרק זמן ממוצע של כשבועיים גם ללא טיפול. תמיסת מגנזיום יכולה לספוג מעט את הבצקת שנוצרת בשל קריש הדם ולכן להקל מעט על הסבל, אך לא מזרזת את עצם ספיגת קריש הדם. ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורה ולא בטחורים, ועזרקאין היא משחה המכילה מעט הרדמה מקומים המקהה מעט את צחושת הכאב. אבל- עם הצלחה אי אפשר להתווכח, ואם זה מה שעזר לך, אין מניעה להשתמש בטיפול זה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים, כוללם כאלו בהם יש קריש דם. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. לאחר ספיגת קריש הדם מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג כלשהו להערכה חוזרת. קצת מידע כללי על טחורים ואפשרויות הטיפול העיקריות: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום רב, תודה רבה על תשובתך, אין צורך בהתנצלות על העיכוב מכיוון שאני בטוחה שאתה אדם מאוד עסוק. צר לי על כך שאין לנו רופאים כמוך אצלנו בטבריה. תשובתך הרגיעה אותי מאוד שהטחור הטרומבוטי יכול במקרים מסוימים להיעלם גם בלי שימוש בתכשירים. המחשבה שאצטרך לחזור לאדם הנוראי ההוא רק הכניסה אותי יותר ללחץ וכבר חשבתי על האפשרות לנסוע לרמב"ם או לבי"ח העמק. תודה רבה על הזמן שהקדשת לענות לשאלותיי, לחומר המקיף שצרפת לי ושאיישם מהיום והלאה. תבורך ד"ר זמורה על מעשה החסד שאתה עושה כאן בפורום. ברכת חג שמח ושנה טובה לך וכל משפחתך. אפרת

שלום ד"ר ביום שישי הייתי אצל פרוקטולוג ואובחנה אצלי פיסורה וטחור טרומבוטי קטן, חשוב לי לציין שהפרקטולוג הסתכל עם מנורה כזו ולא הכניס שום דבר כדי לאבחן, השאלות הם 1.האם זה באמת מספיק כדי לאבחן פיסורה וטחור טרומבוטי 2.מהו טחור טרומבוטי?האם הוא לכל החיים? 3.הוא נתן לי ניפדיפין ג'ל,ונורמלקס לריכוך יציאות, אני לא סובלת מעציריות,האם בכל זאת להשתמש? איך למרוח את הניפידיפין?צריך ממש להכניס את האצבע עמוק?או מספיק למרוח את זה מסביב לפי הטבעת,אני ממש ממש מפחדת להכניס אצבע פנימה. מה גם שאורח חיי לא מאפשר לי למרוח 4 פעמיפ ביום,האם 3 פעמים מספיק גם? תודה רבה לך מראש דוקטור, מצטערת על השאלות ה מייגעות,פשוט הרופא לא הסביר לי כלום,ולא היה נחמד במיוחד,ויש דברים שהתביישתי לשאול. שבוע טוב.

שלום רב, טחור טרומבוטי ופיסורה גורמים לרוב לרגישות עזה בפי הטבעת, ולכן לא ניתן לרוב לבצע במצב זה בדיקה כלשהי מעבר למה שתארת. טחור טרומבוטי הוא טחור חיצוני עם קריש דם, ולרוב הוא נספג בהדרגה עצמונית בטווח ממוצע של כשבועיים. למרות שלתחושתך אינך סובלת מעצירות, הרי במבחן התוצאה ישנן תופעות בפי הטבעת שנוטות להגרם או להחמיר על ידי מאמץ בהתרוקנות, ולכן מומלץ להעזר במרככי יציאות. ניפדיפין יש למרוח סביב פתח פי הטבעת ואין צורך להחדיר לתוך פי הטבעת. הטיפול הסטנדרטי הוא אכן 4 פעמים ביום. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, אני בת 31, סובלת מבעיית טחורים כבר מספר שנים, היה בעבר טחור טרומבוטי שנוקז בבית חולים, טחורים פנימיים היו גדושים ומוגדלים, המליצו לי על ניתוח כריתת טחורים ואני לא הסכמתי, כיום בעזרת תזונה נכונה והרבה טיפולים טבעיים הטחורים הפנימיים בסדר וכבר לא גדושים, נשארה בעיה אחת והיא האיזור בו היה לי טחור טרומבוטי שנוקז, נשאר לי מן כיס עור שבכל מאמץ קטן מתנפח ונהיה גדוש וכואב, זה כנראה טחור חיצוני, הרופאה אומרת שהוא מושך איתו גם טחור פנימי והמליצה על ניתוח להסרת הטחור החיצוני והפנימי, אמרה לי שהיא תחתוך עד עומק של 3 סנטימטרים פנימה. אני לא רוצה לחתוך ולהוציא את הטחור הפנימי, רוצה להוציא אך ורק את מה שמפריע לי הבליטה החיצונית שלדעתי בגלל שנותחה לא מצליחה להירפא. במנוחה לא כואב לי, קיימת אי נוחות בגלל עור עודף שקיים שם, אני מתעקשת לא לנתח גם טחור פנימי אבל הרופאה אומרת אי אפשר. אני אובדת עצות, סובלת נורא ומפחדת מאוד מאוד מניתוח טחורים שהוא ניתוח קשה עם החלמה קשה וסיבוכים רבים, האם אפשר להוציא רק את מה שמפריע לי בצורה מינימלית? ולמה הרופאה לא מסכימה? אני מבינה שזה כדי למנוע בעיות בעתיד, אבל אני לא חושבת שזה נכון לכרות איבר חיוני, ועל אחד כמה וכמה שאני הצלחתי לרפא את הטחורים בעצמי ונשאר רק אחד בעייתי שנשאר ככה מהניקוז שעברתי והוא חיצוני, אני מרגישה שברגע שהוא ייעלם האיזור יתרפא. מה אפשר לעשות? תודה.

אפשרי לעשות כריתה מינימלית של העודף עור החיצוני שמפריע לך. מצד שני הגיוני שבזמן הנפיחות החלק שמזין אותו מגיע מהמרכיב הפנימי של הטחור. יכוללהיות שהרופאה התרשמה בבדיקה ששני המרכיבים אינם נפרדים זה מזהו לכן עדיף ךכרותם ביחד.

שלום, אני בת 31, סובלת מבעיית טחורים כבר מספר שנים, היה בעבר טחור טרומבוטי שנוקז בבית חולים, טחורים פנימיים היו גדושים ומוגדלים, המליצו לי על ניתוח כריתת טחורים ואני לא הסכמתי, כיום בעזרת תזונה נכונה והרבה טיפולים טבעיים הטחורים הפנימיים בסדר וכבר לא גדושים, נשארה בעיה אחת והיא האיזור בו היה לי טחור טרומבוטי שנוקז, נשאר לי מן כיס עור שבכל מאמץ קטן מתנפח ונהיה גדוש וכואב, זה כנראה טחור חיצוני, הרופאה אומרת שהוא מושך איתו גם טחור פנימי והמליצה על ניתוח להסרת הטחור החיצוני והפנימי, אמרה לי שהיא תחתוך עד עומק של 3 סנטימטרים פנימה. אני לא רוצה לחתוך ולהוציא את הטחור הפנימי, רוצה להוציא אך ורק את מה שמפריע לי הבליטה החיצונית שלדעתי בגלל שנותחה לא מצליחה להירפא. במנוחה לא כואב לי, קיימת אי נוחות בגלל עור עודף שקיים שם, אני מתעקשת לא לנתח גם טחור פנימי אבל הרופאה אומרת אי אפשר. אני אובדת עצות, סובלת נורא ומפחדת מאוד מאוד מניתוח טחורים שהוא ניתוח קשה עם החלמה קשה וסיבוכים רבים, האם אפשר להוציא רק את מה שמפריע לי בצורה מינימלית? ולמה הרופאה לא מסכימה? אני מבינה שזה כדי למנוע בעיות בעתיד, אבל אני לא חושבת שזה נכון לכרות איבר חיוני, ועל אחד כמה וכמה שאני הצלחתי לרפא את הטחורים בעצמי ונשאר רק אחד בעייתי שנשאר ככה מהניקוז שעברתי והוא חיצוני, אני מרגישה שברגע שהוא ייעלם האיזור יתרפא. מה אפשר לעשות? תודה.

ניתן לכרות את הטחור החיצוני בניתוח פשוט בהרדמה מקומית. צפויים כאבים במשך שבוע עד שבועיים אחרי הניתוח