25/11/2020 - יום המאבק באלימות נגד נשים: והפעם בסימן תהליכי החלמה

(14)
לדרג

שתיקה, קושי, תחושה של צל מרחף, אובדן הסמכות ההורית, העצמאות האישית, תחושת הביטחון הבסיסית וחדלות האישים. היום ה 25.11 מציינים בישראל את יום המאבק באלימות נגד נשים. כשהמונח אלימות עולה לסדר היום רבים סוברים, שמדובר על אלימות פיזית, אך האלימות הנפשית, זו שלעיתים מרחפת כצל של אלימות פיזית, או נחווית כדמיון או שיגעון היא האלימות הפוגענית ביותר, הדס דגן-בלום מנהלת התוכנית "תומכות יחד" בתנועת ויצ"ו וצילית יעקובסון, יושבת הראש של עמותת "בת מלך" מספרות על דרכי השיקום ותהליכי ההחלמה המלאים בקרב נשים שחוו אלימות משפחה

מאת: מערכת זאפ דוקטורס

אלימות פיזית, רגשית, כלכלית, מינית ורוחנית

האלימות הפיזית, כוללת בתוכה גם את האלימות המילולית, אך בעוד האלימות הפיזית פוצעת את הגוף ואין לדעת לאילו ממדים היא תתפתח השלכותיה של האלימות המילולית הרסניות לא פחות. שוחחנו עם הדס-דגן בלום, מתנועת ויצ"ו בנוגע לסוגי האלימות הנפוצים  בקרב הנשים.

"האלימות הפיזית זו אלימות חמורה מאוד כיוון יש כאן ממד של סכנה ממשית, כאשר הצד השני מאבד שליטה, ולא ניתן לדעת היכן זה יסתיים. יחד עם זאת אין להקל ראש באופן הפגיעה המשתק של האלימות הנפשית המופנית כלפי נשים, אשר השלכותיה לנפש הרסניות וכוללות טווח רחב של תופעות, מבידוד חברתי, השפלות והקטנה ומניפולציות רגשיות ואפילו זריקת חפצים ושימוש בחפצים, אליה מצרפת האלימות המינית בתחום הזוגי, הקשה ביותר להכרה וחשיפה בשל הערפול, הבלבול והתחושות הנלוות אליה".

עוד מוסיפה דגן את מורכבות "השימוש בילדים" והשלכותיה

"גם השימוש בילדים הוא נדבך מהותי בתוך המצב המורכב ממילא, כיוון שזהו מהלך אשר מעוות את הסמכות ההורית ומעוות את התקשורת ותחושת הביטחון בבית, זו גם האלימות הקשה ביותר לשיקום, אלימות מילולית הגורמת להשפלה, עלבון, הקטנה ובושה"

ומה בנוגע לאלימות הכלכלית?

"היבט מורכב לא פחות הוא הנושא של האלימות הכלכלית, אשר נוגעת לביטחון ודימוי עצמי והיכולת לצאת לדרך עצמאית, ופעמים רבות- ההתחלה קשה מאוד, ראינו מקרים בהם נשים נשארו עם חובות, כמו מכוניות שרשומות על שמן, כאשר הן אינן מחזיקות כלל ברישיון נהיגה, או הלוואות שנלקחו על שמן והן לא ידעו עליהן, ראינו גם תופעה שבה נמנע מהן במהלך שנות הנישואין, האפשרות לבצע שימוש בכרטיסי אשראי או יכולת לפתח קריירה בעבודה, כך שלמעשה הן תלויות באופן מלא בבעל, שהוא המפרנס הראשי, והוא זה שגם מכתיב  את התקשורת בנושא הכלכלי מול הילדים".

מעבר לאלימות הפיזית, הנפשית, המינית והכלכלית ישנם סוגי אלימות נוספים על רקע תרבותי, ערכים חברתיים וכן על רקע רוחני. צילית יעקובסון, יושבת הראש של עמותת "בת מלך" מרחיבה בנושא רגיש זה.

אלימות רוחנית "מעבר להרי החושך"

"האלימות הרוחנית, שאופיינית לחברות הדתיות, מאופיינת בשימוש בדת כדי להשיג שליטה, האלימות הזאת באה לידי ביטוי על ידי קיום החמרות ,שאין להן כל אחיזה בהלכה עצמה, או להיפך הטלת איסורים על האישה בכל הנוגע לקיום של מצוות. כל כוונת האלימות הזאת היא לפגוע בעולמה הרוחני, שמהווה עבורה מקור כח פנימי. מעבר לכך, יש להבין, שהאישה בחברה הדתית-חרדית, חווה את המורכבות ברובד נוסף- הרובד הקהילתי פעמים רבות קיים פער עצום בין מה שהיא מציגה כלפי חוץ לבין תחושת החידלון והאפסות שהיא חווה מבפנים, לעיתים אין לה לאן לפנות כדי להביע את מצוקתה, משפחתה, חבריה, הרב והקהילה אינם מבינים אותה- בשל חוסר מודעות לנושא, הרבה פעמים היא חוששת, שיתפשו אותו "כמשוגעת" או "בעלת דמיונות" והיא כלואה בקשר של שתיקה".

כיצד ההלכה מתייחסת למצב הכלאיים שאת מתארת?

"אף כלה לא דמיינה מתחת לחופה, שאלו יהיו החיים שלה, שכן קיים הבדל מהותי בין שלמות הבית בערך של משפחה ובין הערך של שלום בית, שאנו מאמינים בו אבל יש להבין ששלום בית ושלמות בית באים לידי ביטוי בבית בריא, שכן בית אמור להוות עוגן וכח, הבעל אמור לאהוב את האישה כגופו ולכבד אותה יותר, אין לגיטימציה בהלכה לאלימות הזאת ושימוש בהלכה על ידי הבאת ציטוטים או שאלת רב, שמביאה רק צד אחד בסיפור, מבלי שהרב יבין את המתרחש בבית במלואו- הוא פסול. ב"בת מלך" אנו מקדישים חלק נכבד בעשייה שלנו כדי לרתום את הרבנים לנושא הזה ולהדגיש את ההבדל המהותי בין שמירה על שלמות המשפחה לעומת הגנה על המשפחה, וכשהבית הופך למקום של פחד ואלימות, אנו למעשה מגדלים דור של ילדים שהופכים לקורבנות של אלימות, מרגישים, נושמים וחווים אלימות ורוצים לעצור את מעגל האימים הללו, וכחלק מזה מתוך רצון להוריד את העול מהאישה ולהעביר את האחריות אלינו כקהילה וכמשפחה".

מחקרים מצביעים על כך ש-80% מהגברים האלימים, הם בעצמם היו קורבנות לאלימות בילדותם, ו-60% מהנשים שהן קורבנות לאלימות, היו אף הן קורבנות לאלימות בילדותן, אילו דפוסים קיימים באלימות במשפחה? " 60% מהדינמיקה שמתפתחת בזוגיות אלימה, היא מאוד מבלבלת", טוענת, הדס דגן-בלום מתנועת ויצ"ו, "וזאת כיוון שהרגעים הרעים מגיעים עם רגעים טובים. אך בשלב הזה, שבו הנשים הן אלו שנרצחות, אתייחס לדפוסים האלימים בגבר הנובעים מתוך כמיהה למילוי של חסך הנוגע לתחושת ביטחון ואהבה, שהוא סוחב לאורך שנים ויש תלונה, שהאישה שהוא בחר בה, היא זו שתמלא את הכמיהה הזאת, אבל היא לא אימו אלא בת זוגו. דפוס זה מפורש בהתחלה כדפוס אוהד מאוד, הוא מקנא לה, רוצה לבלות איתה כל הזמן, הוא מבודד אותה ממשפחתה וחבריה- מהלכים אלו מתפרשים כאהבה גדולה מאוד וככל שהכמיהה הזאת לא מתממשת, הדפוסים הולכים ונהיים הרבה יותר קשים וקיצוניים וכך אנו מוצאים עצמנו במעגל אלימות שבו התפרצויות הזעם וההסלמה רק מתעצמות"

מהי הנקודה בה נשים מבקשות עזרה?

"אין אירוע חד פעמי שהביא למהלך בו נשים מחליטות על פרידה או יוצאות למקלט, אלא מדובר על הצטברות של דברים ותהליך פנימי, שהאישה עוברת בינה לבין עצמה בו היא מבנה שהיא אינה אשמה, מגיע לה יותר, והיא לא יכולה להמשיך ולחיות תחת אלימות כזאת. פעמים רבות, נשים שואבות את הכל לשנות את המצב, כאשר הן מבחינות בביטוי התנהגותי מצד ילדיהן, למשל הצמדות, או ילד שלוקח תפקיד הורי להגן עליה, או אף מתחילים להביע את דעתם ודוחקים בה לעזוב, כיוון שהם רואים אותה סובלת, וגם כאן התהליך הוא למעשה הדרגתי ו"מתבשל" בתוכה עד הרגע, שהיא מבינה, שהיא מסוגלת לעשות את זה. מעבר לכך, נשים אלו זקוקות לחברה חברתית על מנת לאפשר למהלך הזה לקרות, כיוון שזהו צעד קשה ומפחיד". מציינת הדס דגן בלום.

צילית יעקובסון מוסיפה: "לעיתים לאישה לא ברור מה קורה, גם אם ישנה אלימות פיזית קשה, כיוון שהאישה עוברת טרור נפשי , המוחק כל ערך עצמי כאדם, כאישה, כאם , האובססיה, המעקבים, הדין והחשבון על כל דבר שהיא עושה עד לרמה שצרכים בסיסיים כמו לשתות או ללכת לשירותים, מעקב אחר שיחות, מפגשים וניהול שגרה. פעמים רבות האישה מנותקת ממעגלים חברתיים ותלויה לחלוטין בבן זוגה. נדרש עוד זמן מה עד שהאישה מספרת לעצמה את הסיפור, שהיא חיה בתוך מערכת אלימה. אישה מוכה או אישה נפגעת אלימות, מתמודדת עם הקושי להכיר בפער בין מה שהיא רואה מבפנים לבין איך שהיא נתפשת במבט חיצוני, במיוחד מתוך הרצון לא לפגוע בסיכויי ההצלחה של הילדים בעתיד. היא גם חוששת שאף אחד לא יאמין לה, שהיא ממציאה ושהיא "לא נורמלית", אין לה את מי לשתף והיא חוששת "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה", ובנוסף היא גם לא חשופה לשום מידע ברשת, המעורר את המודעות שלה- החסמים הללו משתקים אותה."

" ללמוד ללכת מחדש" -
אילו מסגרות תומכות בהחלמת הנשים ויציאתן ממעגל האלימות?

"בויצ"ו אנו פועלים במסגרת תוכנית תומכת הפועלת כבר שלוש שנים, ומאפשרת היכרות קרובה עם הנשים, שיוצאות ממקלט או נפרדות, וחוות בדידות בשל היעדר מעטפת תומכת- זוהי בדידות המהווה גורם סיכון עבורן. הייחודיות בתכנית "תומכות יחד" היא בהסתכלות על הנשים והילדים כיחידה משפחתית אחת. צריך להבין, מדובר על נשים, שמתחילות ללמוד ללכת מחדש, הן מתחילות בסביבה חדשה ומורחקות מהחיים שלהן, וזו הפעם הראשונה שהן צריכות להתמודד עם כל תחומי האחריות המשפחתיים והתמיכה הזאת נותנת להן כח ומאפשרת להן לשרוד את הרגעים הקשים, ולקבל הדרכה רבה, ייעוץ והכוונה".

צילית יעקובסון, יושבת הראש של עמותת "בת מלך" מוסיפה אף היא שתפיסת השיקום היא לאפשר להשיב בראש ובראשונה את תחושת הביטחון ולאפשר לאישה לחוות את עצמיותה ואת היותה אם: "המקלט משמש הגנה אמיתית- אפשרות ללכת לישון מבלי בביטחון, אפשרות לנשום, מבלי להסתכל מעבר לכתף, שאף אחד לא נמצא שם. לאחר השגת תחושת ההגנה מתחיל תהליך השיקום וכאן קורה דבר מעניין מאוד- בשלבים הראשונים כל המשפחה חולה, יש משהו בגוף, שפתאום מאפשר לעצמו להוריד את המגננות. והגוף "מדבר" עוד הרבה לפני שהנפש עוברת תהליך של שיקום. רואים זאת כמעט אצל כל הנשים ורק אחר כך מתחיל תהליך של שיקום ובמקלט הן מוקפות בצוות מקצועי וטיפולי הבוטח באישה. מעבר לכך אנו דוגלים בתפיסה בה לאישה תפקידים מגוונים: האישה כאמא, והאישה לכשעצמה- הדבר בא לידי ביטוי בהפרדה בין השלבים הטיפולים והשיקומיים, בין המקום האישי למקום ששם את הדגש על הקשיים של הילדים שעוברים דרך מפגשים דיאדיים ובקבוצות טיפוליות". אך מעבר לזה הבית עצמו הוא בית טיפולי, עצם זה שהאישה נמצאת במקום, שפתאום מאמינים לה והיא לא לבד, המקלט מאפשר "להתפרק לרסיסים" ולבנות את עצמה מחדש". הבית מעניק מעטפת טיפולית ומהווה טיפול בפני עצמו. זו המהות שלו ומהיום הראשון המבט מופנה הלאה אל היום בו האישה תעזוב את המקלט ותבנה חיים עצמאיים לה ולילדים ותדע שהיא מסוגלת לבחור ולהחזיר אליה את המושכות.

מהי המעטפת שהאישה מקבל בבית המקלט?

המקלט הוא בית של 12 משפחות של ילדים הכולל, בית ילדים, עובדות סוציאליות, בנות שירות לאומי, מנהלת מקלט וצוות שלם שמקיף את הנשים 24 שעות ביממה. מעבר לעשייה המעשית מושם הדגש על העלאת המודעות בקרב הקהילה הדתית-חרדית, המתמקד בחסמים וברגישויות שעמם מתמודדת האישה ולהניע תהליכים חדשים בתוך הקהילה.

ומה בנוגע לליווי משפטי והשילוב התעסוקתי?

בעמותת "בת מלך" ישנה מחלקה משפטית, שמייצגת את הנשים ומלווה אותן, ובמובן התעסוקתי, אנו עושים מאמצים לגייס מלגות לימודים ולאפשר לנשים לפתוח בחיים עצמאיים. מאחורי כל אישה

מה צופן העתיד למשתקמת ממעגל האלימות במשפחה?

הדס דגן-בלום מצביעה על נקודה חשובה בתהליך השיקום- עזיבת המקלט: "השוק הראשוני הוא בתחושת החשיפה- היא לבד בעולם, היא כבר לא במקלט או בבית, שהיווה עבורה מסגרת מוכרת. בדרך כלל משנה מקום מגורים, הכל חדש ועליה להתמודד בשלושה מישורים: המישור הכלכלי, בנייה מחודשת של הסמכות ההורית ותחושת הביטחון האישי:

  1. העניין הכלכלי- שיקום תעסוקתי, לימודים, מציאת מקור הכנסה, מציאת מסגרות טיפוליות לילדים- (יש לציין שגם תנועת ויצ"ו וגם עמותת "בת מלך" מלווים את המשתקמת לאחר יציאתה מהמקלט ומסייעים לה בהיבטים חשובים אלו- הערת מערכת).
  2. בניית הסמכות ההורית – תחום מורכב, כיוון שהסמכות ההורית נשחקת בבית רווי אלימות, הילדים פגועים וחשים, שאימם לא יכולה להגן על עצמה ולכן גם אינה יכולה להגן עליהם ועל האם להוכיח שוב, שהיא מהווה גורם שניתן לסמוך עליו גם כלפי הילדים. בשלב זה על האם ללמוד מיומנויות הוריות- הקשורות להצבת גבולות ותקשורת מטיבה ויכולת להכיל את העולם הרגשי של הילדים, וזו משימה מורכבת מאוד, עוד יותר מכך, פעמים רבות, לאחר הפרידה מתחילים הליכים משפטיים, הנוגעים להסדרת את הקשרים של האב, ועל האם להתמודד עם הדיסוננס והפרדוקס הפנימי שהיא חווה כדי לאפשר לילדים לשמור על הקשר עם האב, כשהילדים גדלים (מגיל 10 ומעלה) הם עלולים להביע התנגדות לשהות עם האב, והמצב המורכב לא פוסח עליה.
  3. תחושת הביטחון האישי- מעל תמיד מרחפת תחושת הסיכון. כי מי שהייתה במקלטים בסכנת חיים, מבינה שהסיכון לא נעלם, להיפך היא מרגישה מוגנת פחות, היא חוששת שהוא עוקב אחריה ומרגישה שהיא מלווה "בצל שלו" ולכן נשים אלו נמנעות מחשיפה וחוות חרדות ופחדים מהטראומות העבר. אלו תהליכים מורכבים, שעשויים להימשך גם שנים ארוכות.

האם יש שוני בתהליכי ההחלמה בקרה נשים, שנחשפו לסוגים שונים של אלימות?

"באלימות הפיזית, הכאב עובר, אבל הפחד, האימה, תחושת ההשפלה והעלבון, תחושת החידלון האישי היא הקשה ביותר, וממנה קשה לקום ולבנות דימוי עצמי ראוי, ביטחון עצמי". מציינת הדס דגן-בלום מתנועת ויצ"ו, וצילית יעקובסון מעמותת "בת מלך" מוסיפה : זעקן של הנשים בישראל מכל המגזרים היא אותה זעקה, האלימות חוצה מגזרים ונמצאת בחצר הקדמית והאחורית של כולנו. כדי לתת את המענה הנכון והמדויק, יש למקד את המודעות גם להיבט הרגישות התרבותית, ב"בת מלך ההתמקדות היא על אלימות במשפחה בקרב המגזר הדתי-חרדי, יחד עם זאת אנו נותנים מענה לכל אישה שחווה אלימות ואין זה משנה מהי השקפתה הרוחנית, שכן בשם שלמות המשפחה ושלום הבית, נשים רבות נשארות במערכות אלימות , שאינן יודעות, שיש אפשרות אחרת.

המערך התומך למשתקמת כולל:

  • מעטפת חברתית של מפגשים ויצרת קהילתיות ומשפחה חלופית
  • מערך רגשי תומך הכולל טיפולים רגשיים, הדרכה הורית,, תוכניות העצמה לתעסוקה ואופק להתפתחות כלכלית.
  • עזרה במעונות
  • סיוע כלכלי לרבות השתתפות בשכר דירה ובהוצאות טיפולים.

לחזור להאמין בכוחות – מה זה מצריך?

האם נשים שגדלו בתוך סביבה אלימה יכולות לשקם את חייהן? "בוודאי" עונה הדס דגן-בלום ומוסיפה "נשים זקוקות למעטפת ולתמיכה לאורך זמן ותוכניות השיקום עונות על צרכים אלו לרבות צרכים תעסוקתיים וצרכים הנובעים מטיפול בילדים אבל לא רק ילדים שגדלו במערכות אלימות, שלא באשמתם, מאמצים דפוסים והתנהגויות ממה שראו בבית, במסגרות ויצ"ו אנו מעניקים כלים לשיקום משפחתי הן במסגרת הפעוטונים, המשמשים כסביבות בטוחות ומכילות, והן במסגרת הדרכת הורים להורים צעירים ואיתור של זוגות צעירים, המלווים לאורך תקופה,  תוך הקניית חינוך, העמקה והרחבת תוכניות לגיל ההתבגרות ועוד.

לכל הנשים שחווות אלימות יש פנים ושם, אך אין להניח בשוגג בנשים חלשות וכנועות, אלא בנשים אמיצות, אימהות לביאות עם תעצומות נפש וכוחות לקום ולעשות שינוי- ולבחור בחיים מדי יום- זה לא פשוט, אבל אפשרי.

ויצ"ו

"בת מלך"

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום