נגישות
נגישות

אבנים בכליות ובדרכי השתן: מדריך

(40)
לדרג

אבן בכליות עלולה להיות סיפור כאוב. מה גורם להיווצרות אבנים? מתי כדאי לרסק אותן בגלי הלם, מתי כדאי להוציאן באנדוסקופ ומתי בניתוח? ואיזה תזונה כדאי לאמץ?

מאת: ד"ר אולג גולדין

אבנים בדרכי השתן ממוקמות מאזור הכליות ועד לשלפוחית השתן. הגורמים השכיחים המעידים על הימצאות אבנים הם: כאב, דימום וזיהום. מדוע האבנים מופיעות? מהן דרכי הטיפול - ומה יעילותן? על שאלות אלה ועוד - נשיב במאמר שלפניכם.

5% עד 10% מהאוכלוסייה סובלים מאבנים בדרכי השתן; שיעור חזרת המחלה עומד על 50% בחמש השנים הראשונות. הגיל הממוצע למחלה נמצא הוא בין 30 ל-50; גברים חולים פי שלוש מנשים. הסיבות למחלה: עודף משקל, גורמים פנימיים ותורשה.

5% עד 10% מהאוכלוסייה סובלים מאבנים בדרכי השתן. צילום: שאטרסטוק

איך נוצרות האבנים בדרכי השתן?

מקור הבעיה של אבנים בדרכי השתן הוא בריכוז מלח מומס העובר סינון בשתן. אם ריכוז המלח נמוך, אזי לא תהיה התגבשות, והמלח יישטף על-ידי השתן החוצה. אך אם הריכוז של המלח גבוה, הריכוז עלול להוביל להיווצרות גבישים, עד כדי היווצרות פירור אבן אשר גדל עם הזמן.

מלבד זאת, ישנם גורמים חשובים אחרים, כגון מחלות מסוימות או חוסר בפקטורים כימיים שונים, הגורמים בסופו של דבר להופעה והישנות של מחלת אבנים.

האם יש אוכלוסייה הנמצאת בסיכון לחלות במחלה זו?

ישנם חולים בסיכון שלגביהם יש המלצה גורפת לבצע אבחון - ובהם:

תורשה/סיפור משפחתי.
חולה "חוזר", שעבר יותר מאירוע אחד.
זיהום חוזר בדרכי השתן, בנוכחות אבנים במערכת השתן.
מחלת מעי דלקתית.
משקל עודף, השמנת יתר.
חוסר ניידות.
זיעה מוגברת בעקבות ספורט (ספורטאים, חיילים וכדומה).
שלשולים כרוניים או תסמונת תת-ספיגה במעי.
מחלות סיסטמיות עם שכיחות יתר, כגון: היפר-פאראתירואידיזם (יתר פעילות של בלוטת התריס), גאוט, סוכרת.
בעלי כליה בודדת.
בעלי מומים אנטומיים במערכת השתן.
ירידה חדה בהכנסת נוזלים.
צורכי תרופות: קורטיזון, טטרציקלין, פוסיד.
היסטוריה של מחלת גאוט.

האם יש סוגים שונים של אבנים? מה משמעותן?

יש סוגים שונים של אבנים ולכל אחת מאפיינים ודרך התייחסות שונה במעט.

אבני סידן - נפוצות יותר אצל גברים בגיל 30-40. הסיבה להיווצרות, לעתים קרובות, היא סיפור משפחתי.

אבני חומצה אורית - גם הן נפוצות יותר אצל גברים, למחצית מהחולים יש מחלת גאוט וגם כאן, לעתים קרובות, הסיבה היא סיפור משפחתי.

אבני ציסטין - הן נדירות, ולא נראות בצילום רנטגן רגיל. הסיבה להופעתן הן מחלה גנטית.

אבני struvite - נפוצות ועלולות להיות מסוכנות, בעיקר אצל נשים או חולים הזקוקים לצנתור כרוני של שלפוחית השתן. יש להן נטייה לגדול ולמלא את כל החלל. האחרונות הן אבני יציקה - הנוצרות בכליה, כאשר הסיבה להופעתן היא דלקת חיידקית בדרכי השתן.

מהם הסימפטומים והסימנים לאבנים בדרכי השתן והכליות?

כאב בטן פתאומי וחמור שלא משתפר בעמידה, מקרין מהגב אל המפשעה; לעיתים עלול להופיע גם דם בשתן; בחילות והקאות הן תופעות נפוצות במיוחד. עם זאת, מחלת אבנים יכולה להופיע גם ללא סימנים חיצוניים, או עם סימנים דומים לסימנים של מחלות אחרות - ולכן זה מקשה על זיהוי המחלה.

איך מאבחנים את המחלה?

את האבנים מאבחנים ראשית בעזרת הדמיית C.T (אבחנה של 98%), צילום בטן ריק - מראה רק אבני סידן או ע"י US - בהם ניתן לצפות בהרחבת כליה באבנים הגדולות מ-5 מ"מ.

איך נקבעת דרך הטיפול?

מטרת הטיפול היא להקל על כאב או חסימה אצל החולה, ולשם כך חשוב קודם לזהות את אפיוני האבן והמבנה של מערכת השתן. בוחרים את סוג הטיפול בהתאם לגודל האבנים, מיקומן, הרכבן, מבנה מערכת האיסוף והשופכה.

רק לאחר מכן מחליטים על ניהול שמרני - לעומת טיפול פעיל. ההמלצות חייבות להיות מתואמות באופן אישי לכל אחד, ולכן מאוד חשוב מעקב תמידי של אורולוג.

מה כולל הטיפול הפעיל?

1. ריסוק חוץ גופי - גלי הלם העוברים דרך מדיום מיוחד לרקמות הגוף וגורמים לשבירה של אבן. יעילות הטיפול היא 60-80%. סיבוך אפשרי: פגיעה בהמטוריה סביב הכליה, בשכיחות של 1%- 7%; זיהום וחסימה של כליה ע"י פירורי אבנים.

2. שימוש במכשיר אנדוסקופי קשיח וגמיש - הנכנס למערכת השתן מהשופכה, למטרת זיהוי האבן והוצאתה, בעזרת סלסלה או ריסוק על ידי לייזר. סיבוכים אפשריים: דימום, זיהום, נקב של שופכן, היצרות בשופכן או בשופכה.

3. ניתוח - ריסוק של אבנים גדולות בכליה והוצאת פרורים בשיטה אנדוסקופית, דרך פתח קטן של כ-10 מ"מ במותן. יעילות השיטה: 93%-100%.

האם לאחר הטיפול הפעיל יש צורך במעקב?

המעקב לאחר הטיפול הכרחי, כמו גם הגדלת כמות שתיית המים, ללא קשר לסוג האבן. ביצוע בדיקה כימית לשתן, מניעת זיהומים ומעקב אורולוגי סדיר.

מהו הטיפול השמרני?

אמצעים לא-תרופתיים כוללים הקפדה על שתייה מרובה (לפחות 2 ליטר) ודיאטה נטולת אוקסלט (כלומר: הימנעות מקפה, סלק, בטטה, תרד, במיה, סויה, תרד, קקאו, אוכמניות, בוטנים ופקאנים), בשר ומלח. האמצעים התרופתיים ניתנים בהתאם לסוג האבן ומטרת התרופות מניעת התפתחות אבני סידן.

ד"ר אולג גולדין, אורולוג מומחה ואחראי היחידה לריסוק וטיפול באבני כליה, בבית החולים רמב"ם.

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors


רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום