נגישות
נגישות

היפראקוזיס: כשהרעש בלתי נסבל

(7)
לדרג

רובנו נתקשה להתמודד עם רעש חריג, אך הסובלים מהיפראקוזיס יתקשו להתמודד גם עם רעשים שגרתיים דוגמת קולות לעיסה. מהו הטיפול הפיזיולוגי והנפשי בבעיה?

רופא אף אוזן גרון
077-2310164 (מספר מקשר)

היפראקוזיס היא רגישות יתר לרעשים חיצוניים מסוגים שונים ובעוצמות שונות - רגישות הנובעת מהפרעת בקרה במערכת השמיעה ההיקפית והמרכזית. היא נקראת גם חוסר סבילות לרעש, וקיימת אצל כ 10% מהאנשים. חלקם סובלים גם מצפצופים באוזניים (טינטון, טיניטוס).

החולים הסובלים מרגישות יתר לקולות יכולים לחוש אי נוחות עד כדי כאב של ממש באוזניים. הם נעשים עצבניים וכעוסים כאשר הם נחשפים לצלילים מסוימים ולא תמיד הדבר קשור לעוצמת הצלילים. לעתים התגובה החריפה היא בהקשר לרעש שהוא חזק או לא נעים, למשל רכבים בכביש, רכבת או שהייה בקניון, מסעדות עם מוזיקה וכו'. במקרים אחרים, התגובה החריפה מופיעה גם בחשיפה לרעשים שוליים לכאורה, כמו למשל מזגנים, הדחת מים בשירותים, קולות לעיסה של בני משפחה וכדומה.

אילו סוגי היפראקוזיס קיימים?

בשל התגובתיות השונה לצלילים שונים ישנם המחלקים את ההיפראקוזיס לסוגים שונים:

1. היפראקוזיס "קוכלארי": עיקר התגובות קשורות לשמיעה, לאי נוחות באוזניים עד תחושת כאב וכו'.

2. היפראקוזיס "וסטיבולרי" שבו תגובות של הפרעת שווי משקל (תופעה נדירה המחייבת ברור שונה).

3. היפראקוזיס לקולות חלשים - לעיסה, אכילה, נשימה, קולות חלשים מאוד אך בעלי משמעות חברתית ומשפחתית. מדובר בתופעה נוספת שנצפית יותר ויותר במרפאתי בשנים האחרונות. מדובר בדרך כלל ברגישות לרעשים "משפחתיים" המתחילה בגיל ילדות צעירה, ונמשכת לאורך ההתבגרות כאשר במקרים רבים נוספים במשך השנים מרכיבים כמו היפראקוזיס אופיני לרעשים חזקים, או טינטון כרוני עיקש.
היפראקוזיס. אילוסטרציה: shutterstock

היפראקוזיס. צילום: שאטרסטוק

חלוקה אפשרית נוספת:

היפראקוזיס - אותה כבר תיארנו.

פונופוביה תגובה חרדתית חזרתית לצליל מסוים.

מיזופוניה חוסר סבילות ספציפית מאוד לקולות מסוימים. במקרים רבים ההגדרה חופפת להיפראקוזיס של הקולות החלשים - קולות הלעיסה בליעה נשימה שתוארו לעיל. גם המיזופוניה קשורה להפרעת בקרה במערכת השמיעה המרכזית.

רעש מופרז והיפראקוזיס

בבסיס התופעה חייבים להבין מהי האקוסטיקה ה"נורמלית".

1. אנחנו מודדים עוצמות בדציבלים, וזו מדידה לא לינארית, אלא מדובר בסקאלה לוגריתמית. למשל, העוצמה הנמוכה ביותר היא 0 דציבל. עוצמה של 10 דציבל היא פי-10 מהשקט. עוצמה של 20 דציבל היא פי-100, ועוצמה של 30 דציבל היא כבר פי-1000 יותר מ-0 דציבל! כך שאם אנחנו רוצים להשוות לרמה של שיחה רגילה (60 דציבל), זה פי מיליון חזק יותר מהשקט המוחלט. רעש רקע של סביבה שקטה נמדד בכ-30 דציבל, בינונית 60 דציבל, ורועשת 80 דציבל ומעלה.

2. כל צליל מעל ל-85 דציבל עשוי לגרום לנזק לשמיעה. הנזק תלוי בעוצמת הקול ובמשך החשיפה (למשל מקובל להתייחס לחבלה אקוסטית בעבודה אחרי חשיפה של 8 שעות ביום ברעש של 85 דציבל במשך 10 שנים). ברעש של מעל ל-140 דציבל יש לצפות כי יהיה מלווה אף בכאב חד וזו כבר חבלה אקוסטית חריפה.

3. המפגעים הבריאותיים של רעש הם:

פגיעה בגוף: גורם לאיבוד שמיעה זמני או תמידי, מעלה את לחץ הדם, משבש את קצב הלב, מגביר את זרימת האדרנלין, משבש את פעולת הכליות, מתיש ומעייף.

פגיעה בנפש: גורם לתחושת פחד ועד להתמוטטות עצבים, מעצבן, פוגע בכושר הריכוז, פוגע במחשבה, בעבודה ובלמידה, לא מאפשר מנוחה.

הרעש הוא סוג של אלימות. הוא גורם לתחושה של חוסר- אונים המגבירה את הצורך להשתמש באלימות כנגד גורם הרעש.

4 . לסבילות לרעש קיים קשר תרבותי: אותה רמת רעש תתקבל "נסבלת" כשיש בחירה וכשהתרבות תומכת. למשל כשהולכים לקונצרט רוק או משחק כדורגל (שעוצמות הרעשים בהם יכולים להגיע ל-120 דציבל ויותר) מקבלים ברצון את הרעש, בעוד שפועלים העובדים בדירה של השכנים יתקבלו בבוז.


היפראקוזיס. אילוסטרציה: shutterstock

היפראקוזיס. צילום: שאטרסטוק

אדם הסובל מרגישות יתר לרעש יכול להגיב ברמות אדרנלין גבוהות, בחרדה, בפחד, בהפרעת ריכוז ובתחושה של פגיעה אלימה כנגדו בדומה למפגעים הבריאותיים הממשיים של חשיפה לרעש. אלא שהרעש אליו הוא חשוף אינו מזיק ברמה הנחשבת "אמתית".

מכל האמור לעיל, אם יש תגובת יתר (היפראקוזיס לסוגיה), לקולות של תחבורה, מוזיקה במקום ציבורי בעוצמה הנחשבת רגילה, ובוודאי לקולות של כלים בכיור, מים זורמים, ובמקרה הקיצון קולות של בליעה או לעיסה שהם חלשים בהשוואה לדיבור, הרי שזו רגישות מוגזמת ובלתי רצונית לחלוטין. כלומר מערכת השמיעה המרכזית מתרגמת צליל תמים לתחושת סכנה עד לכאב והירתעות, ואין הדבר תלוי ברצונו של החולה כך שאין להאשים אותו בתופעה כלל וכלל. לא מדובר בהתפנקות אלא בסבל של ממש הנגרם מתגובת יתר של המוח (מערכת השמיעה המרכזית).

היפראקוזיס יכולה להיות קשורה לליקוי שמיעה, חבלת ראש, חבלה אקוסטית (פגיעת רעש עוצמתי חריג) מתח רגשי או משבר רגשי. ההיפראקוזיס הווסטיבולרי יכול להתקשר למחלות שונות הגורמות לשפעול מערכת שיווי המשקל בתגובה לצלילים ולכן חשובה ההגדרה המדויקת, הבירור, האבחנה והטיפול הרפואי.

הרגישות לרעש יכולה להיות חמורה יותר באוזן אחת אך לרוב היא דו צדדית וכללית. היא נוטה להחמיר עם הגיל (כמו ליקוי שמיעה או טנטון) ונוטה להחמיר בתקופות משבר.
היפראקוזיס. אילוסטרציה: shutterstock

היפראקוזיס. צילום: שאטרסטוק

מהם התסמינים?

החולים סובלים מבידוד חברתי ומתסכול. לעתים קרובות מדובר במוזיקאים אשר פרנסתם נפגעת משום שאינם יכולים לעמוד בכאב הנגרם להם בעת עבודתם. בשל ההיפראקוזיס, נמנעים החולים מפעילות משפחתית וחברתית, נוטים להסתגר ולעתים קרובות, התנהגותם נושקת להתנהגות דיכאונית. הם משתמשים לרוב באטמי אוזניים, וגם באוזניות מטווח מגושמות ובולטות, ובחלק מהמקרים אינם מסוגלים לשבת בשולחן האוכל עם בני משפחתם.

כיצד ניתן לטפל?

התופעה קשורה לבקרת וויסות הקולות במוח, והטיפול המקובל היחיד להיפראקוזיס הוא TRT - Tinnitus Retraining Therapy טיפול משולב קוגניטיבי ושמיעתי אודיטורי, בדומה לטיפול הנעשה בחולים עם טינטון כרוני עיקש. האבחון, הליווי והייעוץ הם חלקים רבי משמעות בטיפול TRT. בנוסף, חלק חשוב מאוד של הטיפול בהיפראקוזיס הוא השימוש במחוללי קול אותם ניתן גם להזמין דרך האינטרנט באופן עצמאי. אפשר ולעתים חייבים, להיעזר גם ב-CBT, (Cognitive behavioral therapy) שהוא טיפול קוגניטיבי פסיכולוגי בלבד. ניתן להגדיר טיפול זה כמקבילה הפסיכולוגית של TRT והדבר תלוי במידת המתח (סטרס) של החולה, בתפקוד החברתי והמקצועי שלו ובאספקטים נוספים של חרדה והפרעות אישיות.

כאמור, במקרים רבים קיים ליקוי שמיעה כלשהו, וחשוב מאוד להתייחס ולתקן אותו בין אם על ידי טיפול רפואי אם מדובר במצב זמני, דלקתי וכו', ובין אם על ידי מכשירי שמיעה אם ישנו נזק שמיעה המצדיק שיקום שמיעה. בניגוד לאמונות בלתי מבוססות ומוטעות, שלפיהן מכשירי שמיעה יגבירו את הרגישות לצלילים, הרי שלהיפך - זהו אחד מהפתרונות המצוינים לרגישות לרעשים המלווה ליקוי שמיעה, אלא ששיקום השמיעה צריך להיעשות לאט, בהדרגה, במקצועיות ובהבנה למצב.

החרדה והסטרס מהווים גורם מאוד חשוב בהגברת הרגישות לצלילים ובהחמרת התופעות, וגובות מחיר יקר של הסתגרות חברתית ובידוד. לכן חשוב גם להעריך את המצב הרגשי וגם לטפל בו בהתאם למצב החולה .

שימוש יתר באטמי אוזניים והימנעות מחמירה מחשיפה לצלילים ולרעשי סביבה וחיים גורמת להחמרה של ההיפראקוזיס, וחשוב להיגמל בהדרגה משימוש היתר באטמי האוזניים, ובמקביל להגביר את החשיפה לצלילים - כמו עם מכשירי השמיעה - לאט ובהדרגה.

ד"ר טליה מרק היא מומחית ברפואת אא"ג, המתמחה בבעיות שמיעה, ייעוץ להתאמת מכשירי שמיעה, טיפול בטינטון (צפצופים באוזניים, טיניטוס) ובהיפראקוזיס (חוסר סבילות לרעש).

בואו לדבר על זה בפורום מכשירי שמיעה, טיניטוס והיפראקוזיס.

שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום