תסמונת תעלת המרפק: מדריך

(0)
לדרג

מרגישים "זרם" ביד? ייתכן ואתם סובלים מתסמונת תעלת שורש היד או מתסמונת תעלת המרפק. במידה וטיפול שמרני איננו מועיל, מומלץ לעבור ניתוח בגישה אנדוסקופית

מומחה כירורגיה של היד
077-2311199 (מספר מקשר)

תסמונת תעלת המרפק - או בשמה המקצועי "תסמונת התעלה הקוביטלית" (Cubital Tunnel Syndrome), היא מצב שבו יש תחושה של "זרם" מכאיב, לאורך האמה - ועד הזרת והקמיצה (אצבעות 4-5), בדומה לתחושה שמתקבלת כאשר מקבלים מכה בצד הפנימי של המרפק. זאת, כתוצאה מנזק שנגרם לעצב האולנרי שעובר בתעלת המרפק.

מהם הגורמים לתסמונת תעלת המרפק?

בגף עליון (יד), ישנם שלושה עצבים עיקריים שמתחילים מהתלכדות סיבים שיוצאים מתוך חוט השדרה בצוואר: עצב מדיאני, עצב רדיאלי ועצב אולנרי. העצב האולנרי אחראי על התחושה בזרת ובמחצית הקמיצה; ובנוסף, על הכוח של שרירי היד. בדומה לעצבים אחרים, גם העצב האולנרי בנוי מהתלכדות של סיבים. העצב מונח לאורך הצד הפנימי של הזרוע (הצד שפונה לבית החזה) וממשיך אל האמה, כף היד והאצבעות. באזור המרפק, הוא עובר בתוך תעלה (התעלה הקוביטלית) הבנויה מעצם, שריר ורצועה.

תסמונת תעלת המרפק היא תוצאה של נזק לסיבי העצב ולרקמה החיבורית שעוטפת אותם, לדוגמה: מכה ישירה ובעוצמה רבה בצד הפנימי-אחורי של המרפק, מכות חוזרות ונשנות בעצב על אף היותן בעצמה קטנה, לחץ ושפשוף של העצב כאשר נשענים על מרפק זמן ממושך (מלטשי יהלומים, עובדים עם עכבר של מחשב, סטודנטים), או מחבלות חוזרות ונשנות כאשר העצב "קופץ" מעל בליטה של עצם הזרוע שבונה את המרפק, בתנועות של כיפוף ויישור (למשל: כפיפות סמיכה, הרמת משאות ועוד).

תסמונת תעלת המרפק מתבטאת ב"זרם" מכאיב לאורך האמה. צילום: thinkstock
תסמונת תעלת המרפק מתבטאת ב"זרם" מכאיב לאורך האמה. צילום: thinkstock

מהם התסמינים המאפיינים את תסמונת תעלת המרפק?

הביטוי הראשוני והשכיח ביותר של התסמונת: תחושת נימול ו"הירדמות" בצד הפנימי של כף היד ובאצבעות הרביעית והחמישית, ובהמשך - הופעת חולשה של היד והאגודל, כאב ביד או בצדו הפנימי של המרפק.

כיצד מאובחנת התסמונת?

האבחנה נעשית על סמך התלונות של המטופל בעת בדיקתו. הרופא בודק איזה שרירים נחלשו או השתתקו, ובאיזה אזורים יש ירידה בתחושה. לאחר אבחון באיזה עצב מדובר, נוקשים עליו קלות לכל אורכו בכדי לאתר את מקום הפגיעה. הקשה באזור התעלה במרפק שבה עובר העצב, מעוררת תחושת "זרם" שמגיעה עד לזרת (סימן ע"ש טינל).

בשלב הבא, יופנה המטופל לביצוע בדיקת מהירות הולכה חשמלית של העצב (NCV) ובדיקה אלקטרומיוגרפית של השרירים המעוצבבים ע"י העצב (EMG). הבדיקה מתבצעת במכונים מיוחדים, באמצעות החדרת מחט דקיקה לתוך השריר ומדידת הפעילות החשמלית.

מהן דרכי הטיפול?

טיפול שמרני: בשלב הראשון, נוקטים בטיפול שמרני: הפסקת הפעילות (לגמרי או באופן זמני) החשודה בגרימת גירוי לעצב; הימנעות מהנחת המרפק על משטח קשה או חד - ושימוש במשטח רך או בספוג ליצירת משטח רך; הימנעות מפעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור המרפק. בלילה, רצוי לחבוש סד קל מפלסטיק, המחזיק את המרפק ביישור (בדומה לסד שבו משתמשים ספורטאים, לצורך הגנה על המרפק). במקרים רבים, התסמונת נעלמת מעצמה. במקרים קשים, אלה עם פגיעה בשרירים ובתחושה, יש צורך בהתערבות כירורגית.

טיפול כירורגי:
בשיטה הפתוחה, שהייתה היחידה הנהוגה עד לזמן האחרון ועדיין נפוצה בין מנתחים רבים, מבצעים חתך בעור וחושפים את העצב לכל אורכו, במטרה למצוא את המבנה או הגורם שעשוי לגרום ללחץ על העצב. קיימות טכניקות שונות: שחרור העצב בעודו נותר במקומו, העתקת העצב מתחת לעור, העתקת העצב מתחת לשרירים, חיתוך זיז העצם שהעצב נמצא מאחוריו ועוד. בכל מקרה, מדובר בניתוח פולשני גדול עם תחלואה לא מבוטלת, זמן שיקום ארוך וסיבוכים. לעתים נותרת צלקת ארוכה ומכוערת; לא פעם יש צורך לחזור על הניתוח; לעתים יש צורך באשפוז וסד גבס עד להחלמה ולאחר מכן נדרש שיקום פיזיותרפי במטרה לשפר את טווח התנועה במרפק.

בשיטה הסגורה המכונה "שחרור באנדוסקופיה" (Endoscopic cubital tunnel release), אשר הופכת לנפוצה יותר ויותר בעולם הרחב, משתמשים במכשירים אופטיים ומכשירי ניתוח מיוחדים אשר מוחדרים דרך חתך מזערי בעור באורך של כ-2 ס"מ בלבד. דרך חתך זה מסירים את כל המבנים אשר עשויים ללחוץ על העצב ולגרום לתסמונת. שחרור העצב נעשה לכל אורכו (כ-20 ס"מ), מבלי לפתוח את העור. בתום הניתוח הנקב נתפר והמנותח רשאי להשתחרר לביתו. אין צורך בגבס או סד כלשהו ותנועת המרפק מותרת. החבישה מוסרת כעבור יומיים-שלושה.

עובדים עם עכבר של מחשב נשענים על המרפק זמן ממושך ולכן מצויים בסיכון. צילום: thinkstock
עובדים עם עכבר של מחשב נשענים על המרפק זמן ממושך ולכן מצויים בסיכון. צילום: thinkstock

מהם היתרונות של הטיפול הכירורגי בשיטה האנדוסקופית?

1. שחרור העצב בצורה יסודית יותר ולאורך מרחק גדול יותר מאשר בשיטה הפתוחה.

2. התחלואה שלאחר הניתוח נמוכה באופן משמעותי.

3. שיפור מהיר בכאבים וביתר הביטויים של התסמונת - תוך מספר ימים.

4. חבישה ליומיים-שלושה, ללא צורך בקיבוע המרפק בסד או בגבס.

5. חזרה של התנועה במרפק תוך יומיים-שלושה.

6. צלקת קטנה וכמעט לא נראית לעין.

7. שיעור הצלחה של 94%.

8. שיעור נמוך של סיבוכים, הזניחים מבחינת חומרתם.


לסיכום: המרפק "מציק" לכם? ייתכן שאתם סובלים מתסמונת תעלת המרפק. מומלץ לנקוט בטיפול שמרני (מנוחה, קיבוע ע"י סד) משך 2-3 חודשים. עם זאת, במקרים בהם התסמונת איננה חולפת - יש לנקוט התערבות כירורגית. השיטה האנדוסקופית עדיפה במספר מישורים על פני השיטה הפתוחה.

הערה: השיטה הסגורה איננה מכוסה ע"י הביטוחים המשלימים של קופות החולים ונעשית במסגרת פרטית או באמצעות חברות ביטוח בלבד.

ד"ר איגו גולדברג הוא מנתח אורתופד וכירורג יד. השתלם בטכניקה האנדוסקופית אצל ממציא השיטה בגרמניה ומבצע את הניתוח בישראל מאז שנת 2007.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.

  • צור קשר
ד"ר גולדברג איגו
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום