אצירת שתן: קוצב משנה חיים

כולנו מכירים לפעמים את התחושה הזו: בטן נפוחה - ממש כאילו הבטן עומדת להתפוצץ - כשאנחנו צריכים לרוקן את שלפוחית השתן. עבור אלפי אנשים, התחושה הזו היא חלק קבוע משגרת החיים. בשונה מרובנו, גם אם מאוד ירצו, אותם אנשים אינם יכולים ללכת להתפנות, להתרוקן ולהחזיר את תחושת הנוחות והרוגע לחייהם. הסבל מגיע עד כדי כאבים המשתקים אותם, והם כלל לא יכולים לתפקד. תלונות על הפרעה בריקון שלפוחית נחשבות שכיחות יחסית, אם כי אצירת שתן מלאה נחשבת מצב קיצוני.

אצירת שתן עלולה לנבוע גם מבעיה נפשית. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים הרפואיים הגופניים העלולים לגרום לאצירת שתן?

אצירת שתן עלולה לנבוע כתוצאה מחסימה של השופכה (יכולה להיגרם, למשל, מהגדלה שפירה של הערמונית בגברים) או מפגיעה ביכולת של שריר השלפוחית להתכווץ ולדחוף את השתן החוצה אל השופכה. במקרים בהם קיימת פגיעה בשריר או בעצבים של השלפוחית, היא אינה מתכווצת והשתן אינו נפלט החוצה.

מצב זה נקרא "אצירת שתן לא חסימתית", מכיוון שאין משהו שחוסם את מעבר השתן, אלא "המשאבה" (השלפוחית) אינה מתפקדת. מקרה זה שכיח במחלות שפוגעות בעצבים: סוכרת, זיהום ויראלי, חוסר ויטמין B12, טרשת נפוצה, טראומה לחוט השדרה, אירוע מוחי וכו'.

האם אצירת שתן עלולה להתרחש גם על רקע נפשי?

בהחלט, אצירת שתן עלולה לנבוע גם מבעיה נפשית, כגון מצבי דחק (סטרס) קיצוני, ולעיתים אף להעיד על ניצול מיני או התעללות נפשית, בעבר או בהווה. לכן, חשוב לבדוק האם יש רקע נפשי לאצירת השתן.

במקרים שבהם הבעיה נובעת מחסימה, הטיפול הוא פתיחת החסימה: ניתוח לכריתת הערמונית (אצל גברים) או ניתוח לתיקון צניחת השלפוחית (אצל נשים).

מה ההבדל בין קטטר קבוע לבין קטטר לסירוגין? מה עדיף?

במקרים בהם מדובר ב"אצירת שתן לא חסימתית", הטיפול ייעשה באמצעות ניקוז השלפוחית עם קטטר קבוע או על ידי צנתור עצמי לסירוגין, שבו המטופל מכניס קטטר לעצמו מספר פעמים ביממה.

קטטר הוא גוף זר, העלול לגרום אי נוחות, כאב בשופכה, דימום ואף זיהומים משמעותיים בדרכי השתן. לכן, שיטת הצנתור העצמי לסירוגין עדיפה מקטטר קבוע, מאחר שהשיטה מאפשרת ניידות של המטופלים ומפחיתה משמעותית את תדירות הזיהומים. עם זאת, צנתור עצמי עלול לגרום לסבל, אי נעימות ואף כאב משמעותי.

האם קיימת דרך נוספת, המאפשרת להימנע משימוש בקטטר?

עד לאחרונה, קטטר היה הפתרון היחיד לחולים הסובלים מאצירת שתן לא חסימתית. כיום, בזכות התקדמות הטכנולוגיה, יש טיפול נוסף הנקרא "קוצב סקראלי". זהו הטיפול היעיל והבטוח היחיד הקיים, המהווה תחליף לצנתור עצמי של החולים.

מהו מנגנון הפעולה של "קוצב סקראלי"?

הקוצב מורכב מאלקטרודה חשמלית דקיקה, הממוקמת בעמוד השדרה התחתון. סוללה זעירה מחוברת לאלקטרודה ומושתלת מתחת לעור. הקוצב מפיק זרמים חשמליים עדינים, הנותנים לסוגרים שליטה מחודשת. בידי המטופלים יש יכולת שליטה, להדליק ולכבות את הקוצב ואף לשלוט בתדירות ועוצמת הזרם באמצעות שלט רחוק.

עד לאחרונה, קטטר היה הפתרון היחיד לחולים הסובלים מאצירת שתן לא חסימתית. צילום: שאטרסטוק

האם יש מחקרים בנוגע ליעילות הקוצב הסקראלי?

במחקר מטה אנליזה, נמצא כי הקוצב מהווה שיטה בטוחה ויעילה, להורדת כמות הקטטרים בשימוש יומי, עד להורדה של שארית השתן מתחת ל-200 מ"ל. משארית כזו, ניתן להפסיק לצנתר.

שיעור ההצלחה של הקוצב הסקראלי בהתוויה זו (אצירת שתן ממקור לא חסימתי) עומד על 70%. מדובר באחוז גבוה, ממנו עולה תקווה להרבה מטופלים. הטיפול הוכח כיעיל ושיפר את איכות החיים של מאות אלפי נשים וגברים ברחבי העולם.

לסיכום: אצירת שתן עלולה להיגרם על רקע גופני או נפשי ופוגעת קשות באיכות החיים. עד לאחרונה, הטיפול בתופעה היה באמצעות קטטר (קבוע או זמני). לאחרונה נכנס לשימוש "קוצב סקראלי" - בעל אחוזי הצלחה גבוהים, המשפר משמעותית את איכות החיים של המטופלים והמטופלות.

פרופ' קובי סתיו הוא מנהל תחום אורולוגיה תפקודית ונוירו-אורולוגיה, מרכז רפואי "אסף הרופא".