איך מסבירים לילדים על ימי זכרון?

(31)
לדרג

יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הם חלק מהמציאות של כל מי שחי במדינת ישראל, כולל ילדים צעירים שעדיין מתקשים להבין את משמעות האירועים. אז איך מתווכים להם את הימים הקשים האלה בצורה נכונה ולא מאיימת? 5 טיפים להורים

מאת: לאה שטרן

כל אדם שגדל במדינת ישראל ודאי זוכר מתקופת ילדותו את טקסי יום השואה ויום הזכרון לחללי מלחמות ישראל. אנחנו זוכרים שעמדנו בצפירה, בלי לנסות לצחוק (ממבוכה); את הטקסים החגיגיים שהתקיימו בבית הספר ואפילו את מדבקת "יזכור" של פרח דם המכבים האדום שהדבקנו כל שנה לחולצה הלבנה שלבשנו.

כהורים, קשה לנו הרבה יותר. אנחנו מבינים בצורה עמוקה יותר את המאורעות, אך מתקשים להכיל את הכאב העצום שמשותף לכל כך הרבה אנשים בחברה הישראלית. אבל מעבר לכך, כהורים, אנו מתלבטים כיצד אפשר להסביר לילדים הצעירים שלנו את האירועים. כיצד נוכל לתווך להם את ימי הזכרון בצורה לא מאיימת, כך שלא יחושו בהלה, חרדה, התקפי בכי וכד'.

חלק ממציאות חיינו. צילום: שאטרסטוק

אז איך עושים זאת נכון?

חלק מהתפקיד ההורי שלנו הוא להכין את ילדינו לחיים. ובחיים לצד הרבה רגעים של אושר, שמחה והנאה יש גם רגעים של קושי, צער ועצב. ההתמודדות של הילדים בימי הזכרון, עם הליווי והתמיכה שלנו, מכשירה אותם להתמודדות עם מגוון סיטואציות מאתגרות בחיים בילדות ובבגרות.

להלן כמה המלצות כיצד לתווך לילדים את ימי הזכרון ואת הצפירה:

זה היה פעם - לילדים צעירים אין תחושת זמן קונקרטית. לכן, מומלץ להרחיק את אירועי השואה והמלחמות מההווה העכשווי המוכר לילד. כך, לא נגרום לו לחשוש מהישנות של מאורעות כאלה בהווה. זאת ועוד, חשוב לשדר אופטימיות ולהזכיר לילדים כי כיום יש לנו מדינה עצמאית, עם צבא וכוחות ביטחון המגינים עלינו ותפקידם למנוע שלא יישנו אירועים קשים כאלה.

זאת המציאות - לעיתים מתוך כוונה טובה, אנו עלולים למנוע מהילד את ההתמודדות. כך אנו עלולים לספר סיפורים שאינם אמת או להגן עליהם מפני תופעות של שכול ומוות. אבל כהורים, אל לנו לרמות את ילדינו או להסתיר מהם את עובדות החיים.  הרי הילדים שלנו עוד ייתקלו בפרידות ובמוות בחייהם.  לכן, נסביר להם את שהיה, רק בצורה המתאימה לגיל וליכולת ההבנה של כל ילד וילד: נמעיט בתיאורים, נספר עניינית וללא דרמה, נרחיק אותם מההווה ותמיד נזכיר את התוצאה של קיומה של מדינה עצמאית ובטוחה.

גם אנחנו עצובים - הילדים שלנו מרגישים אותנו. אין טעם לעטות מסיכה של שמחה ביום שכזה. זה בסדר אם הילד שלנו יראה שאנחנו עצובים, דומעים משיר נוגה ברדיו, או אפילו בוכים. כדאי לשתף אותם בתחושות שלנו וללמד אותם על הדרך שזה בסדר גמור להביע רגשות וגם לבכות. זה חלק בלתי נפרד מהחיים.

אנחנו כאן איתך - חשוב שנתעדכן מה לומדים הילדים במסגרות החינוכיות. כך נוכל להיות עם "יד על הדופק". בנוסף, כדאי להיות עירניים לתגובות של ילדינו בימים אלה, בעיקר אם נחשפו לתוכניות, לסרטים או לסיפורים אישיים. היו אמפטיים, הגיבו בחיבוק ותמיד תזכירו להם כי כיום אנו חיים בסביבה מוגנת ובטוחה, וכמובן, אנחנו ההורים, נמצאים כאן תמיד לידם.

הצפירה - חשוב מאוד לדבר עם ילדים מראש על הצפירה. כדאי להסביר להם כי מדובר ברגע בו כולם, בכל מקום בארץ, מכבדים את זכרם של האנשים או החיילים שנהרגו בעבר. מדי שנה חשוב לרענן את זכרונם מדוע מתקיים המנהג הזה ולהסביר כי ברגע זה עלינו להתנהג בצורה שמכבדת את המעמד. כמו כן, חשוב להסביר לילדים את ההבדל בין צפירה של יום זכרון לבין אזעקת חירום הקשורה למצב חירום בטחוני או בעת תרגול במסגרת החינוכית.

כדאי לשתף את הילדים בתחושות שלנו. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: ימי הזכרון נהיו קשים עבורנו יותר מרגע שהפכנו להורים. לא רק שאנו לא מסוגלים להכיל את הכאב, אנו גם נדרשים ללמד את ילדינו הצעירים התמודדות עם צער ומכאוב. ההבנה שכל אלה הם חלק ממציאות חיינו, מחייבת אותנו להסביר לילדים במתינות וברוגע על ימים מורכבים שכאלה. ככל שהילדים יתבגרו, כך טקסי הזכרון יהפכו להיות גם עבורם חלק מהחיים, כרגע של עצירה והתמודדות עם צער וכאב - בדיוק כפי שהם עבורנו, המבוגרים.

לאה שטרן – מרצה ומנחת הורים, מוסמכת מכון אדלר.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום